חוק לקידום תשתיות לאומיות (חלק א')
קידום החוק לוקה בהעדפת שיקולים צרים של עלות וזירוז הליכים בלי לקחת בחשבון את את השפעת התשתיות על הציבור והסביבה. התוצאה תהיה בכייה לדורות
פגיעה בחופים: פטור לתוכנית תשתית לאומית מאישור הוועדה לשמירת הסביבה החופית (ולחו"ף)
שלושה תיקונים שמשמעותם היא מתן פטור לתוכניות תשתית לאומית: תחנות כוח, נמלי דלק, אסדות גז, מתקני התפלה ועוד שמתוכננים לקום על החופים. כדי להוסיף מרפסת בתחום 400 מטר מהחוף צריך אישור מהולחו"ף. מתקן עצום ורב השפעה על הבריאות והסביבה לא יצטרך לאישור כזה.
תוספת סעיף 6ב(ה)
"(ה) על אף האמור בסעיף 156(ב), הוראות התוספת השניה לא יחולו על היתר לפי תכנית לתשתית לאומית או לפי תוכנית מתאר ארצית מפורטת לתשתיות לאומיות כהגדרתה בסעיף קטן (ב)."
תוספת סעיף 49(ב)
"(ב) על אף האמור בסעיף 156(ב), לא תחול התוספת השניה על תכנית מיתאר ארצית מפורטת לתשתיות לאומיות.";
תיקון סעיף 76ג(11) כך שלשונו תהיה:
" 11. על אף האמור בסעיף 156, לא יחולו התוספת הראשונה והתוספת השניה על תכנית לתשתית לאומית".
דרשית "צלול": למחוק את התיקונים.
חוק שמירת הסביבה החופית, תשס"ד-2004 (חוק החופים) נחקק בעקבות ההכרה בצורך הדחוף להגן על הסביבה החופית מפגיעה. הועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף), הוקמה כדי לוודא שבמסגרת מכלול השיקולים התכנוניים, לרבות שיקולי תשתית (סעיף 7(א) לתוספת השנייה לחוק), יינתן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי בשמירה על הסביבה החופית. הסמכות שהוענקה לולחו"ף, שייחודה בכך שהיא גוף תכנון ייעודי, המתמחה בסביבה החופית, היא לצמצם את הפגיעה בסביבה החופית.
לא מדובר ב"כפל תכנון", אלא בבקרה מקצועית על בסיס ידע שלא קיים במוסדות התכנון האחרים. לכן, מתן פטור מפיקוח של הולחו"ף, דווקא לתוכניות שבהם הבקרה הנוספת דרושה יותר מבכל מקרה אחר, מהיותן בעלות פוטנציאל ההשפעה השלילית הגדול ביותר על הסביבה החופית, חותרת בצורה בוטה תחת תכלית חוק החופים ולמעשה שומטת את הבסיס העיקרי לעצם קיום הולחו"ף.
החלשת פקיד היערות - פוגעת בעצים שיש להם תפקיד חשוב בעידן של משבר אקלים
סעיף 15א לפקודת היערות קובע שכריתת עצים אסורה, אלא אם פקיד היערות נוכח, לאחר שהפעיל שיקול דעת, שיש לכרות אותם:
השינוי המוצע: חותר תחת תכלית פקודת היערות. ככל שמדובר במיזמי תשתית חיוניים, הסעיף מבטל את תכלית הפקודה וקובע שברירת המחדל היא מתן רישיון כריתה ושהרישיון יכול להינתן על בסיס שיקולים כלכליים כמו התייקרות העבודות, עיכוב בלוחות זמנים וכו'. זאת, גם אם על פי שיקולים של ערכיות העצים יש לאסור את הכריתה ("וגם אם נוכח רק על פי שיקולים אלה…"). כל השיקולים הקשורים לערכיות העץ נדחקים הצידה מפני השיקולים הכלכליים החדשים הקבועים בסעיף.
- לגבי סעיף 24(א)(1) יצוין כי הוא מיותר, כיוון שככל שמדובר בתוכנית מאושרת – הרי שהישימות שלה, אמורה להיבחן טרם אישורה. בין היתר נקבע בסעיף 83ג(ג) לחוק התכנון והבניה כי "היו בתחום התכנית עצים בוגרים, לא יאשר מוסד התכנון את התוכנית אלא לאחר שבחן את הצורך בשמירה עליהם במסגרת מכלול השיקולים התכנוניים".
סעיף 40: לגבי מיזם תשתית חיוני מועדף נשללת סמכותו העצמאית של פקיד היערות לסרב להפיק רישיון כריתה, שכן סעיף 40(א) מחייב שסירוב למתן רישיון יהיה רק בתיאום עם רשות הרישוי של הוועדה לתשתיות לאומיות.
- פגיעה נוספת בסמכות פקיד היערות נובעת מקביעת חובת התייעצות שלו עם מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל המשרד האחראי. ויודגש – החלטה בערר על כריתת עצים מתקבל גם היום רק לאחר פנייה עם מבקש הרישיון וקבלת עמדתו – אלא שכעת נוספת חובת התייעצות עם גורמים נוספים שאין להם כל קשר לאינטרס הסביבתי להגנה על עצים.
דרישת "צלול": למחוק את הסעיפים. ככל שהסעיפים יחוקקו הם הופכים את פקיד היערות לחותמת גומי לאישור כריתת עצים, בין אם יש או אין צורך בכריתה.
רעש ללא הפסקה - עלול לגרום לתמותה
החשיפה למטרדי הרעש, ובעיקר כאלה שאינם מאפשרים שינה תקינה בלילה, עלולים לפגוע, ברמת וודאות גבוהה, בבריאות התושבים המתגוררים בסמוך לעבודות, ביכולת הריכוז שלהם ואף להעלות את שיעורי התמותה. הנזק חמור במיוחד לתינוקות, לאוכלוסייה קשישה, ששוהה בבית רוב שעות היממה, ולאנשים שעובדים מהבית. תופעוות הלוואי נוספות, על פי ארגון הבריאות העולמי ומחקרים עדכניים רבים, עלולות להיות מחלות לב, פגיעה במערכת החיסונית ופגיעות נוספות.
השינוי המוצע: עקיפת החוק למניעת מפגעים לעניין מגבלות על רעש חזק המזיק לבריאות.
- הצעת החוק דורסת את ההגדרה של רעש בלתי סביר, ככל שמדובר במיזמי תשתית חיוניים מועדפים, כהגדרתו בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) וקובעת בסעיף 35(א)(1) סף חדש – סף רעש מירבי, אשר הגדרתו בשעות היום כגבוה ב- 20 דציבל בהשוואה לתקנות הקיימות, ואף מאפשר לחרוג, במגבלות מסויימות, גם מסף זה.
- סעיף 36 קובע שבמסגרת מיזם תשתית חיוני מועדף אפשר יהיה להרעיש 24 * 7, דהיינו גם לאורך כל הלילה. על פי הסעיף, אפשר יהיה להפעיל מכונה או לבצע כל עבודה, לרבות פעולות פריקה וטעינה, כל זמן שאינן עולה על סף הרעש המירבי (המוגבר, כאמור לעיל) בכל שעה, לרבות בשעות הלילה, בלי מגבלה על משך הרעש בעבודות הלילה, בלי מגבלה על סוגי עבודות, בלי בקרה שבוחנת אם יש הצדקה מיוחדת לעבודת הלילה. (כיום עבודות לילה מותרות רק במקרי חירום כמו מניעת סכנה או הפרעה בלתי סבירה לביטחון הציבור ודורשות היתר מהמשטרה ומהרשות המקומית, שכולל בד"כ מגבלות לביצוע עבודות שאינן רועשות במיוחד והצעות לדיור חלופי).
- למרות חשיפת היתר המשמעותית למטרדי רעש, ביום ובלילה, הסעיף לא כולל חיוב למיגון אקוסטי של בתי התושבים כדי להקל על הסבל.
- בנוסף להקלות המאפשרות הגברה של החשיפה לרעש – סעיף 38 [הרחבה להלן] מקשה בצורה דרסטית גם על האכיפה של החוק, כיוון שהוא מתנה מתן צו הפסקה להפסקת מפגע רעש או ריח בלתי סבירים או הארכה שלו באישור מנהל האגף האחראי על מניעת מפגעים במשרד להגנת הסביבה לאחר היוועצות עם מנהל האגף האחראי על המיזם.
המלצת "צלול": למחוק את הסעיפים בעניין הרעש.
לחילופין מוצע:
- לאפשר חריגות מסוימות ממפלסי הרעש המותרים כיום, אך בשעות היום בלבד, תוך הגבלת משך העבודות לתשע שעות ביממה והבטחת שנתם של האנשים בלילה.
- לחייב הכנת נספח אקוסטי לתוכנית, שיחייב אמצעי הגנה סבירים כמו גדר אקוסטית זמנית, שימוש בציוד שקט וכו', כדי לצמצם את הנזקים. כך יהיה אפשר למצוא איזון סביר בין זירוז העבודות, בעלויות סבירות, לבין האינטרסים החשובים של ההגנה על בריאות הציבור ורווחתו, ובפרט למי ששוהה שעות ארוכות בביתו, והעלויות הצפויות בטווח הקצר והארוך כתוצאה מנזקי הרעש.
- תוספת של התייחסות למטרדי רעש הנגרמים הנגרמים מביצוע עבודות לכריית מנהרות, שמחייבות עבודה רציפה וגורמות למטרדים קשים מהרעש החודר לבניין דרך הקרקע והמבנה ((ground born noise שאי אפשר להתגונן ממנו באמצעות סגירת חלונות או מעבר לחדר פנימי יותר – זהו רעש שתקני הרעש כלל לא מתייחסים אליו כיוון שהוא לא היה מוכר בעת שהתקנות הקיימות הותקנו (התקנים מתייחסים ל"רעש נישא באוויר").
הפרטת היעוץ הסביבתי והסרת מגבלות על בחירת יועצים סביתתים לוועדה לתשתיות לאומיות
החוק מבקש לבטל את המגבלה הקיימת כיום לפיה היועץ הסביבתי נבחר מתוך רשימה שקבע משרד הפנים ואישרה אותה השרה להגנת הסביבה. התיקון מבטל שיטה זו ויאפשר למנות יועצים סביבתיים שלא אחת מצויים בניגוד עניינים וכאלה שהם "משרתם" של היזמים.
התוצאה: נזק ניכר להגנת הסביבה ובריאות הציבור. נציגי המשרד להגנת הסביבה מייצגים את האינטרס הציבורי ולא משרתים אינטרס של יזם זה או אחר. משמעות הפרטת הייעוץ היא מתן שליטה ליזמים בכל המרכיבים הסביבתיים של הפרויקט.
ועדת השגות - דורסת את סמכות הרשויות המקומיות
סעיף (126(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע ש"ראש העיריה יהיה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על העיריה בפקודה זו או בכל דין אחר יבוצעו כראוי". אחד התפקידים המרכזיים של הרשות הוא מתן רישיונות עסק והתניית תנאים ברישיון, וזאת על בסיס שיקולים שמביאים בחשבון את האינטרס של הגנה בטחון ושלום הציבור שבחר בראש הרשות.
השינוי המוצע: במסגרת חוק התשתיות הלאומיות תוקם ועדת השגות, המורכבת כולה מנציגי משרדי ממשלה, ללא אף נציג של הרשות המקומית, אשר תהיה מוסמכת לדרוס את סמכות הרשות לסרב לתת רישיון למיזם תשתית חיוני או להתנות בו תנאים. הסמכת ועדת ההשגות מנומקת בצורך "בראיה מדינית רוחבית".
המלצת "צלול": למחוק את הסעיפים ולהשאיר את ההסדר הקיים, של בלעדיות סמכות הרשויות המקומיות לתת רישיונות עסק, על כנו. ככל שהסעיף לא יימחק מוצע, לצרף להרכב ועדת ההשגות לכל הפחות שני נציגים של הרשות המקומית הרלוונטית. ככל שוועדת ההשגות תחליט להפוך את החלטת רשת הרישוי – רשות הרישוי תקבע את תנאי הרישיון, ואי אפשר יהיה להשיג עליהם
סעיף 38 – צווי הפסקה מנהליים
השינוי המוצע: ההצעה משחררת את הרסן של הפרת סדרת חוקים – חוק התכנון והבנייה, החוק למניעת מפגעים, חוק שמירת הניקיון וחוק רישוי עסקים – ככל שמדובר במיזמי תשתית חיוניים מועדפים – על ידי חיוב אישורים של גורמים בכירים מאלו המוגדרים בחוק הקיים לפני הוצאת צווים מנהליים מכוח חוק התכנון והבנייה (הסכמת מנהל היחידה הארצית לאכיפה).
המלצת "צלול": למחוק את הסעיף. לאור רמת האכיפה הנמוכה בישראל גם היום – הצעת החוק כמוה כתמריץ ועידוד לזלזול בשלטון החוק. הרעיון שצריך לצמצם את האכיפה, המצומצמת מלכתחילה, כיוון שלא ניתן לבצע פרויקטים תוך הקפדה על הוראות החוק, הוא פגיעה קשה בעקרון שלטון החוק ומתן הכשר לאכיפה בררנית ומפלה.
תיקון סעיף 6ב – צמצום הבלמים והאיזונים בעת אישור היתרי בניה
השינוי המוצע: סעיף 145(א3) מאפשר לשר הפנים לקבוע גורמים חיצוניים לוועדות התכנון שאישור/תיאום או התייעצות איתן היא תנאי מוקדם לקליטת בקשה להיתר (גורם מאשר). מוצע שרשות הרישוי תוסמך לקלוט בקשה להיתר מכוח תשתית לאומית גם בניגוד להוראות ותנאים של הגורמים המאשרים, אם " …יש בהם כדי לסכל או להקשות באופן בלתי סביר על מתן ההיתר ובכלל כך על קליטת הבקשה להיתר".
המלצת צלול: לבטל את התיקון. התיקון מבטל הגנה חיונית של מי שנקבע כבר על ידי שר הפנים שמומחיותם נדרשת על איכות החיים והסביבה וזאת על פי שיקול דעת של רשות הרישוי שאין לה בהכרח מומחיות באותם תחומים.
תוספת סעיף 76ג1 – הוראות מיוחדות לענין שינוי תכנית לתשתית לאומית
השינוי המוצע: מוצע ליצור הליך מקוצר לשינוי תוכניות תשתית לאומית, ללא שיתוף ציבור. מדובר בהצעה שממשיכה מגמה עקבית של צמצום שיתוף הציבור בהליכי תכנון ונוגסת במאפיינים הדמוקרטיים של ההליך התכנוני.
התייחסות "צלול": הסעיף מבהיר שמדובר בשינוי משמעותי – כזה שלו היה נעשה לאחר הפרסום להפקדה היה מחייב פרסום נוסף להתנגדויות, לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה. מדובר בשינוי שעלול לגרום ברמת סבירות גבוהה לפגיעה בסביבה, בזכות הקניין ועוד – כיוון שמובהר שמדובר גם בשינוי שכבר נדון בוועדה בהליך אישור התוכנית ונדחה על ידה. השינוי יכול להיות דרמטי, כזה שמגדיל את שטח התוכנית, מסיט תוואי של רכבת קלה ועוד. ולמרות זאת – על פי ההצעה די בכך שהוועדה סבורה שהתגלה מידע חדש או חל שינוי בנסיבות, כדי "להכשיר את השרץ" ללא שיתוף ציבור.
מכיוון שברור ששינוי תוכניות מאחורי מסך הסתרה לא יעבור את מבחן החוקיות – נעשה ניסיון קלוש ולא מספק לרפא את הפגיעה. האמצעי לכך הוא קביעה שאם לדעת הות"ל השינוי יפגע באדם שהיה רשאי להגיש התנגדות לו היה מדובר בשלב הפקדת התוכנית, תינתן לו, ולו בלבד ולא לכלל הציבור (שכן הכוונה לשנות את התוכנית כך שלא תפורסם לציבור) אפשרות להשמיע את טענותיו. מעבר לפגיעה במאפיינים הדמוקרטיים החשוב של ההליך התכנוני, שבית המשפט הדגיש את חשיבותו שוב ושוב, מדובר בסמכות שמאפשרת פגיעה בזכות הקניין של מי שעלול להיפגע מהשינוי, ככל שהות"ל כשלה בזיהוי הפגיעה.
לאור חוסר הסבירות של ביצוע שינוי ממין זה ללא הליך תכנוני מלא, כמחויב בחוק לגבי שינוי תוכנית, מוצע למחוק את הסעיף.
תוספת סעיף 110(א1) – פגיעה בזכות הערר על החלטות ועדה מחוזית בקשר לאישור/ דחייה של תוכנית תשתית לאומית
השינוי המוצע: השינוי המוצע שולל מרשות/ועדה מקומית ומחברי הוועדה המחוזית (כיום 3 חברי ועדה) את הזכות להגיש ערר למועצה הארצית על החלטת ועדה מחוזית לאשר או לדחות תוכנית תשתית לאומית ומאפשר להם הגשת ערר ברשות יו"ר הועדה המחוזית בלבד. הגשת ערר בזכות תתאפשר רק אם מדובר בתוכנית שהוגשה על ידי אותה רשות מקומית/ ועדה מקומית.
המלצת צלול: למחוק את התיקון. מדובר בפגיעה נוספת ביכולת של רשות/ועדה מקומית לשמור על האינטרס הציבורי של התושבים בתחום הרשות, עליו הם אמונים. פגיעה זו בעייתית עוד יותר לאור כוונת החוק לשלול מהרשויות המקומית את הסמכות לרישוי עסקים ביחס למיזמי תשתית לאומית.
מתן סמכות לבעל רישיון לניהול מערכת החשמל להתיר הפרה של היתרי פליטה לאוויר
סעיף 7 – תיקון חוק משק החשמל וסעיף 8 – תיקון חוק אוויר נקי
מוצע לעקוף את הוראות חוק אוויר נקי על בסיס החלטה בלעדית של בעל רישיון לניהול מערכת כהגדרתו בחוק משק החשמל בלבד, וזאת על פי החלטתו שהחריגה דרושה לצורך מניעת פגיעה באמינות ואספקת החשמל. זאת אף מבלי לקבוע כתנאי את הסכמת הממונה מטעם חוק אוויר נקי או את סמכותו לקבוע מגבלות לחריגה המותרת מהיתר הפליטה (אמנם התיקון מציע לאפשר לשרה להגנת הסביבה להתקין לעניין זה תקנות, בהסכמת שר האנרגיה, אך היא אינה יכולה, כמובן, לקבוע בתקנות הוראות המשנות את הסמכות שהחוק יעניק לבעל הרישיון) – עוד פגיעה בסמכות המשרד להגנת הסביבה והגברת הפגיעה בציבור.
דרישת "צלול": למחוק את הסעיפים.
ביטול חובת צירוף תשריט לתוכנית לתשתית לאומית מפורטת - הייתם בונים בית על סמך תוכנית ללא תשריט?
על פי נוהל מבא"ת התשריט הוא אחד ממסמכי החובה בתוכנית. הוא חיוני להבנת המיקום הגיאוגרפי של הפרויקט המתוכנן. ביטול החובה לכלול במסמכי התוכנית תשריט יוצר עמימות לגבי מיקום הפרויקט (לא יהיה מידע לגבי מיקום הקו הכחול), פוגע בוודאות ופוגעת בזכות הציבור להגיש השגות כנגד התוכנית (מכוח סעיף 76ג(8) לחוק התכנון והבניה).
השינוי המוצע: מחיקת המילים "ומצורף לה תשריט של השטח שעליו היא חלה" מהגדרת תכנית מיתאר ארצית מפורטת לתשתיות לאומיות.
דרישת "צלול": למחוק את הסעיף, ובהתאם את התיקונים הקשורים בתיקון זה (דוגמת סעיף 6ב(ג1)).
