"צלול" השתתפה במפגש של המשרד להגנת הסביבה ובעלי עניין בנושא קביעת תדירות האיסוף של מכלי משקה מבתי עסק.
"צלול" הציגה את הקשיים איתם מתמודדים הציבור ורשתות השיווק ואת טענות היצרנים לפיהן כבר כיום אין מוטיבציה לאסוף מכלי משקה משום שהם עומדים ביעדי האיסוף שנקבעו בחוק, והציעה שהמשרד יגדיר בהנחיות זמן תגובה מקסימלי המחייב את היצרנים לבוא לאסוף בקבוקים מבית העסק.
בנוסף דרשה "צלול" שוב את נתוני האיסוף מאז החלת הרחבת חוק הפיקדון במטרה לקבל תמונת מצב – האם תשתית האיסוף הנוכחית הביאה לעלייה במספר מכלי המשקה שמוחזרים ונשלחים למיחזור. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, 24 אלף כלובי מיחזור שהיו פרוסים במרחב הציבורי הביאו לאיסוף של רק 20%-25% ממכלי המשקה הגדולים).
חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 מטיל על היצרנים והיבואנים של מכלי משקה חובה לאסוף את המכלים לאחר גמר השימוש בהם. כמו כן, החוק מטיל חובות על בתי העסק לקבל מכל משקה ריק ומסומן שמוסר לו צרכן, ולשלם לו את דמי הפיקדון. יצרן ויבואן חייבים לאסוף בתדירות סבירה מכלי משקה ריקים מסומנים שמוסר להם בית עסק ולשלם לו את דמי הפיקדון בעדם.סעיף 7(ג) לחוק הפיקדון מקנה לממונה על ביצועו במשרד להגנת הסביבה סמכות לקבוע הוראות בדבר תדירות פינוי מחייבת של מכלי המשקה מבתי העסק.
לאור הרחבת תחולת החוק על מכלי משקה גדולים, וכן מספר פניות שהגיעו למשרד מבתי עסק בנוגע לעיכובים בפינוי מכלי המשקה הריקים מהם, עלה הצורך לבחון גיבושן של הוראות מחייבות לתדירות איסוף לפי סעיף 7(ג) לחוק. צורך זה נוצר, בין היתר, על מנת להגן על בתי עסק מפני מקרים של איסוף בקבועי זמן ארוכים מאוד אשר מייצרים נטל עליהם ועלולים לפגוע בשירותי האיסוף שבתי העסק מחויבים לתת לצרכני הקצה ולציבור.