יום המים הבינלאומי, שהכריז האו"ם ב-1992, ונחגג כל שנה מאז ב-22 במרץ, הוקדש השנה למי התהום תחת הכותרת "הופכים את הבלתי נראה לנראה". נושא שהוא אקטואלי מאוד בישראל של 2022.
אם עד לפני שנים מספר אספקת המים בארץ נשענה כולה על מי הכינרת ועל מי התהום, הקמת מתקני ההתפלה, שמספקים כיום כ-70% מהצריכה הביתית, שינתה את המשוואה לחלוטין. הכינרת חדלה מלהיות מקור מים עיקרי, והיא משמשת בעיקר את הישובים שסביב לה ואת ממלכת ירדן, וגם מי התהום הולכים ומאבדים את מעמדם, לפחות בקרב מקבלי ההחלטות, זאת למרות חשיבותם הבריאותית, הכלכלית והאסטרטגית – מי התהום מכילים מינרלים החסרים במים המותפלים, הפקתם זולה יותר מהתפלת מים והם חיוניים מאוד בעידן של איומי סייבר על התשתיות, כפי שחווינו בשבועות האחרונים. במקרה של זיהום ים מנפט, בדומה לזה שחווינו במרץ 2021 עלול להיווצר מצב של שיתוק מתקני התפלה, מצב שעלול להעמיד בפני אסון את הציבור בארץ.
ואכן, בשנים האחרונות נסגרו כ-200 בארות של מי שתייה לאורך מישור החוף בעקבות זיהום והזנחה, וחמור מכך מאות בארות, מתוך ה-1,000 הפועלות כיום, עומדות בפני סגירה בשל גילן המתקדם. רוב הבארות הפועלות כיום נחפרו לפני 80-70 שנה ואם לא ישוקמו הרי שנאבד אותן אחת אחרי השנייה. לא רק זאת, משרדי הממשלה מערימים לא מעט קשיים על שיקום בארות ועל חפירת בארות חדשות – עובדה המרפה את ידי המפיקים.
מה צריך לעשות?
למנוע את המשך זיהום הבארות באמצעות שדרג איכות הקולחים המשמשים להשקייה כך שלא יזרימו לקרקע מלחים, תרופות והורמונים.
לפקח על השימוש העודף בחומרי דישון והדברה שיש להם השפעה רבה על איכות מי התהום.
לטפל אחת ולתמיד בקרקעות המזוהמות שברחבי הארץ – אתרים עליהם שכנו מפעלי "תעש" ברמת השרון, תל אביב, נוף ים וגבעון, קרקעות מפעל תעשיות אלקטרוכימיות בעכו, אדמות בז"ן, תחנות דלק ועוד ועוד.
ביוני 2021 יזמה "צלול" פורום הכולל משרדי ממשלה, תאגידי מים וביוב, נציגי חקלאים, הידרולוגים, כלכלנים ומומחים מתחומים שונים שפועלים במשותף כדי לשכנע את הממשלה והציבור בדבר חשיבותם של מי התהום וחשיבות השמירה על כושר ההפקה. יש לקוות שהפורום יצליח לשכנע את הממשלה להתייחס ברצינות למשאב מי התהום ולהשקיע משאבים בשיקומו ושימורו במיוחד על רקע משבר האקלים הממחיש עוד יותר את חשיבותם של המים הטבעיים לנו ולדורות הבאים.