אחת הבעיות הסביבתיות הקשות המשפיעות על זיהום הנחלים והים היא עודפי הקולחים המוזרמים לסביבה בשל אי ניצולם המלא לחקלאות. תופעה שתלך ותגבר עם השנים בשל הבינוי המואץ באזור המרכז וצמצום החקלאות. "צלול" קוראת לרשות המים לתכנן תוכנית צופת פני עתיד, שתצמצם את ההזרמה
בכל שנה נוצרים בארץ כ-603,220 מיליון מ"ק שפכים. הטיפול בהם מתבצע באמצעות כ-90 מכונים לטיפול בשפכים (מט"שים) גדולים וכ-300 מט"שים קטנים המיצרים כ-484 מיליון מ"ק קולחים (שפכים מטופלים) בשנה.
כ-88% מהם מושבים לחקלאות ואילו השאר, כ-90 מיליון מ"ק בשנה בממוצע, מוזרמים לנחלים ולים בעיקר בעונת החורף שבה הם אינם משמשים להשקיה.
הקולחים הם כ-35% מסך המים המסופקים לחקלאות וכ- 20% מסך המים המסופקים לכלל השימושים.
בשל הגידול באוכלוסייה (1.8% בשנה) צפויה כמות הקולחים לגדול. ב-2030 לכ-800 מיליון מ"ק, ב-2040 – 896 מיליון מ"ק וב-2050 לכ-1.1 מיליון מ"ק (נתוני רשות המים). כמות העודפים תגדל בהתאמה.
הקולחים המטופלים מועברים למאגרי קולחים משם הם נשאבים להשקייה חקלאית. בעקבות הגידול באוכלוסיה וצמצום שטחי החקלאות צפויים העודפים לגדול.
איכות הקולחים
למרות תקנות שנקבעו ב-2011 וקבעו שעל כל הקולחים להגיע לאיכות שלישונית ב-2015 – רק מחצית מהקולחים הם באיכות זו ואילו השאר באיכות נמוכה יותר – שניונית ואף למטה מכך. בעקבות האיכות הנמוכה משרד החקלאות פוסל לא אחת את השימוש בקולחים להשקייה חקלאית בשל רמת זיהום גבוהה, מליחות גבוהה ועוד. אחת הדוגמאות הבולטות היא מט"ש חצור שבגלל איכות נמוכה קולחיו נפסלים וזורמים לנחל לכיש.
המחסור במאגרים
בשל מחסור במאגרי קולחים או בשל קיבולת נמוכה הקולחים זורמים לנחלים ולים – בעיקר בעונת החורף.
הסיבה להיעדר מאגרי קולחים נובעת מהחלטת משרד האוצר לתמוך אך ורק במאגרים שיקימו ספקים אזורים. מאחר והתאגדויות אזוריות מוקמות באיטיות רבה, התוצאה היא עיכוב בהקמת מאגרים חדשים.
במרץ 2023 פרסמה רשות המים עבודה "משק הקולחים 2050 – פעולות מוצעות להגדלת היצע הקולחים, ניצולם היעיל והאופטימלי ולהורדת עלותם לחקלאות". מסקנת העבודה היתה שעל המדינה להשקיע חמישה מיליארד שקל:
1. בהשלמת מערכות הולכה בין מרחביות שיאפשרו ניוד עודפי הקולחים מהאזורים האורבניים בהם מצאי הקולחים הולך וגדל ופוטנציאל הניצול החקלאי הולך וקטן לאזורי פריפרייה בהם פוטניאל הניצול הוא אין סופי.
2. הקמת איגום עונתי חורפי בהיקף מספק – גם כאן, זמינות הקרקע להקמת מאגרים באזורי המרכז כמעט ואינה קיימת בעוד שבאזורי פריפרייה קיימת זמינות מקרקעין למטרה זו.
כתוב את הכותרת כאן
המקרה של השפד"ן
אחת ההזרמות הבולטות היא הזרמת עודפי השפד"ן כ-20 מיליון מ"ק בשנה, לנחל שורק. ההזרמה מתבצעת בעקבות העדר שטחי חלחול מספיקים בחולות יבנה והירידה ביעילות השדות הקיימים. ב-2016 אישרה רשות המים פתרון לעודפי השפד"ן – מתקן סינון חול תעשייתי שיטפל בקולחים לרמה שלישונית. אלא שמנהל רשות המים לשעבר, גיורא שחם, החליט לבטלו בטענה שהפתרון המוצע אינו כלכלי. לפי שעה נבחנות חלופות, בין השאר הטמנת הקולחים בקרקע באמצעות טפטוף, עד למציאת פתרון הקבע, שהוא מתקן תעשייתי שיטפל בקולחים לרמה המיועדת להשקייה לכל הגידולים. יש לציין, כי בראשית 2019 הכמות המוזרמת ירדה בעקבות שיפורים שהצליחה חברת מקורות להכניס בשטחי החלחול. לדעת ""צלול" מדובר בהוכחה לכך שלחץ ציבורי מצליח להקטין את ההזרמות. ב-2023 ביקשו האיגודן ומקורות צו הרשאה להזרמת עודפי שפד"ן לשורק בכמות של כתשעה מיליון מ"ק.
בתמונה: זרימת קולחי השפד"ן בנחל שורק
מה צריך לעשות?
- ליישם את תוכנית רשות המים באמצעות תקציב של חמישה מיליארד שקל.
- לדרוש מכל המט"שים לעמוד בערכי הטיפול שלישוני לפחות. כפי שקובעות התקנות
- להקים את מאגרי הקולחים החסרים או להעביר את הקולחים לאזורי הביקוש.
מה עושה צלול?
"צלול" בשיתוף רט"ג ארגנה כנס: "מפגש בין הנחלים לים" במטרה להעלות את הנושא על סדר היום של מקבלי ההחלטות והציבור ובמטרה לנסות לפתור את הבעיה שרק תגדל עם השנים.
"צלול" דורשת מרשות המים להקים את המאגרים החסרים ולמצוא פתרון דחוף לקולחי השפד"ן הזורמים לנחל שורק וכן לתכנן תוכנית ארוכת טווח המתמודדת עם שאלת הקולחים, כולל הצורך לטפל בהם לרמת מי שתייה.
