עמותת "צלול" כתבה מכתב לשרת להגנת הסביבה, גילה גמליאל, ובו ביקשה את התערבותה הדחופה למניעת כניסתו של תאגיד הנפט "שברון" לישראל, זאת לאור סירובו של משרד האנרגיה לדון בעברו הסביבתי של התאגיד כשיקול בהחלטה אם לאשר את פעילותו בישראל. זאת, לאור הדברים החמורים מאוד שהוצגו בוועדת פנים וסביבה על ידי מומחים ועדים מרחבי העולם, אשר הציגו את היכרותם המקצועית האישית עם "שברון" ב-31 מדינות בעולם, וכן לאור הכשלים הרבים הקיימים כבר היום בתפעול אסדת לוויתן וחוסר המוכנות לטיפול חירום בים במקרה אירוע שפך. למשרד להגנת הסביבה יש אומנם נציגים במועצת הנפט, אך מאחר ומדובר בוועדה מייעצת בלבד, ולאור חוסר ההיכרות עם הנתונים, כפי שהומחשו על ידי נציג המשרד להגנת הסביבה בדיון בכנסת בתגובה לדברים הקשים שהושמעו, נדרשים השפעתך וקשרייך האישיים עם שר האנרגיה יובל שטייניץ, על מנת לייצר את הקשב והאחריות הנדרשים להתמודדות עם סיכון הענק הפוטנציאלי שעל הפרק.
במכתבה ציינה "צלול", כי ביום ג', 8.9.20 כינסה יו"ר ועדת פנים וסביבה, ח"כ מיקי חיימוביץ', דיון חירום לפני כינוס מועצת הנפט המתוכננת לדון בסוגיית "שברון" היום (יום א), לאור סירוב משרד האנרגיה לכנס דיון חשוב זה. בדיון השתתפו עדים, חוקרים, מומחה עולמי לאירועי שפך, ארגונים סביבתיים ופעילים מרחבי העולם, אשר סיפרו על עוולות סביבתיות ומוסריות קשות שמחולל תאגיד שברון לכאורה, על אירועי זיהום ים, נחלים ומי שתיה שנגרמו בגלל תפעול כושל ובלתי קפדני של החברה, אשר אילצו קהילות שלמות לעזוב את ביתן, שגרמו למחלות ומוות לעשרות אלפי אנשים, על התחמקות מתשלום תמלוגים ומיסים למדינות המארחות אותם בשטחן, ועל אלימות חמורה כנגד מתנגדיהם הפועלים למען תושבים מקומיים. ומול כל זה, כך סיפרו משתתפי הדיון, תאגיד שברון הוא מסרב שיטתי של לקיחת אחריות, אשר מעדיף להשקיע הון של מיליארדי דולרים בהתחמקות מקבלת הדין, במקום בפיצוי הקהילות הנפגעות ובתיקון הנזקים הכבדים לסביבה. העדויות חובקות עולם, ופוגעות לא רק באוכלוסיות החלשות ביותר כמו כפריים באמזונס ובניגריה, אלא גם במדינות חזקות כמו קליפורניה, אוסטרליה, ועוד.
בסיום סבב העדויות האישיות ואלה המגובות במסמכים ובפסקי דין של בתי משפט, סיפורים אשר הותירו את קהל הנוכחים הלום ומוטרד ביותר, פנתה ח"כ חיימוביץ' לנציגי משרדי האנרגיה והגנת הסביבה, כדי להבין מה רמת הידע אשר נמצא בידי הרגולטורים הישראליים ומה נעשה כדי להגן על הציבור בישראל ועל מדינת ישראל כולה מפני אסון דליפה והסיכונים הפוטנציאליים שהוצגו. נציג משרד האנרגיה כינה אותן "רכילות שלא הגיעה לידיעתו" וציין שהגורם היחיד שהוא מתייעץ איתו לגבי "שברון" הוא הרגולטור האמריקאי. הוא לא ידע לנקוב בגובה הביטוח של "נובל אנרג'י", שצפוי להידרש גם מ"שברון", ואף הודה שמשרד האנרגיה טרם קיבל לידיו את הדוח הסביבתי של "שברון", עובדה שלא הפריעה לו לתמוך בהמשך העסקה. נציג המשרד להגנת הסביבה, רני עמיר, אמר כי אינו מכיר את הנתונים וגם הוא הסתפק בקבלת אשרור אמריקאי ולא שאל שום גורם במדינות הרבות שנפגעו, על ניסיונן בעבודה מול "שברון". אמירות מדאיגות אלה מעידות על אדישות מטרידה וחוסר הפנמת גודל הסיכון, ועל ההעדפה הטוטאלית של מדיניות משרד האנרגיה לקדם קידוחי גז ונפט בים במקום להפנים שבכל העולם חברות גז ונפט פושטות את הרגל בעקבות משבר הקורונה ובעקבות המעבר העולמי ההולך ומתרחב לאנרגיות מתחדשות.
לאור דחיפות העניין וגודל השעה, אנו מבקשים ממך לפעול לכך שמשרד האנרגיה יתייחס לעברה הסביבתי והמוסרי של "שברון". על השר שטייניץ לזמן לארץ את מנכ"ל תאגיד שברון, שייתן תשובות להאשמות החמורות נגדם, ויש לקיים דיון זה בשקיפות לציבור.
כבר היום אסדות "תמר" ו"לוויתן" מזהמות ומסוכנות ברמת התפעול שלהן, ובנוסף אליהן יש כוונה לעודד קידוחי גז ונפט נוספים ברחבי הים התיכון. יש לזכור כי מדובר בתעשייה שעתידה לפעול ב 30-50 השנים הבאות, וחובה לנהל אותה בצורה סביבתית קפדנית מיטבית, תוך הגנה מקסימלית על האדם והים.
במקביל, ביקשה "צלול, מגמליאל שתדרוש ממשרדי האוצר והאנרגיה בכל תוקף שהמוכנות להגנה על הים ועל טובת הציבור בישראל תהיה מקסימלית, ולקבל את מלוא הדרישות הסביבתיות והבטיחותיות אשר "צלול" דורשת מאז שנת 2012, ואשר מהן מתעלמים משרדי הממשלה במפגיע. אלה כוללים בין השאר את אימוץ הדירקטיבה האירופאית לקידוחים ימיים, אשר נחשב לסט הנהלים הבטיחותיים תפעוליים המחמיר בעולם, אשר נכתב בעקבות אסון מפרץ מקסיקו, אסון הדליפה הגדול בהיסטוריה, ואשר מחייב את כל חברות הקידוח האירופאית בכל אשר יפעלו בעולם. בנוסף,ביקשה "צלול" להזדרז ולאשר את כל תקני המפקחים שחסרים ביחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, להשלים את רכישת ציוד החירום ולבנות תחנות חירום בצפון ודרום המדינה, כנדרש בתלמ"ת. כמו כן, ביקשה לאשר את התלמ"ת כחוק, להעביר את חוק נזיקין לים ולתקן את הצעת חוק אזורים ימיים הממשלתית, כך שיועניק סמכויות פעולה למשרד להגנת הסביבה תוך הפקעת הבלעדיות המוחלטת מידיו של הממונה על הנפט במשרד האנרגיה. לא ייתכן כי מי שתפקידו לקדם ולעודד את התעשייה יהיה גם מי שאמון על הגנת הים מפניה. ניגוד העניינים הוא בוטה וכבר כיום רואים את המחדלים הרבים שבניהול הקידוחים בים שנובעים משיטה בלתי אחראית זאת.
עוד ביקשה צלול למנות ועדת מעקב ציבורית, הכוללת את כל בעלי העניין, כולל ארגוני הסביבה, על פי המודל שהוקם באלסקה בעקבות אסון הדליפה "אקסון-ולדז", שתפקח על כל הקידוחים בים, במימון החברות.
"ומעל הכל", כתבה "צלול", על מדינת ישראל להכריז כי בשום אופן לא תאשר קידוחי נפט בים, קידוחי שהם עמוקים ומסובכים פי עשרות מונים מאלה של הגז, ופגיעתם בים, בחופים ובכלכלת המדינה תהיה אנושה.
לים התיכון חשיבות מכרעת לכלכלה, לסביבה ולציבור: הים הוא מקור המים הראשי של ישראל, של ירדן והרשות הפלסטינית; הפתח הראשי של ישראל לעולם, עם 99% מכלל המסחר בישראל דרך הים. הים הוא גם מקור הכנסה ראשי בתיירות, חקלאות ימית, ולאלפי עסקים נוספים, והוא גם קריטי בהגנת החוסן הנפשי של תושבי ישראל, עם מאות אלפי אנשים שפוקדים את הים והחופים באופן קבוע, כמקום לספורט וכמפלט מכובד החום והחיים.
למרות פוטנציאל הנזק של מיליארדי שקלים, הקידוחים בים אינם מבוטחים מספיק והעלויות הכבדות צפויות להיות מגולגלות אל הציבור. לכן, חשוב מאוד גם לדרוש כי כל חברה שתיכנס לפעול בישראל במקומה של נובל אנרג'י תפקיד ערבות של לפחות עשרה מיליארד דולר וכי פרמיית הביטוח שלה תהיה שקופה וגלויה לציבור.
עוד כתבה עמותת צלול: "הימים ימים קשים. משבר הקורונה מעמיק, ואיתו הקריסה הכלכלית והגירעון הממשלתי של עשרות מיליארדי שקלים. בעוד משרד האנרגיה מנסה להטעות את הציבור לחשוב כי ישנו פוטנציאל רווח של מאות מיליארדי שקלים למשק הישראלי, הוא אינו מחשב את העלויות החיצוניות הרבות, הכוללות בין השאר את השקעות המיליארדים הנדרשות להקמת התשתיות ולאבטחת המתקנים, וכן מתעלם מהסיכון הפוטנציאלי של מיליארדים באירוע זיהום. ברצוננו להזכיר, כי גם ניגריה, אקוודור, צ'אד ושורת מדינות רבות אחרות שמחו וחשבו שתגליות נפט בשטחן יהוו בשורה, אך הן משלמות היום מחיר יקר אשר עלינו ללמוד מניסיונן ולהישמר".
