קו צינור אירופה אסיה (קצא"א) היא חברה ממשלתית הפועלת בחשאי והרחק מעיני הציבור, וזאת באמצעות חיסיון שהטיל משרד האוצר על פעילותה. אסור להסכים להמשך החיסיון ויש לדרוש שלא לחדשו לחמש שנים נוספות – כפי שדורש האוצר. להלן הסיבות מדוע יש להתנגד באופן נחרץ לחיסיון:
1.בעברה היתה קצא"א חברה המשותפת לישראל ולאיראן ולכן פעלה תחת חיסיון. קצא"א החדשה ("גורם מפעיל" בלשון החוק) היא חברה ממשלתית שאינה קשורה לאיראן ולכן אין שום סיבה לחיסיון זה, חוץ מאשר ניסיון להסתיר את פעילותה מעין הציבור.
2. אין אף חברה ממשלתית, כולל חברות תשתית רגישות, שמוטל עליה חיסיון דומה.
3. פרטי העסקאות יכולים להישאר חסויים, אך כל שאר פעילות החברה – היקפי שינוע הנפט, מספר העובדים, שכר המנהלים, בקרת איכות, נהלים למניעת תאונות ודליפות, נידוף ועוד – חייבים להיות גלויים לעין הציבור.
4. קצא"א אחראית לאסונות מהחמורים ביותר שידעה הארץ: אסון נחל צין ואסון עברונה, במסגרתו הזרימה לסביבה כחמישה מיליון ליטר נפט גולמי וגרמה לנזקים במיליונים. באוגוסט 2022 גרמה החברה לדליפה בסמוך למושב משען, שגרמה לפינוי של 5,000 טון קרקע מזוהמת. במשך העשור האחרון אירעו יותר מ-20 אירועי זיהום ים, אוויר ויבשה כתוצאה מפעילות החברה. האחרון התרחש בדצמבר 2022 במסוף קצא"א באילת – כל מידע שקשור לסיכוני החברה חייב להיות פתוח לעיני הציבור.
5. קצא"א חתמה על הסכם להעברת נפט ממדינות המפרץ לאשקלון דרך מפרץ אילת (ובכיוון ההפוך). הגדלת שינוע הנפט בנתיב זה פוגעת ומסכנת את שונית האלמוגים הנדירה של מפרץ אילת, שמורות הטבע בנגב ובערבה, חופי ישראל בים התיכון, אילת וחופי סיני, מתקני התפלה, תיירות, פרנסה ובריאות של עשרות אלפים.
6. היקף השינוע חורג, ככל הנראה, מעבר להגבלות שהטיל המשרד להגנת הסביבה במסגרת רישיון העסק והיתר הרעלים. עובדה שמוסתרת בחסות החיסיון.
7. קצא"א הגדילה את היקף שינוע הנפט מאשקלון לאילת, שאינו לצורכי האנרגייה של ישראל.
8. הרחבת שינוע הנפט דרך ישראל ומפרץ עקבה, על חשבון מעבר בתעלת סואץ, תוך סיכון התיירות בסיני, פוגעת במרקם היחסים החשוב של ישראל עם מצרים וירדן.
9. מנכ"ל קצא"א הצהיר בדיון בכנסת ב-2022, שאין לחברה כל צורך בחיסיון, אלא שהוא נקבע על-פי החוק. בדיון נוסף בכנסת טען סמנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, שאין צורך בחיסיון המיוחד לקצא"א החדשה.
10. הסתרת פעילות של חברת נפט ממשלתית, האחראית לעשרות מקרים של מפגעים סביבתיים, תחת אצטלה של שיקולים ביטחוניים, היא פרקטיקה שלא ראויה למדינה מתוקנת.
