ענף הפסולת בישראל, שסובל מהזנחה ומחוסר טיפול הולם במשך עשרות שנים, מגיע למשבר קיצוני נוסף. מטמנת "אפעה" שקולטת כיום כ-40% מהפסולת הביתית המעורבת, דיווחה לאחרונה שבעוד מספר חודשים תסתיים היכולת שלה לקלוט פסולת – סכנה ברורה ומידית לאור העובדה שעדיין אין בישראל כל התקדמות ביישום פתרונות קצה חלופיים להטמנה.
רק לאחרונה קיצץ המשרד להגנת הסביבה את התמיכה שהוא מעניק למתקני מיון פסולת למחזור, דבר שהפך את המתקנים המעטים ללא כלכליים והשליך באופן דרמטי של פעילותם. המשמעות היא פסולת שהולכת ישירות להטמנה במקום למחזור.
כל אלה ועוד מזרזים יותר מתמיד את הצורך הדחוף של הממשלה לאשר ולקדם מהלכים מואצים לחלופות ופתרונות לצמצום ניכר בהיקפי ייצור הפסולות בישראל – הפרדה יעילה ורחבה במקור ומקסום פעולות המחזור.
מעבר לפתרונות ארוכי טווח המצויים בתהליכי תכנון ארוכים של המשרד להגנת הסביבה, אותם יש להאיץ בכל דרך, קיימים פתרונות קצרי טווח שיכולים להפחית מהותית את היקף הפסולת העירונית בכלל, וזו הנשלחת להטמנה בפרט. רוב הפתרונות הללו אפשריים ליישום מידי:
- הקמת תשתיות נגישות להפרדת פסולות במקור בכל הערים.
- בניית מנגנון שיחייב הגעת קבלני פינוי של כל זרמי הפסולת: נייר, זכוכית, אורגני ואריזות, לכל הערים והיישובים. הטמעת אופני פינוי יעילים למתקני מיון, ובהמשך טיפול בפסולות במפעלי מחזור ובמתקני קומפוסטציה.
- הטמעת פתרונות קיימים לטיפול מקומי בפסולת אורגנית (כדוגמת "אקודראם", "הוםביוגז" ועוד), ביישובים, בחברות ובאזורי מסחר, בהתאמה לגודל ולשיטת הטיפול המתאימה לתוצר הרצוי: קומפוסט, גז או כל תוצר אחר בהתחשב בצרכים ובמגבלות.
- מקסום היקפי השבת בקבוקי פיקדון במסגרת "חוק הפיקדון", שיפור דרמטי של התהליך לקבלת דמי הפיקדון:
- השקעה בשיפור התשתיות הקיימות לאיסוף המכלים, בדגש על פעולות משמעותיות והקצאת משאבים, שיביאו להצבת מספר מכונות מותאם לריכוזי אוכלוסייה ובפריסה ארצית מספיקה לנפש הן בערים וביישובים במרכז הארץ והן בפריפריה (השאיפה צריכה להיות, לפחות מכונה אחת ל-2,000 תושבים. זהו היחס הנכון במדינות בהן שיעורי האיסוף באמצעות מכונות אוטומטיות, גבוהים, והמנגנון עובד ביעילות)[1].
- לשם סגירת הפער בפריסת מכונות אוטומטיות אנו מציעים להיעזר ביצרני המשקאות לצורך מימון עלויות המכונות והטיפול בהן. במדינות בהן פריסת המכונות יעילה, יצרני המשקאות מממנים את דמי הטיפול במכונות, על מנת שאלה לא ייפלו על הציבור (על פי העיקרון "המזהם משלם").
- העלאת יעדי האיסוף ל- 90% ויעדי המחזור ל 100% עד שנת 2027.
- חיזוק ושיפור משמעותי של אמצעי האכיפה וההרתעה נגד העוברים על החוק.
- פרסום מפה אינטראקטיבית של בתי העסק המחויבים על פי חוק, לקבל מכלים ולהשיב פיקדון תמורתם.
- מקסום שיעורי איסוף פסולת האריזות הביתית – אסדרה דחופה של השוק ומתן אפשרות כניסה של חברות נוספות לשוק האריזות על מנת ליצור מנגנון תחרותי, שיביא את הגופים המוכרים הנוספים להתחרות על איסוף הפסולת מהמגזר הפרטי ומהרשויות המקומיות. מאחר שלא נקבעו בחוק האריזות הוראות להפחתה במקור (בפועל רק 1% מהפסולת הביתית ממוחזרת במקור), "תמיר" – הגוף המוכר היחיד כיום, מצליחה לעמוד ביעדי המחזור מאיסוף הפסולת מחברות יצרניות בלבד (כשרק 56% מהעסקים התקשרו עם תמיר למרות חובתם בחוק), וזאת ללא צורך לאסוף את פסולת האריזות הביתית שאוספות הרשויות המקומית.
- אימוץ מודל – Pay As You Throw גביית תשלום עבור השלכת פסולת בהתאם לנפחה או משקלה.
- גיבוש תקנות עזר מקומיות – שיאסרו הכנסת מוצרים חד פעמיים מפלסטיק לכל החופים, הפארקים והגנים.
- חינוך והסברה – הקצאת משאבים להסברה ופרסום רחבים ברמה הארצית, בנוגע לחשיבות הפעולות לצמצום פסולת והפרדה מרבית במקור של כל סוגי הפסולת.
- פסולת פלסטיק במגזר החקלאי – הטמעת פתרונות מידיים של מערכי איסוף ומחזור פסולת פלסטיק בכל הארץ.
[1] הכנסת, מחקר המחקר והמידע, מעקב אחר יישום חוק הפיקדון מאז החלתו על מכלי המשקה הגדולים, ד"ר תהילה שחר ושירי ספקטור-בן ארי, יולי 2023.