אסון הזפת

החל מיום רביעי בבוקר (פברואר 2021), וכפי שעמותת "צלול" מתריעה מזה  שנים רבות, נפלטת לחופי הארץ כמות אדירה של זפת שמקורה, כפי הנראה, במכלית או אוניה ששפכה למי הים כמויות אדירות של דלק שבשל מגע המים הפכה לזפת. עיקר הנזק הוא לחופים הסלעיים במרכז ובצפון הארץ עליהם נדבקת הזפת ופוגעת בחי ובצומח החיים בסביבתם, ואכן, לחופי הארץ נפלטו כמויות גדולות של צבי ים, דגים וסרטנים שכוסו בזפת שחורה שספק אם יוכלו להתאושש ממנה. אירוע מחריד זה הוא ללא ספק  אחד האסונות הסביבתיים הקשים ביותר שפקדו את הים התיכון ואת הסביבה בישראל, עליו נשלם עוד שנים רבות, שכן על פי הערכות ראשונות שיקום הנזקים יעלה סכומי עתק למשך שנים רבות. רק לשם השוואה עלות שיקום אסון עברונה שבו דלפו ב-2014 כחמישה מיליון ליטר נפט גולמי היה חצי מיליארד שקל. במקרה זה הזפת משתרעת על פני שטח של כ-170 ק"מ של חופים שיש להם חשיבות רבה לטבע ולאזרחי המדינה. באם המזהם לא ימצא הרי שעלות השיקום תוטל על אזרחי מדינת ישראל.

כשהתבררו ממדי האסון פשטו על החופים אלפי מתנדבים, ביניהם מתנדבי עמותת "צלול", בתקווה לאסוף ולו חלק קטן מהחומר השחור והצמיג. המתנדבים אמנם אספו כמויות גדולות של זפת, אך כמות גדולה של זפת עדין ממלאת את החופים וספק אם אפשר יהיה לאסוף אותה. משמעות הדבר הוא נזק שימשך עוד שנים רבות ויפגע בסביבה הימית.

עמותת צלול מתריעה מזה שנים רבות על חוסר המוכנות של המשרד להגנת הסביבה ושל הרשויות לטפל באסון זיהום ים בעקבות מחסור בכוח אדם ובמשאבים, שהם תוצאה של אי-אישור התלמ"ת (התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן) שהתקבל בהחלטת ממשלה עוד ב-2008 אך לא אושר עד עצם היום הזה בשל התנגדות משרד האנרגייה ומשרד האוצר. הצעת החוק כוללת מימון הצטיידות של המשרד להגנת הסביבה בציוד מתאים לצמצום אסון שמן בים וכן ציוד ואימון הרשויות המקומיות למצב שהזיהום ינחת על חופיהן. 

ואכן בדו"ח מצב הים "חוק התלמ"ת מדוע חשוב לאשרו ומה צריך לתקן בו", שפרסמה "צלול" עוד ב-2017 קובע במפורש שאי אישר החוק גורם לכך שישראל אינה ערוכה לאסון דליפה ממכלית או לטיפול באסון קידוח בים התיכון", וקראה לאשר את החוק ללא דיחוי. דבר שלא נעשה עד עצם היום הזה למרות הסכנה ההולכת וגדלה בשל הקידוחים בים ובעקבות תעבורה צפופה של אוניות ומכליות העוברות בים.

בדו"ח נכתב במפורש: "בים התיכון משונעים 30% מכלל הדלקים בעולם, כ-360 מיליון טון בשנה. משייטות בו ספינות סוחר, לאורך החופים פועלים מקשרים ימיים ובעומק הים נערכים קידוחי גז ונפט. על-פי נתוני היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה, בין 2001-2011 אירעו מול חופי ישראל כ-45 אירועי זיהום ים בהיקף של עד עשרות טון דלק לאירוע. בים התיכון כולו התרחשו בין 2014-1997 למעלה מ-800 אירועי זיהום ים מספינות. (נתוני המרכז האזורי ללחימה בזיהום ים במלטה) כל אלה עוד לפני שהחלה פעילות הקידוחים בים התיכון, המבשרת על סכנה יומיומית לסביבה הימית". 

המשרד הגדיר את האסון ברמה של  TIER2B שהוא על-פי התלמ"ת אירוע שהמקור שלו אינו ידוע ולכן את פעולות הניקוי מבצעים בעלי תוכניות חירום המקומיות שנפגעו מהזיהום. המשרד להגנת הסביבה אמנם חזר והדגיש שהוא מנחה את הרשויות כיצד לפעול, אך אין ספק שהשטח התאפיין בבלבול רב. כך למשל לשאלה מה לעשות עם הזפת הנאספת טרם התקבל מענה שלם. בדיון בוועדת פנים והגנת הסביבה בעקבות האסון טענו אנשי המשרד להגנת הסביבה כי האסון הפתיע אותם וכי לא היתה דרך לדעת עליו מראש, ובאותה נשימה הסבירו שבכוונתם להקים מערכת התרעה חופית המבוססת על רדאר שתוכל להתריע מראש על זיהום בים. נשאלת השאלה מדוע מערכת כזו טרם הוקמה.

צו איסור הפרסום

בית המשפט הטיל צו איסור פרסום על הפרשה עקבות בקשת המשרד להגנת הסביבה. ארגוני הסביבה, ובהם "צלול" וגופי תקשרות רבים דרשו לבטל את הצו ולא יעתרו לבית המשפט. לדעת הארגונים הטלת הצו היא אות קלון למשרד שמנסה להעלים מהציבור מידע חיוני בחסות בית המשפט. לאחר דיון החליט השופט ד"ר זאיד פלאח  לבטל את צו איסור הפרסום בנוגע לחקירת אסון הזפת, וקבע מגבלות מצומצמות יותר על כלי התקשורת העוסקים בנושא. לדבריו: "לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים וערכתי איזון נכון בין האינטרסים השונים, אני מורה – הצו שהוצא על-ידי אתמול בטל. אני אוסר פרסום כל עניין הנוגע לשיטות החקירה, הגורמים המעורבים בביצוע החקירה וכל פרט שמקורו ברשות החקירה, עד ליום 28 בפברואר. אני אוסר פרסום שמות ספינות יותר מאלה שפורסמו, וזאת עד מחר, 24 בפברואר, בשעה 16:00". יחד עם זאת התיר השופט לפרסם כל פרט שמקורו בתחקיר עצמאי.

לאשר את חוק התלמ"ת – לצייד את היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית בציוד מתקדם ביותר הקיים המתריע בפני זיהום ולבקש להתקבל כחברה בארגון EMSA (סוכנות הבטיחות הימית האירופית שמסוגלת לספק התרעה על זיהום בים. להשלים את רכישת הציוד החסר והתקנים (22) ליחידה הארצית, לצייד את הרשויות המקומיות בציוד מתאים ומתקדם להתמודדות עם זיהום ולערוך תרגילים מקיפים והדרכות לרשויות ולמתנדבים.

למנוע את הסכם  קצא"א לשינוע נפט ממדינות המפרץ למפרץ אילת ומשם בצינור הרעוע והישן של קצא"א לים התיכון. באם אסון דומה יתרחש בים האדום, הוא יחסל  את שונית האלמוגים שבמפרץ שלדעת מומחים, בשל המבנה הגנטי המיוחד שלה, היא תהיה האחרונה לשרוד את משבר האקלים השגרם להכחדת רוב שוניות העולם. פגיעה בשונית משמעותה אובדן אוצר יקר ערך ופגיעה אנושה בתיירות לאורך כל ים סוף. 

למנוע את המשך החיפוש של נפט וגז בים התיכון ולעבור לאנרגיות מתחדשות, כפי שעושות רוב מדינות המערב, שמבינות את פוטנציאל הזיהום הרב ואת הקשר בין אנרגיות מחצביות לשינוי האקלים. מעבר כזה ימנע לא רק את סיכון הים  מקידוחים אלא גם ימנע את מסען של מכליות עמוסות בדלקים במי הים ואת הסכנה היומיומית שהן יוצרות.

להקים רשות ים –  עוד ב-2014 העלתה עמותת צלול את הדרישה להקים רשות ים שתנהל את הים במקום 11 משרדי הממשלה שכושלים בשמירה על הים. הרשות תורכב מנציגי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות, נציגי ציבור ויחידה מדעית. היא  תתכנן, תפקח ום ותפעיל גופי מחקר ייעודיים שיספקו את התשתית המתאימה לתכנון, ניהול ופיקוח נכונים.  

להשלים חקיקה – חקיקת חוק אזורים ימים הכולל הגדרת סמכויות ניהול ותכנון במרחב הימי כולו והבטחת ההגנה על הסביבה הימית. הפרדת סכויות בין הרגולטור האחראי לקידום הקיגוחים לבין הרגולטור האחראי על הגנת הסביבה והקמת מנגנון תכנוני במים הכלכליים.

להקים ועדת בדיקה – שתבדוק את הסיבות לאסון, את תפקוד משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, את המוכנות שלהם להתמודדות עם האסון הנוכחי, כולל ההוראות שניתנו לרשויות ולמתנדבים ואת ההכנות לקראת אסונות עתידיים שהתרחשותם היא שאלה של זמן בלבד.

דברי מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס, בהפגנה הסביבתית הגדולה ביותר כנגד זיהום הים. כיום הדברים נשמעים כמעט נבואיים

חדשות