חוק הפיקדון

ב-2016 ביקש השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להרחיב את החוק גם למכלים הגדולים. שוב בלחץ יצרני המשקאות הוחלט לדחות את ההחלטה, ולקבוע "טייס אוטומטי" לפיו: אם התאגיד לא יצליח להגיע לאיסוף של 47% (נכון ל-2016) הרחבת החוק תאושר אוטומטית, ללא מתן שיקול דעת לשר; איסוף של למעלה מ-55% ויותר יפטור את היצרניות מהחוק; הטווח שבין 47% ל- 55% – לשיקול השר; איסוף הנמוך מהיעדים יגרור הטלת קנסות. 

ואכן, בסוף 2016 דיווחו היצרניות כי מכרו 738 מיליון בקבוקים ואילו אל"ה דיווחה כי אספה 445 מיליון בקבוקים (60%) ושכל הבקבוקים מוחזרו. בדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה הוכיחה כי אל"ה אספה 277 מיליון בקבוקים בלבד (44% – בחלקם נאספו מתחנות המעבר) ומחזרה 77 מיליון בקבוקים (10.4% בלבד).

בעקבות סירוב השר לקבל החלטה ולפרסם את הנתונים, פונה עמותת "צלול" לבג"ץ בדרישה לפרסם את הנתונים לידיעת הציבור. בית המשפט קובע שעל המשרד לפרסם את הנתונים עד למאי 2018.

למרות ניסיונות הטעייה בוטים אלה, החליט השר אלקין שלא להחיל את החוק והסתפק בהטלת קנס של 50 מיליון שקל על החברות.

בראשית דצמבר 2017 פרסם עיתון דה מרקר, כי המשרד להגנת הסביבה שלח את נתוני אל"ה לבדיקה של משרד רואה חשבון, שגילה סתירות ואי דיוקים. הנתונים כללו דיווחים כפולים, "ניפוח" של  היקפי האיסוף והמיחזור, דיווחים מטעים בנוגע למקורות הבקבוקים; היעדר אסמכתות בדבר יצוא הבקבוקים לחו"ל ומחסור במסמכים המוכיחים שהבקבוקים הועברו למיחזור.

עוד עלה מהדו"ח, כי שיעור האיסוף ב-2016 עמד על  37% ולא 60% כפי שטען התאגיד. המיחזור עומד על 10% בלבד, בעוד שאל"ה דיווחה על 100%.

בדצמבר 2020 הודיעה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, על הרחבת החוק, אלא שדחתה עת כניסתו לתוקף לדצבמר 2021. אלא שבתקופה זו כמעט לא נערכה שום הכנה לכניסת החוק לתוקף.

בדצמבר 2021 נכנס החוק לתוקף למרות שקיימים קשיים רבים לקליטת הבקבוקים ומפעל למיחזור פסולת הפלסטיק טרם הוקם.