לאחר שיחות שארכו למעלה מ-10 שנים אישר האו"ם את אמנת האוקינוסים החדשה (High seas) שמגדירה ש- 30% משטח האוקיאנוסים יוגדרו כ"אזור מוגן" – עד לשנת 2030. האמנה חלה על שטחים ימיים שמעבר לאזור הכלכלי הבלעדי של כל מדינה (מעבר ל-200 מייל ימי). מטרת האמנה היא להגן על הים מפגעי פעילות אנושית, כגון דיג ותחבורה ימית, הפוגעים קשות בחי ובצומח הימי.
האמנה כוללת הגבלות על כמות הדיג, פיקוח על נתיבי שיט ופיקוח על קידוחי נפט וגז הפוגעים בבעלי החיים בעקבות רעש שהם גורמים חומרים המשמשים את הקודחים והחשש מפני תאונות וזיהום הגורמים לאסונות שמן בים. על המדינות שחתמו על האמנה מוטל עתה לאשרר אותה, למרות חילוקי הדעות שנותרו.
ההסכמה העולמית שהושגה מדגישה עוד יותר את המחדל של ממשלת ישראל שמסרבת לאשר את חוק התלמ"ת, שמטרתו לצייד את היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית ואת הרשויות המקומיות בציוד ובתקציבים למניעה וצמצום של אסון שמן בים. הצעת החוק הוגשה לראשונה ב-1989 אך טרם אושרה עד היום. המשמעות היא חשיפת הים התיכון ומפרץ אילת לאסון שהוא שאלה של זמן בלבד. אם לאו"ם לקח 10 שנים להגיע להסכמות, אין שום סיבה שמדינת ישראל לא תצליח לאשר החלטה כה חשובה לים, לציבור לתירות, למתקני ההתפלה ולשוניות האלמוגים של אילת.
התלמ"ת - קורות הסחבת
1976 ישראל חותמת על אמנת ברצלונה ועל אמנה בדבר מוכנות, תגובה ושיתוף פעולה בעניין זיהום ים משמן.
1990 – ישראל חותמת על הסכם טרילטראלי עם קפריסין ומצרים בו סוכם על יכולת טיפול משותפת ב-15 טון וסיוע הדדי
1998 – הממשלה מחליטה (החלטה 3662) על הקמת ועדת היגוי בין משרדית, בראשות המשרד להגנת הסביבה, עליה הטילה להכין תוכנית ולאשרה בחקיקה עד 2020.
2008 – הממשלה מאשרת את עקרונות התוכנית הכוללת, (החלטה 3542) חקיקה ותקציב.
2012 – מוגש תזכיר חוק למוכנות ותגובה לתקירות של זיהום הים. ארגוני הסביבה מגישים הערות. החוק לא מקודם.
2013 – משרד מבקר המדינה מותח ביקורת על הסחבת בחקיקת החוק, אישור התוכנית, חוסר התקציב ועל אי המוכנות.
2014 – בעקבות לחץ ארגוני הסביבה מתכוון המשרד להגנת הסביבה להביא את הצעת חוק התלמ"ת לאישור, אך אינו משלים את המהלך בעקבות התנגדות משרד האנרגיה והמים ובשל התנגדות משרד הפנים שחשש מפני הטלת נטל רב על הרשויות המקומיות.
2015 – בעקבות פריצת צינור הנפט של קצא"א בעין עברונה, קובעת הממשלה שהיא רואה צורך חיוני בהשלמת ההיערכות. לדברי מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, רני עמיר, "אם רק 10 אחוז ממה שדלף בעבורה יוזרמו לים, תהיה פה קטסטרופה".
2017 – "צלול" מפרסמת את "דוח מצב הים", החושף את העובדה שמדינת ישראל אינה ערוכה לתאונות דליפה, את ההצטדיות החסרה ואת הדחיות הרבות לאישור החוק בעקבות מחלוקות פנימיות בין משרדי הממשלה.
2021 אסון הזפת – "זפת בסערה" – חופי הארץ מדרום לצפון כוסו בזפת – תוצאה של שפך נפט בים . הממשלה בחלטה 832 ממנה ועדה בראשות המשרד להגנת הסביבה, משרד ראש הממשלה, האוצר, פנים ואחרים, שתמליץ בתוך ששה חודשים על דרכי התמודדות עם תרחשי אסון ימים. הועדה המליצה:
המשרד להגנת הסביבה – יקים מערך מודיעין לגילוי והתרעה, ישלים את הרכש וישלים את חקיקת חוק התלמ"ת.
משרד הביטחון – יקים מערך זיהוי ומעקב אווירי זמין.
משרד האוצר – יקציב 20 תקנים בטווח המידי.
מינהל הדיור הממשלתי – ישלים בניית תחנות תגובה מהירה בחיפה ובאשקלון וישדרג את התחנה באילת.
רשויות מקומיות – ישלימו את ההערכות והמוכנות, רכש ציוד ותרגול.
- המשרד להגנת הסביבה מפיץ תזכיר חוק שעניינו מוכנות ותגובה לתקריות של זיהום היום והסביבה החופית בשמן התשפ"א 2021, ובו מצוין שעל הגופים הפועלים בים להיות ערוכים ולהכין תוכניות חירום. למרות שתזכיר החוק פורסם במרץ 2021, ונסגר להערות הציבור במאי 2021, לא מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק לצורך השלמת חקיקה, ולמרות החלטת הממשלה מ-2008 חוק התלמ"ת לא חוקק.
2022 – שנה לאסון הזפת – ההמלצות טרם יושמו. "צלול" מתריעה על כך בוועדתת פנים והגנת הסביבה ומדגישה שמ-2017 אירעו לפחות 20 אירועי זיהום ים וחופים חמורים בעולם ומבקשת מהוועדה לדרוש ממשרדי הממשלה להשלים את החקיקה ואת ההצטידות.
2023 – שנתיים לאסון הזפת – החוק לא חוקק ורוב ההמלצות לא יושמו, בין השאר, בעקבות התנגדות הרשויות המקומיות להטלת האחריות עליהן. התחנות למניעת זיהום ים בחיפה ובאשקלון לא הוקמו (בחיפה בעקבות התנגדות חנ"י לשחרר מבנה), אישור חוק התלמ"ת לא מופיע בחוק ההסדרים וגם כיום חסרים כלי שייט, סירות פיקוח וטיפול בכתמי שמן וכוח אדם מיומן בכל הדרגים.
מה דורשת "צלול"?
- להשלים את החקיקה לא דיחוי אם באמצעות הצעת חוק ממשלתית או פרטית.
- להשלים את הקמת תחנות מניעת זיהום ים החסרות.
- לתגבר את היחידה הארצית בכוח אדם ובאמצעים בכל התחנות, ובעיקר באילת.
- להקים מערך מודיעין יעיל לאיתור תאונות ותקלות, תוך שיתוף פעולה עם מדינות שכנות.
- לאמן צוותים ויחידות מתנדבים לטיפול באסון, שכידוע הוא שאלה של זמן בלבד.