אומנם ההתפלה הצילה את משק המים מפני מחסור חמור במי שתייה, אך היא מעלה שאלות לגבי השפעתה על הים. "צלול" דורשת מהממשלה ומרשות המים שלא להזניח את מקורות המים הטבעיים, לשמור על כושר ההפקה של הבארות ולבדוק את השפעת ההתפלה על הסביבה, היבשתית והימית ובריאות הציבור
המשבר החמור בו מצוי משק המים מזה שנים רבות, הביא את המדינה להחליט על הקמת מתקני התפלה לאורך חופי הים, מתוך מטרה לספק את הדרישה ההולכת וגוברת למים.
כיום (2023) מספקים מתקני ההתפלה באשקלון, שורק וחדרה כ-400 מיליון מ"ק מים, כ-70% מהצריכה העירונית. לאחר הקמת מתקן ההתפלה בגליל המערבי, שנמצא בשלבי הקמה, ולאחר הכפלת המתקן באשקלון – פרויקט שגם הוא בהקמה, יספקו מתקני ההתפלה כ-695 מיליון מ"ק, כצריכת המגזר הביתי. ב-2050 יספק הים התיכון למעלה ממיליארד מ"ק מים.
מתקנים הפועלים כיום:
- אשקלון – 118 מיליון מ"ק בשנה.
- שורק 1 – 150 מיליון מ"ק בשנה.
- חדרה – 127 מיליון מ"ק בשנה.
מתקנים בהקמה:
- שורק 2 – 200 מיליון מ"ק בשנה (נחשב למתקן הגדול בעולם).
- גליל המערבי – 100 מיליון מ"ק בשנה.
נזקי ההתפלה
התפלה אינה יכולה להיחשב כתהליך ידידותי לסביבה. כדי לייצר 1 מ"ק מים מותפלים יש צורך להשקיע 3-4 קוט"ש חשמל, שייצורו גורם לפליטת תחמוצות חנקן, חומרים מרחפים ועוד. המעבר לגז טבעי אמנם יפחית את הפליטות במחצית, אך גם אז מדובר בתוספת פליטה משמעותית. בחלק מהמתקנים הוקמה תחנת כוח. המתקן בגליל המערבי יחובר למערכת החשמל הארצית.
עוד ב-25 באפריל 2010 ערכה עמותת "צלול" יום עיון, "ההתפלה והשפעותיה על הים", במהלכו הוצגה לראשונה סוגיית הנזק הצפוי לים מההתפלה. ואכן, כל הנוכחים הסכימו שלמתקן ההתפלה יש פוטנציאל נזק לסביבה הימית. בין הדוברים מדענית סביבתית העוסקת בנושאים ימיים, ד"ר סבין לטמן, שסיימה בפברואר 2010 מחקר בנושא ההשפעות הסביבתיות של מתקני התפלת מי הים.
ב-13 באפריל 2013 הגישה "צלול" התנגדות לתוכנית המתאר להתפלה בטענה, שהיא חורגת מהיקף ההתפלה הדרוש. לטענת העמותה ישראל חסרה ידע מספיק לגבי השפעת ההתפלה על הסביבה הימית בשל היעדר מחקרים בנושא. מכאן, שכל החלטה שמקבלת המועצה הארצית נעדרת גיבוי מחקרי. אין מנוס מהמחשבה, שתוצאות מחקרים רחבי היקף, באם היו מונחים על שולחן המועצה, היו משכנעים אותה לנהוג ביתר איפוק וביתר מתינות ולהדגיש סוגיות מחייבות נוספות על הכתוב כיום בהוראות התמ"א. מכאן, שנדרש שבהוראות התמ"א יופיעו עקרונות ברורים המשקפים את הצורך בשמירה על הסביבה הימית והחופית, ומזעור הפגיעה בהם.
באשר לעקרון השקיפות, קבעה "צלול", שאין חולק על כך, שמן הראוי היה להציג תוכנית זו בפני הציבור, במיוחד לאור השפעתה הרבה על משק המים, הסביבה החופית והים התיכון למשך שנים רבות.
מתקן התפלה שואב מהים כ- 45 אלף מ"ק מים לשעה ומזרים בחזרה 27 אלף מ"ק מים לשעה, במליחות כפולה ובטמפרטורה הגבוהה משל מי הים. עד כה טרם בוצעו מחקרים הבודקים את השפעת ההתפלה על הים.
המתקנים באשקלון ופלמחים מזרימים כמות עצומה של רכז, ברצועה שאורכה כ- 40 ק"מ. השפעת הרכז טרם נמדדה למרות שצפויה לו השפעה על החי והצומח ועל חילוף ומחזור חומרי ההזנה בין הקרקעית לגוף המים.
תהליך ההתפלה עושה שימוש בחומרים כימיים המתמוססים במי הים או שוקעים על קרקעיתו, גורמים לעכירות ומשפיעים על הרכב המים ועל היצורים החיים בו. המחקרים המועטים שנעשו טרם מצאו השפעה של ההתפלה על הסביבה הימית, אך גם החוקרים מודים שאי אפשר לקבוע מסקנות סופיות
לא רק אצלנו מתפילים מים. התפלה יש גם בקפריסין, ספרד, אוסטרליה, קליפורניה, המפרץ הפרסי ועוד. התחממות, רצף שנות בצורת והעלייה ברמת החיים, יגרמו לעוד מדינות לחופי הים התיכון, לבחור בהתפלה לפתרון המחסור במים, במיוחד על רקע מחיר האנרגיה. האוויר, הים והציבור ישלמו את המחיר.
עמדת "צלול"
- יש למקם את מתקני ההתפלה באזורים מופרים, שאינם גורמים להפרעה לסביבה החופית.
יש לשקול בכל כמה שנים את הצורך בהרחבת ההתפלה.
אין להזניח אמצעים נוספים לאספקת מים כגון טיפול בבארות, לכידת נגר וחסכון במים.
יש להעמיק את המחקר בדבר השפעת ההתפלה על הים.
חדשות
תרמית ההתפלה: כתבה בערוץ 13
מתקן ההתפלה שורק סיפק לציבור מים במליחות גבוהה ממה שנקבע בחוזה וחסך בכל בהוצאות אנרגיה. במקום להעמיד את ראשי החברה לדין, המדינה החליטה לתת להם
"צלול" מבקשת לאשר תביעה יצוגית כנגד חברות ההתפלה
"צלול", באמצעות עו"ד חיה ארז, עו"ד חגי קלעי ועו"ד אוהד רוזן הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת ההתפלה בשורק
דליפת מזוט מחברת חשמל גרמה לזיהום ים ולסגירת מתקני התפלה
עוד זיהום ים בדלק, והפעם צינור של חברת חשמל באשדוד הזרים לים כמות גדולה של מזוט קל שהתפשט עם הזרמים לכיוון צפון, הגיע עד לחופי
