אחת הבעיות הסביבתיות הקשות המשפיעות על זיהום הנחלים והים היא עודפי הקולחים המוזרמים לסביבה בשל אי ניצולם המלא לחקלאות. תופעה שתלך ותגבר עם השנים בשל הבינוי המואץ באזור המרכז וצמצום החקלאות. "צלול" קוראת לרשות המים לתכנן תוכנית צופה פני עתיד, שתמנע את ההזרמה והזיהום
בכל שנה מטפלים המכונים לטיפול בשפכים (מט"ש) בכ-540 מיליון מ"ק שפכים. כ-88% מהם מושבים לחקלאות ואילו השאר מוזרמים לנחלים ולים. ההשבה מתבצעת באמצעות כ -90 מט"שים גדולים וכ-300 מט"שים קטנים המספקים כ-355 מליון מ"ק קולחים בשנה. כ-35% מסך המים המסופקים לחקלאות וכ- 20% מסך המים המסופקים לכלל השימושים.
הקולחים המטופלים מועברים למאגרי קולחים משם הם נשאבים להשקייה חקלאית. כמות זו עתידה לגדול עם השנים בעקבות הגידול באוכלוסיה (כ-2% בשנה), צמצום שטחי החקלאות והעברתם לדרום הארץ המבונה פחות.
ההבדל בין טיפול שניוני לשלישוני
בארץ מקובלים שני תהליכי טיפול
טיפול שניוני: תהליך מכני ביולוגי המקטין את העומס האורגני, משפר את מראה השפכים ואת עוצמת הריח איך אינו מקטין את ריכוז החיידקים הגורמים לתחלואה. מאפשרים השקיית מטעים, דגנים ושאר גידולים שלמים אין מגע עם העלווה.
טיפול שלישוני: מרחיק את גורמי התחלואה במאצעות סינון וחיטוי. בקולחים שעברו טיפול שלישוני ניתן להשתמש להשקייה כמעט ללא מגבלות (באישור משרד הבריאות). קולחים המיועדים להשקייה באזורים בעלי רישות הידרולוגית וקולחים המסולקים לנחל צריכים לעבור טיפול נוסף להרחקת תרכובות חנקן וזרחן.
טיפול השפד"ן: מאפשר השקייה לכלל הגידולים, עד לרמה של השקייה אקראית.
תקנות הקולחים נקבעו באמצעות ועדת ענבר ואושרו ב-2010. על-פי התקנות כל המט"שים בארץ צריכים לספק מים ברמת טיהור שלישונית עד ל-2015. במקביל, הקימו משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה ועדת חריגים המאפשרת למטשים לקבל הקלות. בין השנים 2011 (שנת התחלת עבודת הועדה) ועד 2017 הוגשו בקשות הקלה ל-98 מט"שים.
ב-2017 טיפלה הוועדה ב-31 בקשות, מתוכן אושרו 116.8 מיליון מ"ק קולחים. חמש בקשות נדחו.
חשוב לציין: ישנם מט"שים אשר אינם עומדים בתקנות איכות מי קולחין ולא הגישו בקשת הקלה.
המחסור במאגרים
בשל מחסור במאגרי קולחים, אך גם בשל רמת טיפול נמוכה מדי, כבר כיום מוזרמים לסביבה כ-40 מיליון מ"ק קולחים. כ- 20 מיליון מ"ק קולחי השפד"ן, הזורמים לנחל שורק בשל מחסור בשטחי חלחול) ועוד כ-20 מיליון מ"ק משאר המאגרים ברחבי הארץ.
הסיבה להיעדר מאגרי קולחים נובעת מהחלטת משרד האוצר לפני כשבע שנים, לתמוך אך ורק במאגרים שיוקמו על-ידי ספקים אזורים. מאחר והתאגדויות אזוריות מוקמות באיטיות רבה, התוצאה היא אי-הקמת מאגרים חדשים והזרמת עודפי הקולחים לנחלים ולים. קולחים אלה גורמים לפגיעה במגוון הביולוגי, לזיהום הים ולסגירת חופי רחצה.
בחורף 2018 ביקשה רשות המים מהוועדה למתן צווי הרשאה להזרמה לנחל לבחון לאילו נחלים להזרים את הקולחים, כדי שהשפעתם תהיה נמוכה ככל האפשר. לא רק זאת, בתום החורף ובשל סיבות שונות (ביקושים נמוכים והתאחרות עונת הגשמים, התברר שנוצר עודף של כ-13 מיליון מ"ק קולחים במאגרים וזאת למרות הבצורת הקשה. משמעות הדבר היא שלנחלים ולים זורמת כמות של למעלה מ-50 מיליון מ"ק. אמנם כמות זו היא רק חלק קטן מכמות הקולחים המושבים מ"ק, אך מאחר ובנחלי ישראל אין מים, הרי שיש להם השפעה גדולה ומזיקה על איכותם.
נכון לאמצע חורף 2019 ברוב נחלי הארץ זורמים עודפי קולחים הגורמים לזיהום ולסגירת חופי רחצה. הנזק הגדול ביותר עד כה נגרם לנחל לכיש אליו הוזרמו קולחים ברמת טיהור נמוכה ממט"ש תימורים וממאגרי תימורים.
על-פי נתוני רשות המים עד 2021 צפויים לקום שורה של מאגרים בנפח כולל של כ-19 מלמ"ק: ביסודות, פלמחים, עין גדי, חולית, נען, אייל, מבואות ירושלים, הבונים ובית ניר. תקציב הסיוע לשנים 2017-2022 עומד על 1.4 מיליארד שקל, שמתאים להשקעות של כ-2.1 מיליארד שקל.
עודפי השפד"ן זורמים לנחל שורק
אחת ההזרמות הבולטות היא הזרמת עודפי השפד"ן כ-20 מיליון מ"ק בשנה, לנחל שורק. ההזרמה מתבצעת בעקבות העדר שטחי חלחול מספיקים בחולות יבנה והירידה ביעילות השדות הקיימים. ב-2016 אישרה רשות המים פתרון לעודפי השפד"ן – מתקן סינון חול תעשייתי שיטפל בקולחים לרמה שלישונית. אלא שמנהל רשות המים, גיורא שחם, החליט לבטלו בטענה שהפתרון המוצע אינו כלכלי. לפי שעה נבחנות חלופות, בין השאר הטמנת הקולחים בקרקע באמצעות טפטוף, עד למציאת פתרון הקבע, שהוא מתקן תעשייתי שיטפל בקולחים לרמה המיועדת להשקייה לכל הגידולים.
בתמונה: זרימת קולחי השפד"ן בנחל שורק
על-פי הערכות, כמות הקולחים רק תגדל עם השנים וזאת בהתאם לגידול בכמות האוכלוסיה ובכמות המים בהם יעשה שימוש. עובדה זו מחייבת לקבל החלטות כבר עתה לגבי הקולחים והשימוש בהם. לדעת גורמים רבים במשק המים יש לשקול כבר כעת את התפלת הקולחים כדי שניתן יהיה להשתמש בהם לכלל הגידולים או אפילו לעשות בהם שימוש כבמי שתייה – IDPR.
הקולחים במספרים
40 מיליון מ"ק
קולחים וביוב זורמים בכל שנה לנחלים ולים ואובדים למשק המים. כתפוקה של רבע מתקן התפלה.
6 שנים
לא הוקמו בארץ מאגרי קולחים בשל החלטת משרד האוצר ורשות המים לממן רק ספקים אזוריים.
13 מיליון מ"ק
כמות עודפי הקולחים שנוצרה בין 2017 ל-2018 בעקבות אי ניצול המים. הסיבות לכך טרם ידועות.
???
כמות הקולחים שתיווצר בשל הבינוי הנרחב, צמצום החקלאות ותפיסת השטחים הפתוחים.
הסיבות לגידול בכמות הקולחים
הגידול באוכלוסיה
אוכלוסיית ישראל גדלה ב-2% בממוצע לשנה. צריכת המים והקולחים עולה. הגידול באוכלוסיה גורם לתוספת בנייה התופסת את השטחים הפתוחים.
צמצום החקלאות
בעקבות התפשטות הערים, השטחים החקלאיים במרכז הארץ מצטמצים. עיקר יצור הקולחים הוא במרכז ואילו הדרישה להם היא בדרום הארץ.
עליה בערך הנדל"ן באזור המרכז
אפשרות לאיסור השקייה בקולחים
מחקרים מצאו שאריות תרופות פסיכיאטריות, אנטיביוטיקה והורמונים בקולחים, המעוררים חשש מפני איסור עתידי בשימוש בקולחים להשקייה.
מה צריך לעשות?
- על וועדת החריגים להיות הרבה פחות סלחנית ולדרוש עמידה בתקנות הקולחים מכל המט"שים כפי שקוע החוק. קולחים באיכות ירודה אינם נלקחים להשקייה על-ידי החקלאים, יוצרים עומס על המאגרים ובסופו של דברת זומרים לנחלים, כפי שקורה במט"ש תימורים.
- על משרדי הממשלה: אוצר, חקלאות, הגנת הסביבה ואנרגיה ועל רשות המים, להכין תוכנית צופה פני עתיד באשר לכמויות הקולחים הצפויות והשימוש בהם, במטרה למנוע מצב שבו קולחי מרכז הארץ יוזרמו לנחלים ולים.
- את התוכנית יש לתכנן כבר עתה, שכן כבר כיום זורמים בעונת החורף לנחלים ולים כ-40 מיליון מ"ק קולחים. כמות שרק תלך ותגדל עם השנים.
- חשוב לציין, כי הקמת המאגרים תלויה ביכולתם של הישובים להתאגד. דבר שהוא מוטל בספק. לדעת עמוות צלול, באם יוכח ששיטת הספק האזורי אינה עומדת במבחן המציאות, על רשות המים והאוצר למצוא שיטה אחרת לאספקת הקולחים. לא יתכן שהנחלים והים יפלו קורבן לגחמות כלכליות שאינן עומדות במבחן המציאות.
"צלול" בשיתוף רט"ג ארגנה כנס: "מפגש בין הנחלים לים" במטרה להעלות את הנושא על סדר היום של מקבלי ההחלטות והציבור ובמטרה לנסות לפתור את הבעיה שרק תגדל עם השנים.
"צלול" דורשת מרשות המים להקים את המאגרים החסרים ולמצוא פתרון דחוף לקולחי השפד"ן הזורמים לנחל שורק וכן לתכנן תוכנית ארוכת טווח המתמודדת עם שאלת הקולחים, כולל הצורך לטפל בהם לרמת מי שתייה
