כתבה מאת צפריר רינת בעיתון הארץ:
המאבק של תושבי אזור חוף הכרמל נגד מיקום אסדת הגז מקידוח "לווייתן" בסמוך לחוף נמשך גם בשבועות האחרונים. במקביל החלו במשרד להגנת הסביבה עיצומים של העובדים, שבמהלכם לא טופלו בין היתר בקשות להיתרי שימוש בחומרים רעילים ולפעילות עסקית, ובכלל זה צנרת גז טבעי. אחת מדרישות העובדים היא תוספת כוח אדם כדי להתמודד עם המטלות הרבות העומדות לפניהם.
לכאורה אין קשר בין הדברים, אבל מצוקת כוח האדם במשרד להגנת הסביבה רלוונטית מאוד לעתיד אסדת הטיפול בגז. בלא כוח אדם מתאים, יהיה קשה לפקח על האסדה, שאמורה לפעול בה מערכת להפחתת זיהום האוויר. לפני כמה חודשים ערכו בכירי המשרד סקירה על מצב המשרד בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. על פי סקירה זו סובל המשרד, האמור לטפל בין היתר ב–120 מוקדי זיהום בים, ביבשה ומקידוחי גז, ממחסור של 300 תקנים. תוספת כוח האדם שזכה לה בחמש השנים האחרונות היתה כמעט אפסית, לעומת התוספת שניתנה למשרד הבריאות, למשל.
המאבק נגד האסדה נמשך כבר חודשים רבים, וכלל בין היתר הפגנה בכיכר רבין בתל אביב, שהיתה הגדולה בהפגנות הסביבתיות שנערכו אי פעם בישראל. עד כה לא נראה שיש סיכוי רב לשינוי מיקום המתקן, אבל תהיה זאת טעות לבחון את ההצלחה או את חשיבות המאבק הזה, ששותפים לו גם ארגונים כמו עמותת "צלול", רק מנקודת מבט של מיקום אסדת הטיפול בגז. המאבק מקיף היבטים רבים של פיתוח הים, המחייבים דיון ציבורי מעמיק.
חוק אזורים ימיים, המסדיר את הפיקוח על הפעילות בים, אמור להיות הפתרון למצב הזה. אך הליך החקיקה של חוק זה טרם הושלם, והגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה ראו בכך סיבה להעדיף את הקמת אסדות הטיפול בגז בסמוך לחוף. כך נוכל לפקח עליהם טוב יותר, הסבירו. אבל זו בעיה, שהפתרון לה הוא קידום חקיקה, והיא אינה יכולה להיות הצדקה סביבתית להפעלת אסדות טיפול בגז דווקא קרוב לחופים.
סוגיה נוספת שעלתה לדיון היא תפקיד מערכת הביטחון. לחוות הדעת של משרד הביטחון היה משקל לא מבוטל בקביעת מיקום האסדה. מטבע הדברים, המשרד אינו מפרסם את מלוא הנימוקים לשיקוליו. אך זה אינו אמור לשחרר אותו מהצגת הנימוקים שהוא כן יכול לפרט בצורה שתהיה בהירה ועקבית. אין מדובר רק באסדת הגז, אלא גם במקרים נוספים שבהם מערכת הביטחון מעכבת הקמת מתקני תשתית חשובים או מתנגדת להם.
בניגוד למה שטוענים חלק מהשותפים במאבק הציבורי, הליך התכנון של הטיפול בגז שקידמה המדינה היה יסודי ומעמיק למדי. עם זאת, גם הוא דורש רענון, שכן ייתכן שהחלטות שהתקבלו לפני כעשור כבר אינן רלוונטיות בגלל שינויים טכנולוגיים, כמו שיטות טיפול חדשות בגז, המתאימות גם לעומק הים. ייתכן שהמסקנה צריכה להיות, שדווקא טיפול יבשתי הוא בטוח יותר מבחינה סביבתית. אגב, על כך לא מוכנים תושבים לשמוע בשום אתר בישראל.
כדי להגן טוב יותר על הסביבה הימית יהיה צורך בחיזוק מעמדם של גופים כמו המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים. באחרונה העבירה עמותת "צלול" לשר האנרגיה כמה הצעות לשיפור ההגנה על הסביבה. סביר להניח שהוא ידחה אותן, כי הן מצמצמות את הסמכויות הנרחבות שיש כיום בידי משרדו בכל הנוגע למרחב הימי.
אחת ההמלצות היא להרחיב את סמכויות המשרד להגנת הסביבה בפיקוח על השטח הימי ולהקצות את התקנים הנדרשים לא רק בעבור הפיקוח, אלא גם למקרה שיידרש טיפול בזיהום נפט. המלצות נוספות הן להרחיב משמעותית את שטחי השמורות הימיות, ובכך להבטיח ששטח גדול ככל האפשר יהיה מוגן מפעולות פיתוח הרסניות, ולקבוע ערבויות ואמצעי ביטוח מתאימים לכיסוי ההוצאות שיהיו למדינה במקרה של אסון סביבתי.