עמותת "צלול" מתנגדת בכל תוקף לביטול תאגידי המים והביוב והחזרת ניהול משק המים העירוני לידי הרשויות המקומיות. הביטול לא יגרום לירידה במחיר המים, הוא יפגע באיכות השירות, ביעילות משק המים, יגרע מההשקעה הממשלתית בתשתיות ויגרום לפגיעה קשה בסביבה. במקביל, תומכת "צלול" בצמצום מספר התאגידים, שמספרם גבוה לכל הדעות, באמצעות מתן הטבות לרשויות שיעמדו בדרישה זו.
מאז קום המדינה הרשויות המקומיות היו אחראיות על משק המים והביוב שלהן – בחלקן בהצלחה וברובן בהצלחה מועטה, תוך השקעת חסר בתשתיות הביוב והמים. התוצאה היתה תקלות חוזרות ונשנות במערכות המים והביוב, היקף תשתיות לא מספק, תחזוקה שאינה עומדת בתקנים הנדרשים, אי שימוש בטכנולוגיות חדישות, אי עמידה בתקני איכות, פחת מים גבוה וזיהום הנחלים והים בשפכים. לא רק זאת, הכספים שנגבו מהצרכנים עבור תשלומי המים והביוב הושקעו בשלל תחומים שאינם משק המים והביוב העירוני.
ב-2021 חוקק חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א 2021,שהסמיך את הרשויות המקומיות להקים תאגידי מים וביוב שתפקידם להבטיח רמת שירות נאותה, ייעוד ההכנסות להשקעה במערכות המים והביוב, עידוד החיסכון במים ושמירה על מקורות המים. עוד קבע החוק שהחל מיולי 2007 חל איסור על רשות מקומית להפעיל בעצמה את שירותי המים והביוב, וכי התיאגוד אינו נתון לשיקול דעת. כיום פועלים 56 תאגידים המספקים מים ל-156 ישובים, עוד 45 רשויות מספקות מים, 23 רשויות חייבות בתיאגוד על פי חוק וטרם התאגדו, ביניהן כפר שמריהו, סביון, להבים, עומר, בנימינה-גבעת עדה, פרדס חנה-כרכור, ראש פינה, מעילא, נשר, באר יעקב ועוד. נהרייה היא הרשות המקומית הגדולה ביותר שאין לה תאגיד. ואכן, במשך שנים מערכת הביוב של העיר סובלת מתקלות רבות שגורמות להזרמת שפכים לים ולסגירת חופי רחצה. אמנם הנהלת העירייה הנוכחית משקיעה במשק הביוב, אך ייקח עוד שנים להדביק את הפער שנוצר במשך שנים של הזנחה.
רשויות מקומיות רבות התנגדו לרעיון התיאגוד וכיום רבות מתנגדות לאיחוד התאגידים. ויש להניח שהן עומדות כיום מאחורי החלטת שר האנרגיה והתשתיות לבחון מחדש את הנושא, תוך שימוש בטענה לפיה ביטול התאגידים יביא לצמצום מחיר המים, טענה שהיא אחיזת עיניים שאין לה על מה להסתמך, ויש לקוות שחברי הוועדה שמינה משרד האנרגייה לא ילכו שבי אחריה.
