"צלול" דורשת מרשות המים לתכנן תוכנית אב חדשה המבוססת על תרחישים מחמירים של שינוי האקלים ולהפסיק להתבסס רק על התפלה
מדינת ישראל שוכנת באזור אקלימי חצי מדברי, המתאפיין בשנים שחונות שבהן כמות הגשם קטנה מהממוצע ובמעט מאוד שנים ברוכות בהן כמות הגשם היורד גדולה מהממוצע. למרות זאת, בכל שנות קיומה עושה מדינת ישראל שימוש בזבזני וחסר אחריות במקורות המים שלה, עד לכדי סיכון קיומם.
בשנותיה הראשונות, גייסה המדינה את כל מאגרי המים שלה לטובת פיתוח חקלאות ולטובת אספקת רמת חיים גבוהה לאוכלוסיה, תוך יצירת מצג שווא שהמים הוא משאב שאין לו גבולות. המחיר למדיניות זו היה ירידה במפלס מי התהום, וירידה דרמטית במפלס מי הכנרת וחורבן ים המלח. גם אחרי שנחשף המחיר היקר של מדיניות זו, לא שינתה המדינה את יחסה למשאב המים והמשיכה במדיניות של בזבוז חסר אחריות, זאת למרות שמצב המשקעים ומצבו העגום של משק המים ידועים לכל מזה שנים. לא עזרו דו"חות חמורים של מבקר המדינה ודו"חות של ועדות חקירה שהוקמו במהלך השנים. קברניטי משק המים מסרבים ללמוד וחושפים את משק המים לסכנות קשות.
גם המשבר הנוכחי אינו שונה במידה רבה מכל קודמיו. אמנם קדמו לו חמש שנות בצורת, שעד היום נראו כדבר חריג, אך אין ספק, שניהול זהיר של משק המים ובעיקר למידה מניסיון העבר היו יכולים לצפות מצב זה ולמנוע מראש את המשבר, במיוחד לאור האזהרות החוזרות ונשנות על שינוי האקלים שמביא איתו חוסר ודאות קיצוני לגבי משאב המים.
משק המים (במיליארד מ"ק בממוצע)
7
כמות הגשם בשנה ממוצעת
5
מתאדים ושבים לאטמוספירה
1.8
מגיעים למאגרי המים ולכינרת
0.2
לים התיכון ולים המלח
צריכת המים השפירים (במלמ"ק)
בית
800
חקלאות
485
תעשייה
82.3
טבע
18.7
שכנים
135.7
סה"כ
1,525.8
קונים וזורקים - כמה מים אנחנו משליכים לפח?
כמה מים מושקעים בגידול מוצרי המזון?
וגם…
על-פי תחזית השירות ההדרולוגי (ד"ר עמיר גבעתי) כמות המשקעים צפויה לפחות ב-3%-8% בשנים הקרובות ביחס לתקופה שבין 1979-2005, כאשר עיקר הפחיתה צפויה באגנים הצפוניים ובהר. נפחי המילוי החוזר באגנים הצפוניים תפחת בטווח של 11%-19%. המודלים מצביעים גם על שינוי ביחס גשם/העשרה/מילוי חוזר. מכאן, ששינוי של 5% בכמויות המשקעים השנתית יגרום לשינוי גדול הרבה יותר בנפחי המילוי החוזר. כלומר – גידול בגירעון.
דו"חות מבקר מדינה וועדות חקירה
במהלך השנים כתב מבקר המדינה שלושה דו"חות חמורים והוקמו שתי ועדות חקירה ממלכתיות. למרות המסקנות הקשות. לא הרבה השתנה: במקום נציבות הוקמה רשות, הוקמו מתקני התפלה, אך המחסור נשאר
דו"ח מבקר המדינה 1987 – מבקר המדינה מתריע על מצבו של משק המים. על הדלדלות כמות המים במאגרים, ירידה באיכות המים ועל מערכת ניהול לקויה. מסקנת הדו"ח: "מן הראוי כי שר החקלאות ונציבות המים יפעלו ללא דיחוי להבטחת ניהול יעיל של משק המים, תוך עירנות למתהווה וראית הנולד. כן דרושה פעולה תכליתית לתיקון נזקי העבר. ככל שיוקדם בנקיטת הצעדים – כן ייטב".
דו"ח מבקר המדינה 1990 – כתוצאה משאיבת היתר ירדו המפלסים במאגרים, הדלדלו לגמרי רזרבות המים וחלה ירידה חמורה באיכות המים".
דו"ח ועדת החקירה (ועדת ביין) 2010 – "ממשלות ישראל לדורותיהן כשלו באופן מתמשך בניהול משאבי המים, לא נערכו לביצוע פתרונות בדמות התפלה וחיסכון ויצרו מחסור חמור וכן איום ממשי על איכות המים ועל האפשרות לעשות בהם שימוש". הוועדה המליצה על האצת ההתפלה ועל הקמת מועצה ציבורית למים.
דו"ח הוועדה לביקורת המדינה 2010 – ממשלות ישראל השתמטו מעיסוק יסודי ורציני בבעיות המים ומגיבוש מדיניות מים לאומית; אין בעל בית אחד למשק המים; עתודות המים של ישראל באקוויפר החוף, ההר והכינרת ירדו אל מתחת לקווים האדומים, ניהול בלתי אחראי הביא לשאיבת יתר; מי התהום מזדהמים; אין מדיניות ברורה בתחום החקלאות, השימוש במים מושבים ממליח את מי התהום ועוד.
מתוך דו"ח המבקר 2018
דו"ח מבקר המדינה 69א' מאוקטובר 2018 קבע, כי רשות המים הזניחה את משק המים והביאה אותו לכלל משבר העלול לגרום לכך שלא יהיו מים בברזים. לדעת המבקר, אין לרשות המים תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח, ושורה של החלטות שגויות הביאו לגירעון של מיליאד מ"ק במקורות המים הטבעיים. משק המים בישראל נמצא זה יותר מארבעה עשורים במשבר מתמשך. ניהולו הלקוי בעבר אף הביא להקמת ועדות חקירה ממלכתיות, ועדת ביין, שמסקנותיה עוגנו בהחלטת ממשלה מאוקטובר 2010. ממצאי דו"ח המבקר העלו, כי רשות המים לא יישמה את החלטת הממשלה ולא מנעה את המשך הפגיעה במשק המים. רשות המים נקטה פעם אחר פעם מדיניות של "הליכה על הסף", שהתבטאה בהתרת הרסן מייד בסיומה של שנת גשמים ברוכה אחת, תוך התעלמות מהשפעותיהם ארוכות הטווח של השינויים האקלימיים באזור. כדי להתמודד עם האתגרים השונים במשק, על רשות המים, המופקדת על אוצר הטבע החשוב ביותר במדינה, לנקוט מדיניות תכנון בת קַיָימה שתאפשר אספקת מים באיכות, באמינות ובזמינות הנדרשות מחד גיסא, ותשמר את מלאי המים הטבעיים כמשאב חיוני של המדינה מאידך גיסא. ככל שרשות המים תקדים לנקוט את הצעדים הדרושים כן ייטב.
רשות המים אחראית גם לאסדרתם של איגודי ערים לביוב ולפיקוח עליהם. ביקורת בנושא "היבטים בהתנהלות איגודי ערים לביוב, בפיקוח עליהם ובאסדרתם", העלתה כי נוכח פוטנציאל הזיהום הגדול שיש למתקני טיהור שפכים, על רשות המים להקפיד כי תכנונם של מתקנים אלה יכלול היערכות מראש למניעת זיהום הנגרם מפתרונות הקצה שהיא קובעת, וכי יובאו בחשבון מדיניות הממשלה, צפי הגידול באוכלוסייה, העלויות הגבוהות של מיזמים אלה וחשיבותם מהבחינה הלאומית והסביבתית. נוסף על כך, ממשלת ישראל שמה לה ליעד למצוא פתרון למשבר הדיור באמצעות הסרת חסמים המונעים פיתוח למגורים, כמו היעדר פתרון לטיהור השפכים. ממצאי הדוח מצביעים על כך כי העיכובים הניכרים שחלו בשדרוג ובהרחבה של המט"שים של כמה איגודי ערים לביוב תורמים לעיכוב תוכניות בנייה להקמת מאות יחידות דיור.
ההמלצות הוצגו בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת בישיבת שדולת המים, בראשות ח"כ יעל פארן, ובוועדה לביקורת המדינה. אימוץ ההמלצות יאפשר חיסכון ניכר, ימנע את חוסר הודאות וידאג לטבע
תכנון תוכניות אב
- יש לכתוב תוכנית אב חדשה למשק המים על-פי תחזית מחמירה של שינוי אקלים קיצוני של הועדה הבין ממשלתית של האו"ם – IPCC כאשר על ההיערכות להיות על-פי תרחיש RCP 8.5, שהוא תרחיש מחמיר של שינוי האקלים. יש לתכנן את התוכנית תוך התחשבות בצרכי כלל המגזרים (חקלאות, טבע ומגזר עירוני) והצורך לספק מים למדינות שכנות.
- יש לתכנן תוכנית אב לחקלאות הלוקחת בחשבון את שינוי האקלים ואת המחסור במים.
- יש לתככנן תוכנית לשימור האקוויפרים (חוף ותנינים) כנכס אסטרטגי וכבלם זעזועים של משק המים.
טיפול במשק הקולחים
- על רקע הגידול המתמיד הצפוי בכמות הקולחים ולאור הירידה בכמות מקורות המים הטבעיים, הקולחים יהפכו בהדרגה למקור מים מרכזי ויציב. מכאן, שיש להתייחס אליהם כאל משאב ציבורי חיוני, ולנהל אותו בהתאם למדיניות לאומית ארוכת טווח. בהתאם לכך, יש לשקול את שיפור איכותם בצורה ניכרת, עד לרמה של IDPR – Indirect Potable Reuse, המאפשרת שימוש ללא הגבלה (כולל שימוש ביתי).
- יש להקים בדחיפות את מאגרי הקולחים החסרים בכל רחבי בארץ ולמנוע בכך הזרמת קולחים לנחלים. כבר כיום מוזרמים לנחלים ולים כ-40 מיליון מ"ק מים שגורמים לזיהום ונגרעים ממשק המים.
הגדלת ההיצע - נגר עירוני, בארות מזוהמות ועוד
- התייחסות אל הנגר כאל משאב מים שניתן לנצלו (40 מיליון מ"ק בשנה): עידוד החדרת מי נגר באמצעות ביופילטרים, בנייה משמרת ים, איגום הנגר והחדרתו. טיפול באיכות הנגר (במיוחד הנגר הראשון אחרי הגשם) כדי למנוע את זיהום הנחלים, הים ומי התהום (להרחבה בנושא הנגר).
- טיפול בבארות מזוהמות שהוזנחו בשנים האחרונות וניצול מימהן (מ-2000 נסגרו כ-200 קידוחים שסיפקו מי שתייה בעקבות זיהום בחנקות וניטרנט שמקורם בעיקר בחקלאות. על -פי הערכת רשות המים פוטנציאל המים של קידוחים אלה הוא כ-20 מיליון מ"ק.
- בחינת עידוד קציר גשם (בעיקר מי גגות) תוך עידוד האוכלוסיה לעשות זאת.
חיבור אזורים מנותקים
חיבור אזור הכנרת ואזורים נוספים למערכת הארצית וקידום תוכנית לשיקום וניהול בר קיימא, במטרה להבטיח אספקת מים ולשמר את מקורות המים הטבעיים.
מימון משק המים
- כיום משק המים פועל כמשק תעריפי סגור. עובדה הגורמת לעיכובים רבים בפיתוחו (על-פי המצב השורר כיום, כל פרויקט בא לידי ביטוי במחיר המים. כחלק מרצון לא להעלות את המחיר, רשות המים נמנעת לא אחת מאישור פרויקטים).
- יש לפעול לקביעת אופן מימון משק המים ולפתח גישה חדשה המשלבת בין משק מים תעריפי (סגור) לבין מימון ציבורי יציב הנחוץ להשלמת פרויקטים לאומיים הנדרשים להתמודדות עם שינויי האקלים ועמידה ביעדים ציבוריים.
טיפול בביקושים (מחיר המים)
- הטלת תעריף גבוה בעבור צריכה עודפת. (מעל 5.4 מ"ק לאדם לחודש).
- הקמת קרן אליה יועברו תקבולי הצריכה העודפת לעידוד חדשנות.
- הטלת קנסות בעבור השקייה בזבזנית לציבור הרחב והרשויות המקומיות.
קמפיין לחסכון במים
- חינוך לחסכון במים לא רק בעת משבר, אלא כדרך חיים מקיימת וכשגרת חיים.
- השקעה בפרויקטים לחיסכון לאורך כל ימות השנה.
הקמת מועצה ציבורית למים
הקמת מועצה הממומנת על-ידי המדינה, בה חברים נציגי ממשלה, נציגי מגזרים שונים ונציגי ציבור. המועצה תבצע מחקרים ותגיש דפי עמדה בנושאים השונים.
הקמת מועצה כזו היתה אחת ההערות המרכזיות של ועדת ביין שבדקה את משבר המים הקודם.