ישראל טובעת בפסולת. בכל שנה מייצרים אזרחי המדינה כ- 5.5 מיליון טון פסולת (גידול של 2% בשנה) שמרביתה (78%) מוטמנת ורק 22% ממוחזרת. (בגרמניה 12% מהפסולת מוטמנת, 20% נשרפת וכל השאר ממוחזר). על-פי הערכות ב-2030 כמות הפסולת המיוצרת תגדל ל-6.9 מיליון טון וב-2040 תעמוד על 8.2 מיליון טון פסולת.
הפסולת שאינה מגיעה למרכזי הטיפול מושלכת בשטחים הפתוחים ונסחפת לים ולנחלים וגורמת לזיהום הסביבה ולמטרדים קשים.
בשנים האחרונות מנסה המשרד להגנת הסביבה לשנות את הגישה, אלא שבמקום להתקדם בדרך מקיימת הכוללת מעבר מהטמנה להפחתה במקור, שימוש חוזר, מיחזור ורק בסוף התהליך השבת אנרגיה והטמנה, הוא ממקד את מרב המאמצים דווקא בהשבת אנרגייה, ביטוי מכובס לשריפת פסולת. ביעדים שפרסם המשרד להגנת הסביבה נקבע כי ב-2040 5% מהספסולת תוטמן, 55% תמוחזר ואילו 45% תגיע למשרפות (מתקנים להשבת אנגיה). לא רק זאת, כ-60% מהתקציב שהוקדש לנושא הטיפול בפסולת מתוך קרן הניקיון יוקדשו להקמת מספר הולך וגדל של מתקנים (שישה ב-2025, שבעה ב-2030, שמונה ב-2035 ותשעה ב-2040. תוספת של מתקן בכל שנה).
החלופה הבטוחה ביותר לשריפה היא כמובן, הפחתה, שימוש חוזר ומיחזור. גם לנושא השריפה עצמו קייימות חלופות סביבתיות יותר.יש צורך להשקיע בתוכניות חינוך והסברה שיעודדו שימוש חוזר, בהפרדה במקור, במחזור, בקומפוסטציה ובעיכול אנארובי, כאשר שריפת פסולת צריכה להיות הברירה האחרונה
מה קורה בעולם?
באירופה ובאנגליה, להן נסיון ארוך שנים בשריפת פסולת, מתעוררת התנגדות ציבורית רחבה למתקניםבעקבות זיהום האוויר שהם יוצרים ובשל חשש מפני כשלים בפיקוח ובאכיפה. באוגוסט 2019 פרסמה מועצת השרים של המדינות הנורדיות המלצה להעלות את יעדי המחזור, לחלץ כמה שיותר חומרי גלם מזרם האשפה ולאמץ עקרונות של כלכלה מעגלית. המלצה זו באה לאחר שהתברר שכדי לגרום למתקני שריפת הפסולת להיות כלכליים, אחוזי שריפת הפסולת במדינה עלו ופגעו במיחזור. באוקטובר 2019 הודיע הבנק האירופאי להשקעות (EIB) שהוא מסיר את תמיכתו ממימון משרפת פסולת בעיר בלגראד, סרביה, מאחר והמדינה לא עמדה ביעדי מחזור הפסולת.
מה החלופות?
הפחתה, שימוש מחדש ומיחזור הן החלופות הסביבתיות ביותר לשריפה. אך גם לאחר מיצוי כל אלה קיימות לא מעט חלופות בטיפול בספולת השאריתית: הקמת מתקנים לעיכול אנארובי, המפיקים ביו-גז (מתאן, כמו גז טבעי) ודשן. מתקנים להמרת הפסולת לדלקים או לגזים בשיטות של פירוליזה, גזיפקציה או פלסמה. חלופות אל ה טרם מוצו ולא נבדקו מספיק ויש לבחון אותן.
התנגדות למתקן שריפת פסולת במישור אדומים
במישור אדומים מקודם בימים אלה מתקן לשריפת פסולת מתוקף תוכנית טיפול בפסולת שלא כללה כלל בהוראותיה מתקן מסוג זה. התושבים בישובים הסמוכים (כפר אדומים, חאן אל אחמר, מעלה אדומים, מצפה יריחו ואלון) חוששים מזיהום אוויר, ממפגעי ריח ובטיחות. החשש מתעצם בשל מחסור בחקיקה סביבתית באיו"ש, שכן חוק אוויר נקי לא תקף באיו"ש וחוק תכנון והבנייה אינו זהה לחוק בתחום הקו הירוק. בנוסף, במכרז לא פורט כלל מה התנאים והדרישות של מתקן המיון ולא פורטו הדרישות הסביבתיות.
לגבי תסקיר השפעה על ה הסביבה, על-פי הרשויות הוא יוכן לאחר שיבחר היזם ובהזמנתו (בהנחיה ופיקוח של המשרד לגנ"ס או איגוד ערים לאיכות סביבה יהודה).
עמדת "צלול"
כתיבת תסקיר לפני בחירת היזם – יש לכתוב את התסקיר לפני בחירת היזם במטרה לסנן מראש חברות ויזמים שלא יכולים להוכיח עמידה בתנאים. כתיבת התסקיר לאחר בחירת היזם תגרום לעריכת תסקיר פגום, או לכשל ביישום הוראות/המלצות התסקיר.
יש לקבוע תנאי סף למפעיל המשרפה – ישראל בחתוליה בנושא השבת אנרגיה/משרפות ואין לה כל ניסיון בהפעלה של מתקנים מסוג זה. יש לדאוג שהמפעיל יהיה חברה בנ"ל בעלת נסיון רציני בהקמה ובהפעלה של מתקן. מפעיל לא מנוסה מגדיל באופן ניכר את הסיכון למפגעי זיהום אוויר, קרקע ומים.
במכרז ובפיקוח על המפעיל יש לוודא את הרכב וכמות הפסולת – יש לקבוע שלמתקן השריפה תכנס רק פסולת שיורית (כזו שאין לה פתרון אחר) וכזו שמתאימה לשריפה במתקן ואינה יוצרת מפגע זיהום אוויר (לאחר טיפול בפליטות; לכך יש לקדם רגולציה תומכת). על מנת להבטיח זאת מראש יש לבצע סקר הרכב פסולת מקומי על מנת לאמוד את רמת יעילות המתקן ופליטת המזהמים.
שיתוף ציבור ושקיפות – לתוכנית לא נערך שיתוף ציבור כפי שמקובל ע"פ חוק התכנון והבניה בישראל. הוספת מתקן שריפה בשלב היתר בניה לתוכנית שלא כללה אזכור של שריפת פסולת, הוא לא תקין ומסכן את הציבור.
כידוע, משאבי הטבע מהם אנו מפיקים חומרי גלם הולכים ומתכלים וכרייתם פוגעת בערכי סביבה וטבע. מחירי חומרי הגלם משתנה אבל חוקי הכלכלה מכתיבים את עליית מחיריהם ככל שהביקושים עולים. ולכן, אירופה, עם שכל טוב והגיוני, מבקשת כמובן לעודד מניעת פסולת אך ככל שהפסולת קיימת האירופאים מבקשים למחזר את חומרי הגלם ולא לשרוף אותם.
חשוב לבחון את הכלכליות של כל חלופות הטיפול בפסולת. חשוב לחלץ חומרים. לפעמים אפילו חשוב לאחסן חלק מחומרי הגלם המחולצים שאין להם ביקוש מיידי במחיר הראוי עד לדרישתם בזמנים בהם יהיה כזה.
