נחל חדרה – נייר חדרה ממשיך לזהם את הנחל

תעודת זהות

סוג הנחל: אכזב
נביעה: עין ערובות בנחל עירון
שפך: כמה עשרות מטרים דרומית לתחנת הכוח אורות רבין.
אורך הנחל: כ-50 קמ'.
שטח אגן היקוות: כ-600 מ"ר. מנקז את צפון מערב הרי השומרון ושפלת החוף.
יובלים עיקריים: נחל עירון (ואדי ערה), נחל נרבתה, נחל יצחק, נחל חביבה נחל רושרשי.
מקורות המים כיום: עין ארובות בנחל עירון נתפס על ידי המתיישבים החקלאים החל משנות ה-20 כתוצאה מכך אין בנחל זרימה טבעית. את המים הטבעיים תפסו שפכים מי ניקוז חקלאי, עודפי בריכות דגים, וקולחים.
מזהמים עיקריים: מפעל נייר חדרה. קולחים מהמטש"ים הסובלים ממליחות.
איכות המים: משתפרת.

במשך שנים זרם נחל חדרה בתוך ביצה גדולה שכיסתה את האזור כולו. בראשית המאה ה-19, עם תחילת ההתיישבות באזור, הוחלט לייבש את הביצה ולשאוב את מי הנחל למטרות חקלאיות. עד מהרה יבש אפיק ואליו הוזרמו שפכים, קולחים, שפכי מפעלים, פלט ברכות דגים ושאר מזהמים.

 

פעילות צלול

במשך שנים רבות זרמו לנחל שפכי בקה-אל גרביה ג'ת ושפכי המועצה אזורית מנשה וכן שפכים שהגיעו מנחל עירון.  בסוף 2009 הכריזה "צלול" על  קמפיין להצלת הנחל, במסגרתו דרשה מהרשויות להקים מכונים לטיהור שפכים, מתוך מטרה להפסיק את הזיהום הקשה. כחלק מהפעילות החתימה "צלול" את תושבי האזור על עצומות הקוראות לנקות את הנחלים, עליהן חתמו למעלה מ-10,000 איש. בנוסף  ערכה צלול דוחות דיגום, שמטרתם להוכיח את מצבו הקשה של הנחל ואת הצורך הדחוף בשיקומו. הקמפיין כוון כנגד ראשי הרשויות באזור, ובראשם ראש עיריית חדרה דאז, חיים אביטן, בו ראתה "צלול" את אחד האחראים למצב הנחל,  כנגדהמשרד להגנת הסביבה וכנגד משרד השיכון,  שלא העביר כספים להקמת מט"ש עירון כפי שהתחייב (משרד השיכון התחייב להעביר את חלקם של הישובים קציר וחריש להשלמת המט"ש).

בתום קמפיין שערך מספר חודשים, הכספים הועברו, לא לפני ש"צלול" איימה לעצור את הרחבת הישוב חריש בשל סירוב משרד השיכון להעביר את הכסף. לאחר איום זה ולאחר שפנתה למנהל מחוז חיפה של משרד הפנים, יוסף מישלב, בדרישה שלמנוע את הקמת העיר עד לבניית המט"ש,  הודיע משרד השיכון כי יעביר את הכסף  בעבור הקמת המט"ש.  מט"ש בקה אל גרביה-ג'ת הושלם ב-2010, הקמת מט"ש עירון הושלמה בראשית 2011.

נכון לסוף 2018 המזהם העיקרי של נחל חדרה הוא מפעל נייר חדרה, המזרים לנחל קולחים מטופלים, בכמות של כחמישה מיליון מ"ק בשנה, ככמות השפכים של עיר בינונית, לא תמיד ברמה טובה. הנהלת המפעל אמנם חוזרת ומבטיחה לועדה למתן צווי הרשאה כי ההזרמה תפסק, אך ההבטחה אינה מקוימת.

בראשית 2011 ארעה תקלה במכון הטיהור של המפעל, שגרמה להזרמת שפכים גולמיים לנחל ולפגיעה קשה בו. עמותת צלול פנתה למשרד להגנת הסביבה, בבקשה לפעול כנגד המזהמים. לאחר פעולות אלה מצב המים בנחל השתפר, אך אין ספק  ששפכי מפעל מטוהרים ככל שיהיו, אינם מתאימים להזרמה לנחל. בשל סיבה זו דורשת צלול מהמפעל להתחיל בפעולות למיחזור המים, שימנעו את המשך ההזמה לנחל.

בקיץ 2012 החלה רשות ניקוז שרון בעבודות לשיקום גדות הנחל, בסמוך לאזור התעשייה של העיר. העבודות כוללות הקמת נפתול, שיחזיר לנחל את צורתו המקורית. כיום מצבו של הנחל טוב בהרבה ממצבו לפני מספר שנים, אך עדין חסרים בו מים ותקלות גורמות להזרמת שפכים וקולחים, זאת בנוסף לקולחי מפעל נייר חדרה שעדין זורמים בנחל.

 

נייר חדרה - ממשיכה לזהם את הנחל

מפעל נייר חדרה, חברה ציבורית הפועלת באזור התעשייה חדרה, מייצר נייר לבן ונייר אריזה. אמנם המפעל תורם לסביבה בכך שהוא ממחזר פסולת נייר, אך באותה עת, הוא מזהם את הנחל בקולחים..

הסיבה להזרמת הקולחים לנחל נעוצה בעבודה, ששפכי המפעל מכילים שיעור גבוה מאוד של בורון, יסוד כימי, שיש לו השפעה רעה על החקלאות. אחוזי הבורון הגבוהים מחייבים לטפל בשפכי המפעל במט"ש נפרד מהמט"ש שמטפל בשפכי כלל העיר חדרה המופנים לחקלאות. לאחר הטיפול מופנים קולחי המפעל לנחל.

במהלך שנות פעילותו המפעל  אמנם שיפר במידה ניכרת את הטיפול בשפכים ואף צמצם בצורה משמעותית את השימוש במים, אך הוא אינו עומד במטלה של הפסקת ההזרמה לנחל. בנוסף, בכל שנה מקבל המפעל  צו הרשאה להזרמה לנחל מהוועדה למתן היתרי הזרמה לנחל, תוך הבטחה שבשלב מסויים יפסיק את ההזרמה. 

גם ב-2020 הגיעו נציגי המפעל לוועדה כדי לקבל צו הרשאה להזרמה של 2.7 מלמ"ק (כ-7,300 מ"ק ליום). נציג רשות ניקוז שרון, אמר בדיון שאין ספק שהטיפול יעיל ואמין, אך כמות הבורון הגבוהה היא מפגע, יצויין, שבצו של 2019 חויבה החברה להגיש תכנית עבודה לשינוי מקום המוצא למורד המלוח של הנחל בתיאום עם חברת OPC אלא שהתברר שקיים עיכוב משמעותי בהקמת הצינור.

לדעת עמותת צלול, יש לדרוש מהמפעל אבני דרך ברורים ליציאה מוחלטת מהנחל. לא ניתן לשאת מצב שבו נחל שהוא משאב של כלל הציבור משמש מזה שנים רבות כמוצא לקולחים של מפעל תעשייתי מזהם. גם יתר חברי הוועדה הצביעו על כך שהמפעל מבקש צו מזה 14 שנה וכי הגיע העת לשים לזה סוף.