עד לפני כשני עשורים, השיח על משבר האקלים אפיין בעיקר מדענים ומספר פוליטיקאים. כיום, יותר ויותר אנשים, ובהם בני נוער מכל קצות תבל מבינים, שאם הממשלות לא ישנו את שיטת יצור האנרגיה – נפט, פחם וגז, האחראיות לפליטת גזי החממה ולא יעברו לייצור אנרגיה מתחדשת. ואם גם אנחנו לא נשנה את אורחות חיינו, את אופן צריכת האנרגיה ואת האופן בו אנחנו צורכים מוצרים, הרי שבמו ידינו נביא אסון על כדור הארץ ונפגע בחייהם של רבים.
מהו משבר האקלים?
בקרב מדענים רבים בעולם קיימת הסכמה לפיה תופעת התחממות כדור הארץ אותה אנו חווים בעשורים האחרונים היא לא תופעה טבעית, אלא שהיא תוצאה ישירה של פליטת גזי החממה היוצרים "כיפה" הגורמת לעליית הטמפרטורה. מדידות שנערכו במקומות שונים בעולם מוכיחות, כי ב-120 השנים האחרונות עלתה הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ בכ-1.2 מעלות צלזיוס, ואם נמשיך לפלוט כמויות גדולות של גזי חממה לאטמוספירה, היא תעלה בעוד 4-6 מעלות צלסיוס עד לסוף המאה ה-21.
אלא, שמשמעות עליית הטמפרטורה היא לא רק אי נעימות קלה, שתחייב להפעיל את המזגן עוד כמה שעות ביממה. משמעותה דרמטית הרבה יותר: הפשרת קרחונים בקטבים, הצפות, החמצת הים, פגיעה בצמחיה ובדגה שבו, סערות עזות וקטלניות ובצורות ממושכות ותדירות הרבה יותר. שורה ארוכה של מדענים קבעו, שאם לא נשנה את אופן יצור האנרגיה ואת צריכתה בתוך כ-10 שנים, אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל לאחור!
למה גורמת ההתחממות?
משבר האקלים בא לידי ביטוי בצורות שונות ומגוונות והוא משפיע אחרת על אוכלוסיות העולם. באסיה, באירופה ובארה"ב נמדדו טמפרטורות גבוהות מיוחד, שטיפסו אל מעבר ל-50 מעלות צלסיוס. באסיה, בארה"ב ובהודו אירעו שיטפונות חריגים שגבו חיי אדם. תושבי אסיה ואפריקה סובלים מבצורות ממושכות, שגורמות להגירה למדינות אחרות, שאזרחיהן לא תמיד מסבירי פנים לאורחים החדשים. בחלק מהמדינות המשבר גורם לנטישת החקלאות ולהתפתחות ערי ענק אליהן נודדות משפחות החקלאים. בערים אלה אין מספיק תשתיות לקליטת התושבים החדשים. התוצאה היא עלייה באלימות ובפשיעה ויצירת מתחים חברתיים ופוליטיים, שהשלכותיהם יהיו איתנו עוד שנים רבות. לדעת חוקרים, הסיבה המרכזית לפריצת מלחמת האזרחים בסוריה, ששינתה ללא הכר את האזור שלנו, היא הבצורת, שגרמה להמונים לעזוב את בתיהם, להצטופף בשולי הערים וליצור לחץ אדיר על השלטון.
הפשרת הקרחונים ועליית מפלס מי הים מאיימת על איים קטנים באוקיאנוסים, אך גם על ערי חוף ועל מדינות שלמות, שעלולות לסבול מהצפות קשות ומחדירת מי ים מלוחים למי התהום שלהן. עד לאחרונה האמינו רבים, כי ההנדסה תמצא פתרונות לכל צרה וכי חומות וקירות בטון יוכלו לגלי הים. אלא, שלאחרונה מחלחלת ההבנה, שיתכן מאוד שגם הטכנולוגיה המפותחת ביותר לא תוכל לאיתני הטבע, וכי השינוי צריך להיות עמוק הרבה יותר. והוא תלוי במדיניות הכלכלית העולמית, אך גם בנו.
מה אצלנו?
המזרח התיכון, ובתוכו ישראל, חווים את המשבר באופן מיוחד. בים המלח נרשמה טמפרטורה של 50 מעלות (ב-1942 נרשמה בקיבוץ טירת צבי, בעמק בית שאן, טמפרטורה של 54 מעלות, שהיא הגבוהה ביותר שנמדדה באסיה אי-פעם, אך היא לא חזרה על עצמה מאז), וגם משטר הגשמים משתנה ממש לנגד עינינו. אם בעבר הורגלנו לכך שבצפון הארץ יורד עיקר הגשם, וכי ניתן להסתמך על מים אלה לשתיה ולהשקייה גם באזור המרכז, הרי שבשנים האחרונות ניכרת פחיתה משמעותית בכמות המשקעים בצפון. אמנם חורף 2019 וחורף 2020 היו ברוכי גשמים, אחרי חמש שנות בצורת, אך אין זה אומר דבר לגבי העתיד.
משמעות פחיתת הגשם בצפון משמעותה, ירידה בזרימת הנחלים ופגיעה בחקלאות ובתיירות, עליהם מבוססת כלכלת האזור. החלטת ממשלה מיוני 2018 קבעה, שיש להעביר מים מותפלים מהים התיכון לכינרת, ולחבר את האזורים המנותקים בצפון ובמזרח, כך שגם החקלאות שם תתבסס על התפלה. שינוי סדרי בראשית של ממש.
לא רק זאת. פחיתה בכמות הגשמים באזור תחייב את ישראל להגביר את אספקת המים לירדן ולפלשתינים, שכבר שנים סובלים ממחסור במים, ועלולה להגביר את המתיחות עם השכנות מצפון – לבנון וסוריה, ולהחזיר את המלחמות על המים. חיבור אזורים מנותקים ואספת מים לשכנים פרושה הקמת עוד מתקני התפלה לאורך החופים.
לא רק כמות הגשם משתנה, גם עוצמתו. אנחנו חווים יותר ויותר אירועי גשם קצרים וחזקים, כשביניהם תקופות ממושכות של יובש. משמעות הדבר היא פחות חלחול למי התהום, יותר נגר עירוני הזורם לים וגורם לזיהומו, פגיעה בעתודות המים ויותר שיטפונות, הצפות ונזקים בנפש וברכוש. יש לזכור, רוב אזור המרכז מבונה ואפשרויות החלחול הולכות ומצטמצמות בשל כיסוי הקרקע בבניינים ובכבישים. אם נוסיף לכך את תופעת אירועי הגשם הקצרים והעזים, יצרנו במו ידינו מתכון לשטפונות ולאובדן מים, שחסרים במאזן הטבעי. ברחבי העולם פותחו אמצעים לצמצום כמות הנגר העירוני ולשיפור איכותו. אם לא נאמץ אמצעים אלה גם אצלנו, כמות ההצפות רק תגדל.
מה המדינה חייבת לעשות?
כדי למנוע את המשך פליטות גזי החממה לאטמוספירה, ובראשם הפחמן הדו חמצני, על המדינות, ובהן ישראל, לשנות לחלוטין את תמהיל מקורות האנרגיה שלהן ולעבור משימוש בדלקים מחצביים: סולר, דלק וגז (כן, גם גז טבעי הוא גז מחצבי מזהם) לאנרגיה מתחדשת. כבר כיום עומד בפני מקבלי ההחלטות סל מוצרים מתחום האנרגיות מתחדשות, שמסוגל להחליף את רוב יצור הדלקים המחצביים: אנרגית שמש, אנרגית רוח, אנרגיה שאובה, אנרגיה הידרואלקטרית ואפילו אנרגיה מגלי הים. חלק מהאמצעים נמצאים עדין בשלבי בחינה וניסוי, אך אחרים, כגון אנרגית שמש ורוח, נפוצות מאוד במדינות רבות, שבחלקן יש פחות שמש מאשר אצלנו. ובל נשכח את האמצעי היעיל והפשוט ביותר- התייעלות אנרגטית וניהול ביקושים להפחתת הצריכה.
ואכן, חלק ממדינות האיחוד האירופי קבעו יעד של 0% לפליטות גזי חממה עד 2050. אצלנו היעד שאפתני הרבה פחות ועומד על 10% אנרגיה מתחדשת עד 2020 ו- 17% בלבד, עד 2030. תוספת של 7% בעשור בלבד. יעד נמוך ומגוחך בהשוואה לגודל האסון הממשמש ובא!
אסור לשכוח, אנחנו מדינה ברוכת שמש, ואין ספק שניתן היה להציב יעד שאפתני הרבה יותר, במיוחד לאור העובדה שבשנים האחרונות פותחו אמצעים לאגירת אנרגיה, המאפשרים לנצל אנרגייה זו גם בימים ובשעות שבהם השמש אינה זורחת. למרבה הצער, אין מנוס מהמחשבה לפיה היעד הצנוע שהציב משרד האנרגייה הוא תופעת לוואי מסוכנת של "שכרון הגז" שפקד את מקבלי ההחלטות בארץ, בעקבות גילוי מאגרי הגז בים התיכון. וכך, בעוד שמדינות רבות באירופה מנסות להיגמל משימוש באנרגיה מזהמת, לחסוך באנרגיה ולעבור לאנרגיה נקיה ומתחדשת, אצלנו דבקים בזיהום.
היעד באירופה
היעד בישראל
מה בתחום המים?
המדינה אמנם הקימה מתקני התפלה, שמספקים כ-70% מהצריכה הביתית ובכך הקדימה מדינות רבות שאף הן סובלות ממשברי מים, ביניהן דרום אפריקה, אוסטרליה וארה"ב. אך יחד עם זאת, אסור לנו להזניח את יתר מקורות המים – מי התהום, ההולכים ומזדהמים וחשוב לשמור עליהם מכל משמר, גם למצב שוב מתקני ההתפלה לא יוכלו לעבוד (בעקבות זיהום ים בנפט, למשל). בנוסף, אין לזנוח בשום אופן את החסכון במים ואת ניהול הביקושים, באמצעותם אפשר יהיה למנוע הקמת מתקן התפלה אחד לפחות. חשוב לזכור, מתקן התפלה לא רק תופס שטחי חוף יקרים מפז, הוא גם צרכן אנרגיה עצום, שיש לו השפעה על הסביבה, שעוצמתה טרם הובררה.
עצים למען הסביבה
מאז הקמתה נטעה קק"ל כ-240 מיליון עצים בכל רחבי הארץ על-פני 920 אלף דונם, אלא שבשנים האחרונות לא רק ששטחי היער אינם גדלים, אלא שכמות עצומה של עצים נכרתת בכל שנה לטובת סלילת כבישים ובניית שכונות מגורים. כריתת עצים פוגעת לא רק בנוף ובקרקע אלא בסביבה ובבריאות של כולנו.
מה תורם לנו עץ אחד?
מפחית את הטמפרטורה ב-4 מעלות
סופג בשנה 20 ק"ג אבק ובולע 80 ק"ג תרחיפים, המכילים מתכות רעילות ככספית, ליתיום ועופרת.
בקרבת הבית הוא דומה לקיר אקוסטי הבולם רעשים. תרומה חשובה ביותר בשכונות
מסנן ומטהר 100 אלף מ"'ק אוויר מזוהם. מייצר 700 ק"ג חמצן וקולט 20 טון פחמן דו-חמצני.
כדי לקזז את הזיהום שיצרנו במהלך חיינו
על כל אדם לטעת 200 עצים בימי חייו.
מה אנחנו צריכים לעשות?
אמנם יצור האנרגיה, הרגולציה וההחלטות בתחום בתחום הפליטות, הם באחריות המדינה, אך גם אנו, האזרחים, חייבים לתרום את חלקנו במלחמה בהתחממות. איך עושים זאת? באמצעות כמה מהלכים פשוטים, שיתרמו לא רק לסביבה, ולאיכות החיים של כולנו, אלא גם לכיס הפרטי.
נוסעים בתחבורה ציבורית
המכונית הפרטית נחשבת לאחד ממזהמי הסביבה הגדולים ביותר. השאירו אותה בבית. סעו בתחבורה ציבורית, רכבו על אופניים, או לכו ברגל
אוכלים פחות מזון מהחי
כדי לייצר 1 קג' של בשר יש צורך בכמויות אדירות של אנרגיה ושל מים. צמצמום צריכת הבשר מועילה לסביבה ולבריאות, ומונעת מחלות
לא רוכשים מוצרים מיותרים
אל תקנו מוצרים שאין בהם צורך. היצור שלהם צורך אנרגיה רבה. הפיכתם המהירה לפסולת מזהמת את הסביבה וגורמת לפליטות מיותרות
מצמצמים בטיסות
חברות הלוקוסט מפתות להרבות בנסיעות לחו"ל. אתם לא חייבים להתפתות ולשרוף אנרגיה מיותרת. את הנופש שלכם עשו קרוב לבית וצמצמו בטיסות
מפסיקים להשתמש בחד פעמי
הפלסטיק החד פעמי הוא מאויבי הסביבה הגרועים ביותר. הוא עשוי מנפט לאחר שימוש קצר הוא מושלך לפח או לטבע וגורם לנזקים קשים
ממחזרים, מפחיתים ועושים שימוש חוזר
מאריכים את משך השימוש במוצרים. אם מחליטים לוותר על מוצר, נותנים אותו למישהו אחר וקונים מיד שנייה