ההתפלה אמנם הצילה את משק המים מפני מחסור חמור במי שתייה, אך היא מעלה שאלות קשות לגבי השפעתה על הים. "צלול" דורשת מהממשלה ומרשות המים שלא להזניח את מקורות המים, לשמור על כושר ההפקה מבארות ולבדוק את השפעת ההתפלה על הסביבה, הבריאות והסביבה הימית
המשבר החמור בו מצוי משק המים מזה שנים רבות, הביא את המדינה להחלטה להקים שורה של מתקני התפלה לאורך חופי הים, מתוך מטרה לספק את הדרישה ההולכת וגוברת למים.
- כיום (2022) מספקים מתקני ההתפלה באשקלון, בפלמחים ובחדרה, כ-580 מיליון מ"ק מים, המספקים כ-70% מהצריכה העירונית. לאחר הקמת מתקן ההתפלה בגליל המערבי, המתעכב בעקבות התנגדות תושבים למיקומו, ולאחר הכפלת המתקן באשקלון, יספקו מתקני ההתפלה כ-750 מיליון מ"ק, כצריכת המשק הביתית. ב-2050 יספק הים-התיכון למעלה 1.7 מיליארד מ"ק מים.
- התפלה אינה יכולה להיחשב כתהליך ידידותי לסביבה, שכן מתקן התפלה הוא בעצם מפעל לשרפת אנרגייה. כדי לייצר 1 מ"ק מים מותפלים, יש צורך להשקיע 3-4 קוט"ש חשמל, שייצורו גורם לפליטת תחמוצות חנקן, חומרים מרחפים ועוד. המעבר לגז טבעי אמנם יפחית את הפליטות במחצית, אך גם אז מדובר בתוספת פליטה משמעותית.
נזקי ההתפלה
עוד ב-25 באפריל 2010 ערכה עמותת "צלול" יום עיון, "ההתפלה והשפעותיה על הים", במהלכו הוצגה לראשונה סוגיית הנזק הצפוי לים מההתפלה. ואכן, כל הנוכחים הסכימו, כי למתקן ההתפלה יש פוטנציאל נזק לסביבה הימית.
במסגרת יום העיון התקיימה הרצאת אורח של ד"ר סבין לטמן, מדענית סביבתית העוסקת בנושאים ימיים, אשר סיימה את מחקרה בפברואר 2010 בנושא ההשפעות הסביבתיות של מתקני התפלת מי הים.
ב-13 באפריל 2013 הגישה "צלול" התנגדות לתכנית המתאר להתפלה בטענה, שהיא חורגת מהיקף ההתפלה שקבעה הממשלה ב- 100 מיליון מ"ק. לטענת "צלול", הממשלה קבעה יעד התפלה של 750 מלמ"ק עד ל-2020 ויעד של 1,750 מלמ"ק עד ל-2050. למרות קביעה זו התכנית כוללת תכנון של מתקני התפלה בהיקף של 1,025 מלמ"ק עד לשנת 2020 ו-1,875 מלמ"ק,שהם הגדלה של כ-125 מלמ"ק על הכמות המתוכננת. כמות זו אינה כוללת את מתקן ההתפלה הנוסף המתוכנן בחדרה, שאם יאושר יביא להגדלה נוספת של הכמות ואינה מתייחסת להיקף ההתפלה המקסימלי האפשרי ממתקנים אלה.
עוד טענה "צלול", כי התכנית מציינת כי מדובר בתפוקה "מתוכננת" ולא בתפוקה "מרבית" וכי אמירה זו מגלמת בתוכה סכנה, שכן היא מאפשרת את הגדלה עתידית של מתקני ההתפלה ללא כל התחשבות בסביבה הימית ובכושר הנשיאה שלה. הדבר חמור שבעתיים על רקע העובדה, שהשפעות ההתפלה על הסביבה הימית טרם הובהרו.
- הוראות התמ"א אינן כוללות זהירות מספקת בכל הנוגע לסביבה, וזאת למרות שההשפעות הסביבתיות של מתקני ההתפלה לא נחקרו עד היום בצורה רצופה ועמוקה.
- הוראות התמ"א לא פורסמו ולא הופצו לציבור, על-מנת שיוכל להביע דעתו, זאת למרות שהתוכנית מקבעת אתרי התפלה למשך 40 השנים הבאות. הדבר נוגד את כללי הצדק הטבעי ואת זכות הטיעון. מדובר על נוהל לא מקובל לאישור תמ"א ובפרט לא כשהמדובר בתכנית בעלת היקף השפעה משמעותי על החופים ועל המרחב הימי.
עוד קבעה "צלול", כי מתקני ההתפלה לאורך חופי ישראל מיצרים כבר כיום 595 מלמ"ק מים מותפלים. חדרה (127 מלמ"ק), שורק א' (150 מלמ"ק), פלמחים א' (85 מלמ"ק), אשדוד א' (100 מלמ"ק), אשקלון (118 מלמ"ק) ואילת (15 מלמ"ק). היקף ההתפלה המאושר בעקבות הרחבת מתקנים קיימים והוספת מתקנים חדשים יעלה את יכולת ההספקה, עוד לפני 2020, ל-1025 מלמ"ק. בנוסף, מקדמים מוסדות התכנון את תמ"א 34/ב/2/ 3 להקמת מתקן התפלה בגליל המערבי לייצור 200 מלמ"ק. מיקום האתר והמועד המתוכנן להפעלתו טרם נקבעו סופית.
אם לא די בכך, ההוראות הקיימות של תמ"א 34/ב/2/2 מאפשרות לבנות מתקני התפלה בספיקה גדולה יותר ממה שאושר במועצה הארצית ובמסמך האב של רשות המים. מתן אפשרות שכזו מעקר את יכולת הבקרה של המועצה הארצית ונותן, הלכה למעשה, יד חופשית חריגה לרשות המים ולמשרד האנרגיה והמים להגדיל את הכמות המותפלת ולהשפיע בכך על הסביבה הימית, דבר המנוגד להנחיות התכנון ולתפקיד המועצה הארצית לתכנון ובניה. עוד טענה "צלול", כי ישראל חסרה ידע מספיק לגבי השפעת ההתפלה על הסביבה הימית. המחסור ביעד נובע מהיעדר מחקרים בנושא. מכאן, שכל החלטה המתקבלת על-ידי המועצה הארצית בשלב זה נעדרת גיבוי מחקרי. אין מנוס מהמחשבה, שתוצאות מחקרים רחבי היקף באם היו מונחים על שולחן המועצה היו משכנעים אותה לנהוג ביתר איפוק וביתר מתינות ו/או להדגיש סוגיות מחייבות נוספות על הכתוב כיום בהוראות התמ"א. מכאן, שנדרש כי בהוראות התמ"א יופיעו עקרונות ברורים המשקפים את הצורך בשמירה על הסביבה הימית והחופית, ומזעור הפגיעה בהם.
באשר לעקרון השקיפות, קבעה "צלול", שאין חולק על כך, שמן הראוי היה להציג תוכנית זו בפני הציבור, במיוחד לאור השפעתה הרבה על משק המים, הסביבה החופית והים התיכון למשך שנים רבות.
מתקן התפלה שואב מהים כ- 45 אלף מ"ק מים לשעה ומזרים בחזרה 27 אלף מ"ק מים לשעה, במליחות כפולה ובטמפרטורה הגבוהה משל מי הים. עד כה טרם בוצעו מחקרים הבודקים את השפעת ההתפלה על הים.
מתקני ההתפלה של אשקלון ופלמחים מזרימים אף הם כמות עצומה של רכז, ברצועה שכל אורכה כ- 40 קמ' בלבד. השפעת הרכז טרם נמדדה למרות שברור שצפיה לו השפעה על החי והצומח באזור רגיש וצר זה.
תהליך ההתפלה עושה שימוש בחומרים כימיים המתמוססים במי הים או שוקעים על קרקעיתו, גורמים לעכירות ומשפיעים על הרכב המים ועל היצורים החיים בו. המחקרים המועטים שנעשו טרם מצאו השפעה של ההתפלה על הסביבה הימית, אך גם החוקרים מודים שלא שניתן לקבוע מסקנות סופיות
לא רק אצלנו מתפילים מים. התפלה יש גם בקפריסין ובמדינות נוספות בים התיכון. התחממות, רצף שנות בצורת והעלייה ברמת החיים, יגרמו לעוד מדינות לחופי הים התיכון, לבחור בהתפלה כבאמצעי לפתרון המחסור במים, במיוחד על רקע מחיר האנרגיה. האוויר, הים והציבור ישלמו את המחיר.
עמדת "צלול"
יש למקם את מתקני ההתפלה באזורים מופרים, שאינם גורמים להפרעה לסביבה החופית.
יש לשקול בכל כמה שנים את הצורך בהרחבת ההתפלה.
אין להזניח אמצעים נוספים לאספקת מים כגון טיפול בבארות, לכידת נגר וחסכון במים.
יש להעמיק את המחקר בדבר השפעת ההתפלה על הים.
חדשות

תרמית ההתפלה: כתבה בערוץ 13
מתקן ההתפלה שורק סיפק לציבור מים במליחות גבוהה ממה שנקבע בחוזה וחסך בכל בהוצאות אנרגיה. במקום להעמיד את ראשי החברה לדין, המדינה החליטה לתת להם

"צלול" מבקשת לאשר תביעה יצוגית כנגד חברות ההתפלה
"צלול", באמצעות עו"ד חיה ארז, עו"ד חגי קלעי ועו"ד אוהד רוזן הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת ההתפלה בשורק

דליפת מזוט מחברת חשמל גרמה לזיהום ים ולסגירת מתקני התפלה
עוד זיהום ים בדלק, והפעם צינור של חברת חשמל באשדוד הזרים לים כמות גדולה של מזוט קל שהתפשט עם הזרמים לכיוון צפון, הגיע עד לחופי