המושב השלישי בכנס "הים התיכון אתגרים והזדמנויות", בשיתוף בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצלייה, אוניברסית חיפה, המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית והמרכז לחקר הים התיכון בישראל, עסק בנושא ההיערכות למניעת אסון זיהום ים.
מומחה בינלאומי לאסונות זיהום נפט בים, פרופ' ריק שטיינר, הציג את הניסיון שלו בהקמת מועצה ציבורית שמלווה את הקידוחים והפקת גז ונפט בים ומבטיחה פיקוח מייטבי ומוכנות לחרום, באלסקה ובמקומות נוספים בעולם. שטיינר תיאר את מגוון האסונות המאיימים על הים – טעויות אנוש, כשל בציוד, הזנחה מצד החברות וחוסר בפיקוח מצד המדינה. עוד אמר שאסור בתכלית האיסור לסמוך על הבטחות של חברות ושל מדינות בדבר מאמצי הפיקוח והשמירה שהם מפעילים על החברות וכי הפיתרון היחיד הוא הקמת מועצה ציבורית שבה חברים כל בעלי העניין והציבור. מועצה המורכבת ממומחים בתחום. מועצות כאלה קמו במדינות רבות ביניהן אלסקה, אנגליה ועוד. באשר לישראל המליץ להקים מועצה ציבורית שתקבל מימון מהמדינה והתעשייה שתפקידה לפקח על תעשיית הקידוחים ולהבטיח סטנדרטים גבוהים ככל האשר בתכנון, הקמה ותפעול של תעשיית הקידוחים המקומית.
רכז הים של "צלול", ד"ר יובל ארבל, שגם הנחה את המושב, אמר ש"צלול" מבקשת מ-2017 להקים מועצה ציבורית גם בישראל. עוד אמר שבישראל המחליטים היחידים לנושא הקידוחים בים הם משרד האנרגייה והממונה על הנפט שבסמכותם התכנון, חלוקת רשיונות החיפוש, חלוקת הזכיונות וההפקה.
עודתנדבים אמר, שגם החלטה על שינוע של עשרות מיליוני טון נפט נוספים דרך נמלי אילת ואשקלון מתקבלת ללא כל שיתוף ציבור וללא שיתוף משרדי הממשלה הרלוונטים.
לדבריו, החלטות מסוג זה חייבות להתקבל במועצה רחבה בה חברים כל בעלי העניין בים וכן נציגי ציבור ביניהם נציגי רשויות מקומיות, נציג אירגוני הסביבה ועוד.
רכז התלמ"ת במשרד להגנת הסביבה, יואב רטנר, הציג את המוכנות לזיהוי והתרעה של אסון שפך ימי. מה קיים, מה אפשרי ומה חסר, והדגיש את החובה להשלים את הציוד והמוכנות ללא דיחוי.
נציגת "אקואושן", ד"ר מיכל שטרן, סיכמה את פעילות המתנדבים בטיפול באסון הזפת והמליצה על הדרכים לשפר את מערך ההתנדבות לעתיד.
המושב הראשון בכנס עסק בסיכונים גיאולוגיים ונזקים אקולוגים אנתרוגניים לקרקעית הים מול חופי ישראל: אתגרים חדשים לתכנון בר קיימא. המושב השני עסק באמנות מתגבשות לשמירה על הים התיכון.