למרות מידע רב שהצטבר בשנים האחרונות בארץ ובעולם בדבר השפעתם המזיקה של שפכי מפעלי תרופות ותעשיות כימיות נוספות על מי השתייה, הקרקע והירקות המושקים בקולחים, התקנות החדשות המוצעות אינן מתייחסות כלל למזהמים מיקרוסקופיים ("מיקרו־מזהמים" (Micropollutants) אלה – למעט PFAS.
לא רק זאת, למרות שישראל היא מובילה עולמית בתחום ההשקיה בקולחים, היא אינה מחזיקה ברגולציה ייעודית שמגדירה ערכי סף לשאריות תרופות, הורמונים או מזהמים חדשים (CECs) בקולחים ואינה מגדירה את אחריות המפעלים לניטור וטיפול – זאת בניגוד למדינות אחרות בעולם ובראשן גרמניה.
לדעת "צלול" על התקנות החדשות לכלול מיקרו־מזהמים, הורמונים ושאריות תרופות שיחולו על טיפולי הקדם של המפעלים ועל מוצאי מתקני הטיפול. מכאן שיש לבחון את ההמלצות הרגולטוריות של התקינה האירופאית והגרמנית בפרט המוצגת להלן – שנחשבת למובילה בתחום זה – ולבדוק את התאמתה לישראל.
רוב השפכים ממפעלי תרופות בישראל מטופלים במקור או מופנים לרמת חובב לטיפול מתקדם ולרוב אינם מגיעים ישירות למתקני הטיפול המרכזים. ולמרות זאת כמות לא מבוטלת של שפכים תעשייתיים כמו גם שאריות תרופות ומיקרו־מזהמים נוספים שמגיעים לאחר צריכה ושימוש ביתי מוזרמים אל מערכת הביוב העירוניות ומשם לקרקע באמצעות ההשקיה בקולחים אך גם לנחלים ולים. אלה מחייבים יישום גישה מערכתית רב-שלבית שמבוססת על מניעה והפחתה של זיהום במקור מתוך מטרה לצמצם את הסיכון.
מיקרו מזהמים הם חומרים כימיים המצויים בסביבה, ובמיוחד במקורות מים, בריכוזים נמוכים מאוד – בדרך כלל בטווח של ננו-גרם לליטר (ng/L) עד מיקרו-גרם לליטר (µg/L). למרות ריכוזם הזעום הם עלולים לגרום להשפעות אקולוגיות ובריאותיות משמעותיות בשל עמידותם, פעילותם הביולוגית והשפעתם המצטברת במערכות טבעיות. בספרות המקצועית יש גם התייחסות ספציפית למזהמים מעוררי דאגה הכוללים שאריות תרופות והורמונים Contaminants of Emerging Concern, CECs) שאינם מורחקים במתקני טיפול רגילים.
