מונעים את הפיכת אילת ואשקלון לערי נפט וגז

עמותת צלול יזמה קואליציה בה חברים למעלה מ-20 ארגוני סביבה לביטול תוכנית להעביר נפט ממדינות המפרץ לים התיכון באמצעות הצינור הרעוע של קצא"א ולהעביר גז מהים התיכון לאילת. 250 מדענים מכול העולם חתמו על עצומה הקוראת לביטול תוכניות אלה להצלת אלמוגי ים סוף והים התיכון

ממשלות ארה"ב, ישראל ומדינות המפרץ מקדמות תוכנית להפיכת ישראל לגשר יבשתי להעברת נפט מהמפרץ הפרסי לאירופה במטרה לחסוך בעלויות ולעקוף את תעלת סואץ.

על-פי התוכנית מכליות ישנעו את הנפט למפרץ אילת. הנפט יוזרם בצינור של חברת קו צינור אירופה אסיה (קצא"א) דרך היבשה לאשקלון, שם הוא יוזרם למכליות שישנעו אותו לאירופה.

כדי לקדם את העסקה חתמה חברת קצא"א, שהיא כיום חברה ממשלתית, על הסכם עם חברת MED-RED בבעלות חלקית של האמירויות להזרמת הדלקים ושאר חומרים מסוכנים.

מדוע זה מסוכן?

התוכנית מסכנת את מפרץ אילת ואת שונית האלמוגים שבו, שהיא הצפונית בעולם וכן את שוניות האלמוגים הנדירות בעקבה (ירדן), סיני (מצרים) וסעודיה. שוניות אלה נמצאות ברשימת אתרי הצלילה הטובים בעולם ופגיעה בהן משמעותה נזק אדיר לטבע אך גם למאות אלפי צוללנים בעולם העולים לרגל שוניות אלה. לדעת מומחים, השונית של מפרץ אילת, שהיא בעלת מבנה גנטי ייחודי, תהיה האחרונה לשרוד את משבר האקלים שגרם להשמדת רוב שוניות העולם ולכן יש לה חשיבות עולמית עצומה.

עמדות המומחים

בשל המבנה הגנטי שלה, השונית  תצליח לשרוד את משבר האקלים שפגע בשוניות רבות ברחבי העולם מכאן שלשונית יש חשיבות עצומה לא רק לעיר אילת אלא לעולם כולו, שכן קיים סיכוי שהיא תהיה גרעין הרבייה לכל שוניות העולם.

די בתקלה בודדת  כדי להרוס את השונית הרגישה מאוד לזיהומים. ככל שיותר מכליות ישוטו במפרץ ההסתברות לתאונה שבה ישפך נפט למפרץ רק תגבר ואיתה הסיכון הרבלהמשך קיומן של השוניות לאורכו של כל המפרץ.

מסמך מדיניות לשימור המפרץ של רשות הטבע והגנים קובע שהמפרץ ארוך וצר ובשל הרוחות החזקות הנושבות בו כל זיהום נפט יגיע מהר לאזור החוף שבו נמצאות שוניות האלמוגים ויפגע בהן לפני שיהיה אזיה סיכוי להתשלט על הזיהום.

עמדת "צלול"

החתימה המהירה על ההסכם בין קצא"א לבין "רד מד" ללא מעורבות של המשרד להגנת הסביבה, ללא תסקירים וחוות דעת סביבתיות וללא בחינת הסיכונים, היא ההוכחה לצורך הדחוף לפרק את חברת קצא"א הפועלת תוך החרגה של חוקי סביבה, ללא שקיפות ומתוך אינטרסים כספיים צרי אופק בלבד. עמותת צלול בשיתוף ארגוני סביבה וארגונים אזרחיים בארץ ובעולם תפעל לביטול התוכנית ולהמשך השמירה על שוניות הים האדום שהן נכנס מקומי וכלל עולמי.

עמדת המשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה פרסם נייר עמדה הקוראת לבטל לאלתר את הסכמי קצא"א עם איחוד האמירויות. מחבר הנייר, מנהל היחידה להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, רני עמיר, מזהיר  ששפך נפט בשל הגדלת מספר המכליות העוברות במפרץ יביא לאסון חסר תקדים.

לדברי השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "בראייה ארוכת טווח, הגדלת פעילות שינוע דלקים פוסיליים במקום כה רגיש כמפרץ אילת היא צעד בכיוון השיגוי".

מנייר העמדה עולה שבשנים האחרונות הגיעו למפרץ אילת כשש מכליות נפט בשנה בלבד ואילו על פי ההסכם החדש עד 2025 יגיעו למפרץ כ-50 מכליות בשנה – כחמישה מיליון טון נפט בשנה. 

עוד עולה מנייר העמדה, שלמרות ההגדלה המתוכננת קצא"א אינה ערוכה לתת מענה יעיל ועצמאי לשפך נפט בעקבות תקלה או תאונה.

נייר העמדה מזהיר שלהסכם שינוע הנפט פוטנציאל לפגוע בים ובענף התיירות עליו מבוססת פרנסת העיר וכי דליפת נפט עלולה להיות הרסנית לשונית האלמוגים שהיא סביבת חיים רגישה ביותר. 

עוד עולה מנייר העמדה, שרשיון העסק של קצא"א אינו תואם תרחיש של אסון שפך וכי תוכנית החירום להתמודדות עם תקרית כזו היא מקומית ומוגבלת וכי לחברה יש אמצעים מוגבלים לחסימה, שאיבה וספיגה של שמנים מהים המותאמת לשש מכליות בלבד. הדוח מביע חשש לא רק מפני תקלות במכליות אלא גם מתקלת שבר בצנרת ההולכה היבשתית בסמוך לקו החוף שנבנתה בשנות ה-70, שיש לה פוטנציאל קריסה וסכנה מוחשית לסביבה הימית הרגישה.

נייר העמדה מדגיש את העובדה הידועה שהמדינה אינה ערוכה מספיק לאסון סביבתי באילת וזאת בשל מחסור חמור בציוד.  כפי ש"צלול" מתריעה מזה זמן רב – את החוסמים שתפקידם למנוע את התפשטות כתם הנפט רכשה המדינה לפני כ-30 שנה וגם הספינה שתפקידה להתמודד עם הזיהום היא עתיקה ומיושנת זאת בשעה שהסיכונים לים רק גדלים כל העת.

נייר העמדה גם כולל פרק שבו אזהרה מפני זיהום אוויר שיפגע בתושבי העיר, לפיה פליטת אדי הדגק במקרה אסון שפך תהיה פי 50 המפגליטות הנוכחיות.משמעות הדבר היא זיהום אוויר ומטרד ריח קשים.

בדו"ח מזכיר עמיר את האסונות  הסביבתיים הקשים להם גרמה קצא"א ובראשם אסון עברונה, במהלכו פגיעה בצינור בסמוך לבאר אורה שבערבה גרמה לשפך נפט שהגיע עד לממלכת ירדן.

הנייר גם מדגיש את העובדה שההסכם נוגד את המדיניות הרשמית של הממשלה לעבור לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה דלת פחמן. עמיר גם דורש להקצות תקני כוח אדם נוספים ואמצעי פיקוח  וכי קצא"א תתחייב להתשתתף בתקציב ניטור הים בסכום של מיליון שקל בשנה. 

תחקיר "צלול": "צינור קצא"א לא יוכל לעמוד בלחץ הגדלת נפח ההזרמה

דו"ח של המהנדס מאיר פרומקין קובע: הצינור הישן של קצא"א להובלת נפט מאילת לאשקלון מתפורר (מתאכל). בבדיקות חוזרות נמצא שמעובי דופן הצינור בנקודות מסויימות פחות מ-30% (כ-70% איכול). למרות זאת ממשיכה קצא"א להזרים בו נפט באישור המשרד להגנת הסביבה ואף מתכננת להכפיל את קצב השימוש

  • צינור ה- "42 בין אילת לאשקלון הוקם בשנת 1962 בתוואי של 254 ק"מ לערך. הצינור תוכננן במקור לספיקה של 60 מיליון טון בשנה, אך מעולם הוא לא עבד בספיקה שנתית כזו (וגם לא קרוב לה).
  • במסגרת הסכם שינוע הנפט ממדינות המפרץ לאירופה,  מתכננת קצא"א  להעביר בצינור ספיקה כפולה מהספיקה שעברה בו בעבר (בשנות ה-70), עפ"י פרסומיה של קצא"א יכולת שינוע להסכם זה היא של 30 מיליון טון בשנה .
  • אנו מודעים לחשיבותם הכלכלית והפוליטית של הצינור ותפעולו, אך גם לחשיבותם (הבלתי הפיכה) של הטבע, הסביבה, איכות החיים ובריאותו של האדם, והזכות האלמנטרית לבטיחות וביטחון בניצול משאבים והזדמנויות כלכליות במדינת ישראל.

הנתונים שעמדו/לא עמדו לפנינו

  • עמדו לפנינו מסמכים אחדים של המשרד להגנת הסביבה המשקפים נתוני שלוש בדיקות אחרונות (אחת לחמש שנים) של הצנור "42 ונוספים, באמצעות "גולם חכם" (דוגמת מולוך, Pig חכם של חברת Rosen), והמסקנות של המשרד להגנת הסביבה ממספר נתונים שלוקטו כנראה מדוחות הבדיקה אך אין אנו בטוחים שהדוחות עצמם עמדו בפני המשרד להגנת הסביבה.
  • לא ראינו אף דו"ח מקורי לגופו. לא הוצגו לנו כל נתוני רקע על צנרת דומה בעולם כדי להעריך השוואתית את מצב הצינור או תחזוקתו.באותו האופן אין לנו שום מידע על תנאי העבודה בהם עומד הצינור דוגמת לחצים (תכנון, עבודה ומקסימלי, גבהים ונקודות קיצון), עובי דופן מקורי ומפרט התכנון (חומר מבנה, תקינת התכנון, מבחן לחץ, תקינות תכנון ומפרטי סימוכין וכיו"ב).
  • למיטב ידיעתנו הצינור מצופה להגנת היקפו מקורוזיה חיצונית ולחציצה מהסביבה, וגם הותקנה לאורכו מערכת הגנה קתודית אקטיבית להגנה מפגיעות בדופן הצינור. מערכת זו צריכה לעבור בדיקה שנתית על-פי התקנות, עם זאת לא ראינו דוח המפרט את ממצאי הבדיקות.
  • נטען במסמכים העומדים בפנינו כמו גם בהתכתבויות במייל עם נציג המשרד להגנת הסביבה, שתקן ASME B31.4 מאפשר עבודה כרגיל בצנרת שכזאת המשנעת נפט גם כאשר דופן הצינור פחת ב80% מעוביו המקורי, דהיינו, נותרו בפועל 20% מעובי הדופן המקורית.
  • כמו כן עמדו בפנינו תקנות מניעת זיהום מי תהום מקוי דלק ראשיים.

התקן והתקינה הקובעים

  • כפי שאוזכר במסמכי המשרד להגנת הסביבה ובהתכתבות בינינו לבינכם בשלב הה, התקינה הקובעת את התקינות המכנית העכשווית של הצנרת נקבעת בהתאם להגדרות שבתקן ASME B31.4, להלן התקן הקובע. או בתקנים שהתקן הקובע מפנה אליהם. יוצא מכך שהתקינה הקובעת אף היא אמריקאית ורלווניטית לנושא, דוגמתASME, API וכד'. זאת כי התקן אמריקאי מפנה ברובם של מקרים, אם לא בכללם, לתקנים אמריקאים ולא לתקינה זרה.
  • אנו מתבססים על מהדורות 2006 וגם 2016. של התקן הקובע. לא עמדו לרשותנו מהדורות מאוחרות יותר של התקן הקובע.

התייחסות למסמכים שעמדו בפנינו – טיעונים והשגות.

התייחסות לנתונים ומסקנות מריצת הגולם החכם:

  • בדיקה פנימית של הצנרת באמצעות גולם חכם (מולוך למשל) אינה מהווה אסמכתא לאיכות הצינור, עמידותו או בטיחותו. ההמלצות של ספק הגולם החכם או מסקנות מדו"ח ריצת הבדיקה אינם תחליף לדרישות התקן הקובע.
  • במבט כולל, הנתונים שהושגו באמצעות הגולם החכם מציגים נגע כרוני של קורוזיה פנימית בדרגות חומרה שונות לכל אורך הקו בשנים 2014, 2019. הבדיקה האחרונה משנת 2019 משקפת  ממוצע של פגם קורוזיבי בדופן הפנימית של הצינור כל 9 מטר בחלוקה ממוצעת לאורך תוואי הצינור.
  • טבעם של פגמים קטנים להתרחב לפגמים גדולים, בפרט אם אינם מטופלים. לכן הפרוגנוזה של העמידות המכנית של הצינור לפגמי הקורוזיה אינה מבשרת טובות.
  • במאבק בין הפגמים לבין פעולות האחזקה למניעתם, נראה לנו שהבעיה כרונית ולא מקומית, כי גם בבדיקות בשנים 2014, נמצא אותו סדר גודל של פגמים , 27-28 אלף פגמים.
  • בדו"ח רשום כי "ההפרשים בכמות הפגמים בקבוצות סיווג עבור שלוש הבדיקות אינם עולים על 10%, כלומר אין שינויים דרסטיים במצב הצינורות..". להלן התיחסותנו:
  • ברור מהנתונים שכיוון שבשנים 2013-2014 הבדיקה נערכה ע"י חברה אחרת התקבלו תוצאות שונות, יש קווים עם הבדלים גדולים מאוד במספר הפגמים לעומת 2007 ו-2019, בעיקר מתחת ל-60%. לדעתנו זה מעיד על רמת אמינות הבדיקה, בספרות המקצועית מוזכר אחוז שגיאה לא מבוטל בכלל.
  • גם אם מתייחסים רק ל-2007 ו-2019, בהם הבדיקה נעשתה ע"י אותה חברה, בכמה מקטעי צינור יש גידול משמעותי, הרבה יותר מ10%, במספר הממצאים של איכול צינור, כך שלא ברור מאיפה המסקנה האופטימית.
  • ספציפית בקו אילת-אשקלון יש גידול משמעותי מאוד (עד יותר מכפול) בכל אחת מקבוצות הסיווג מתחת ל-60% איכול עובי צינור.
  • בבדיקה משנת 2019 נמצאו 1,597 פגמים (3,155 בשנת 2014) בתחום איכול הדופן 20-80%. אלה מספרים שקשה לקבלם כמדד לאופטימיות ותפעול תקין ובטוח של הקו, ובפרט שעל הפרק מונחת הצעה להכפלת הספיקה.
  • האם עשרות אלפי פגמי קורוזיה נהוגים בצנרות דומות? האם מקובל לתפעל צנרת מזדקנת (59 שנות עבודה) שעה שהקורוזיה איכלה מעל 70% מעובי הדופן שתוכנן בשעתו לתפעול תקין?
  • אנו רואים בחומרה את המסקנה העולה מהמסמך, שניתן להמשיך לעבוד בשגרת עבודה וטיפולי אחזקה כתמול-שלשום כל עוד לא הגיע איכול הדופן ל- 80% מעוביו המקורי. לעמדתנו יש לדרוש הפסקת הפעילות בקו לצורך לטיפול כללי ומשמעותי, למניעת התדרדרות בפגמי הקורוזיה, ואסון שפך. 
  • אנו לא מבינים כיצד יתכן שהמפקחים על בטיחות הגנת הסביבה ומי התהום מתירים לעבוד בעובי דופן של 20% מזה שהתקן קבע בנוסחאות; וזאת בניגוד להנחיות לסעיף הרלוונטי בתקן הקובע. לא יתכן שתקנות מקומיות בענייני מים או זיהום קרקעות או כל נושא אחר יגברו על תקינת תכנון הנדסית או יבטלו חלקים ממנה. הרציונל לכך שתקינת תכנון מתבססת על חוקי הפיזיקה והטבע והניסיון המיטבי המצטבר והמתעדכן במכלול התקינה, מפורט ומבוסס. תקנות מקומיות טובות מתבססות על התקן ההנדסי, ולכן התקן מחייב לא פחות אם לא יותר מהתקנות.

התייחסות לדרישות התקן הקובע בעניין הפחתת עובי הדופן מקורוזיה פנימית

הדרישות אמנם זהות לאלה של הקורוזיה החיצונית, אלא שבקורוזיה פנימית יש להביא בחשבון את אי הוודאות הקיימת מאובדן יכולת הגישה לפגם ומכך גם לשקלול מצבו וחומרתו של הפגם. ולכן, אין לנהוג בקלות דעת בקביעת חומרת הפגמים הפנימיים ואופן הטיפול בהם.

דרישות נוספות של התקן הקובע  בעניין הקורוזיה

  • התקן דורש להקים תכנית של Corrosion control עם רשומות ותעוד של כל פגמי הקורוזיה. מדובר ב Data Base  כפי שאנו מבינים, עבור כל פגם ופגם, עם תיעוד והיסטוריה ומעקב מסודרים. לא טבלאות ופרשנויות, אלא מעקב ונתונים לעצמם.
  • סקר סיכונים או תכנית אחזקה אינם תחליף לתכנית ה- Corrosion control.
  • התקן דורש לשלוח לאנליזה מדגמי קורוזיה מפנים הצינור כדי לעמוד על מרכיבי הקורוזיה והגורמים לה.
  • התקן דורש לשלוח לאנליזה ניקוזים או בוצה שהגולם החכם מפנה או מנקז, גם כאן כדי לעמוד על גורמי הקורוזיה בצינור.
  • אנו מבקשים להתעדכן שדרישות אלו אכן מתקיימות בנוהל עבודה סדיר. ונבדקות ע"י גורם מקצועי בלתי תלוי בקצא"א.
  • אנו סבורים שיעוץ ברמה הלאומית לממשלת ישראל באמצעות המהגנ"ס מן הראוי שיהיה באמצעות מי שעבר את מבחני ההסמכה של API ומומחה בעל שם עולמי בתחומו.

התייחסותנו להכפלת הספיקה המתוכננת:

  • ברור לנו שהכפלת הספיקה תגרור עליית לחץ שאין אנו יודעים את טיבה, וכל התופעות והמפגעים בתוך חלל הצינור יוחמרו, איננו יודעים להעריך בכמה, אך ללא ספק רמת הסיכון לכשל דליפה רק עולה.
  • אין אנו מקבלים את הטיעון שההזרמה בהכפלת הספיקה תתנהל ללא שינוי בלחצים ורק תקח יותר זמן. יותר זמן משמעו בספיקה מופחתת. הדבר אפשרי אך ורק עם במשטר הזרימה הנוכחי הקו מושבת חצי שנה ומעלה.  העלאת עומס העבודה על הקו בשל ההסכם תגרור הפעלת לחצים להגדלת הספיקה. 

לסיכום

  • אנו דוחים את הגישה לפיה התקן מאפשר לעבוד כרגיל וללא שינוי מהותי במצב של איכול דופן הצינור בשיעור של  עד 80%, כאשר דופן הצינור עומד במאמצי הלחץ הפנימי כאשר מעובי הדופן המקורי נותרו 20% בלבד.
  • עפ"י התקן הקובע יש לחשב את ה- Safe pressure לפי הנוסחאות שבתקן ASME B31G לכל אירוע של איכול הדופן בתחום  20-80% , משמע לכל פגם ופגם בתחום הזה. אין לנו סימוכין שתהליך זה קוים והתחשיבים אכן בוצעו.
  • לענ"ד הפעלת הצינור במצבו הנוכחי מסוכנת לסביבה ולטבע וגם נוגדת את שיקול הדעת ההנדסי הנכון בתנאי הטבע וסביבת הצינור. קל וחומר כאשר תוכפל/תוגדל הספיקה.
  • כך גם באשר לתכנית בדיקת הקו כל חמש שנים בגולם חכם, שאין בה אסמכתא לתקינות מכנית או תפעולית. דוחות לא מונעים קורוזיה, כך גם תכניות עבודה מפורטות. רק קיום דרישות התקן הקובע מהוות אסמכתא שניתן להסתפק בה.
  • אנו מבקשים שקיפות ובנתונים ושיתוף במעשים. הסתרת נתונים ותוכניות, אך גורמת לחצאי אמיתות ומחשבות מיותרות על קונספירציות. אנו מבקשים גישה לנתונים ומענה ענייני לשאלות ענייניות.
  • יש לשקול מהפך באופן תפעול הצינור, ואפילו הנחת צינור חדש במקביל לצינור הקיים כדי להחליף ביניהם טרם תתרחש תקלה שאיש אינו מבקש. אנו סבורים שהשקעה בשיפור ומניעת סיכונים תמנע צרות, עלויות וחקירות ותרחישים שראוי להימנע מהם.
  • לענ"ד יש להזמין ביקורת חיצונית בלתי תלויה להערכת מצבו ועתידו של הצינור, מאת מומחה בעל שם בתחום, או חברה מנוסה בתחום שינוע נפט וצנרת נפט. בנושא כבד כל כך של פיקוח אין להסתמך בצוות מינימלי של המשרד להגנת הסביבה שאינו יכול להקיף נושא הדורש אקספרטיזות מקצועיות בתחומים רבים ולשלב בין כל אלה.

[1]  ASME B31.4

הדו"ח נכתב בשיתוף ד"ר יובל ארבל, עמותת צלול

צינור הגז

המועצה הארצית מקדמת תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) 37/ה/3 לרצועת תשתיות משולבת באזור הנגב, הערבה ואילת שמטרתה לחבר אזורים אלה למערכת הגז הטבעי אך גם ליצא את הגז. במרכז התוכנית  צינור גז ענק – בקוטר של 36 צול, בעלות של 700 מיליון שקל מכספי משלם המיסים שיעביר את הגז מהים התיכון למפרץ אילת. בקצה צינור הגז הענק מתוכנן מתקן הנזלה שמטרתו לייצא את הגז תוך סיכון הסביבה, הבריאות ואלמוגי מפרץ אילת.

הצינור – שלוש חלופות גרועות

המועצה הארצית בוחנת שלוש חלופות לצינור – אחת גרועה מקודמתה שכן תכליתו של הצינור בסופו של דבר היא יצוא גז תוך פגיעה בשטחים הפתוחים של ישראל ופגיעה בבריאות תושבי אילת והאלמוגים:

חלופה 1 – מרחב מערבי – מאשלים ומשאבי שדה ועד  לדרך 10 – בסמוך לגבול המצרי ובתוך שמורת הטבע הר הנגב המרכזי. משם התוואי ימשיך לאורך דרך 12 במקביל לגבול עד לעיר אילת.

התוואי עובר בתוך שמורת הטבע הרי אילת וחוצה שמונה נחלים ראשיים – נחל לבן, נחל ניצנה, נחל חורשה, נחל לוץ, נחל פארן, נחל חיון, נחל שחורת ונחל שלמה ומספר שמורות טבע מוכרזות – הרי אילת, שמורת הר הנגב, מכתש רמון מערבי, שמורת נחל לבן וחולות שונרה וכן ארבעה מסדרונות אקולוגיים ארציים.

חלופה 2 – מרחב מרכזי -ראשית הקו בתחנת הגז של דימונה, לכביש 40 דרך ירוחם, מצפה רמון ולב מכתש רמון עד לחיבור לכביש 90 בצומת קטורה ומשם עד לחיבור של קצא"א בבאר אורה. משם ימשיך הקו עד למתחם קצא"א בדרום העיר.

התוואי עובר בלב שטחי אש פעילים וחוצה 17 נחלים: ירוחם, רביבים, הרועה, צין, רמון, נקרות, שחורת, טרשים, ציה, ציחור, חיון, תמנע, רחם, שחורות, רודד, רודף ושלמה. ועובר בשמורת הר נגב מרכזי, מכתש רמון מערבי, שמורת מצוק הצינים, צין, ערבות, עברונה והרי אילת.

חלופה 3 – מרחב מזרחי – מצומת הערבה, בסמיכות לדרך מס' 90, משם ימשיך הקו דרומה עד לעיר אילת. התוואי חוצה 16 נחלים ראשיים: תמר, צפית, צין, סיף, אמציהו, חצבה, עדן נקרות, עוש, ברק, פארן, חיון, תמנע, רחם, שחורת ורודד ועובר בלב שמורות טבע – מכתשים, יטבתה ערבה ועברונה ובתחום שלושה יערות: שיטים, יטבתה וחצבה.

מתקן ההנזלה – מסוכן לבריאות ולאלמוגים

בקצה הצינור מתוכנן מתקן הנזלה שמטרתו להפוך את הגז לנוזל כדי שאפשר יהיה ליצאו לארצות אחרות דרך מפרץ אילת. לנקודת הקצה נקבעו שלוש חלופות: בסמוך לאזור התעשייה שחרות, בסמוך לתחנת הכוח אילת ובנמל קצא"א.  

כל חלופה שתבחר תהיה קרובה לשכונות מגורים, תגרום לזיהום אויר כבד שיפגע בבריאות ותפגע אנושות במהלך הנרחב המתוכנן להעביר את כל הערבה והעיר אילת לשימוש מלא באנרגיית שמש. במקום להפוך את האזור למוביל עולמי לפתרונות של אנרגייה מתחדשת, התוכנית מגבירה את התלות בגז לדורות רבים.

הגז טבעי מורכב ברובו (98%)  ממתאן הפוגע בכדור הארץ ומאיץ את משבר האקלים. בכל העולם פועלים להפחתת השימוש בגז ומסתמכים עליו כעל אנרגיית מעבר עד לאימוץ מלא של אנרגיות מתחדשות.

הטענה שהגז שיגיע לאילת יאפשר חשמל זול יותר למלונות וליישובים באזור אינה נכונה – אפשר לספק אנרגייה סולרית נקייה במחיר נמוך מזה של שריפת גז, שהשימוש בו לא רק יקר יותר אלא גם מונופוליסטי, מזהם ומסוכן. 

ההצדקה הכלכלית היחידה לתוכנית היא יצוא גז נוזלי ממתקן ההנזלה המזהם והמסוכן.

אם אילת והערבה זקוקות למעט גז כדי לפתח תעשייה מקומית, אפשר לייבאו ממצרים דרך נמל עקבה באמצעות צינור הנמצא 11 ק"מ מאילת. זהו פתרון סביבתי וזול יותר, שגם יחזק את הקשרים עם ירדן ומצרים.

 

עמדת "צלול"

"צלול" מתנגדת לתוכנית בכל תוקף. הטענה שהגז שיגיע לאילת יאפשר חשמל זול יותר למלונות וליישובים באזור אינה נכונה – אפשר לספק אנרגייה סולרית נקייה במחיר נמוך מזה של שריפת גז, שהשימוש בו לא רק יקר יותר אלא גם מונופוליסטי, מזהם ומסוכן. ההצדקה הכלכלית היחידה לתוכנית היא יצוא גז נוזלי ממתקן ההנזלה המזהם והמסוכן. אם אילת והערבה זקוקות למעט גז כדי לפתח תעשייה מקומית, אפשר לייבאו ממצרים דרך נמל עקבה באמצעות צינור הנמצא 11 ק"מ מאילת. זהו פתרון סביבתי וזול יותר, שגם יחזק את הקשרים עם ירדן ומצרים.