שטפונות – כמה זה עולה לנו?

הצפות בנהרייה בשל עליית מפלס מי נחל הגעתון. לפי ראש העיר, עלות הנזק כ-400 מיליון שקל

בכל שנה עם בוא הגשם מוצפים רחובות ושכונות שלמות בכל רחבי הארץ. השנה בשל הגשם החריג, ההצפות קשות הרבה יותר ובנוסף לנזקים ברכוש, גבו גם חיי אדם. קשה לומר כמה זה עולה לנו. מה שבטוח שבעקבות משבר האקלים וריבוי אירועים מסוג זה, המחיר יעלה עוד ועוד

ניסיון לכמת את עלות הנזקים שגורמות ההצפות הוא כמעט בלתי אפשרי.  אמנם ראש עיריית נהרייה, רונן מרלי, שעירו ספגה את כמות הגשמים והנזקים הגדולה ביותר, נקב בסכום של 400 מיליון שקל עלות תיקון הנזקים, אך קשה לדעת האם מדובר בסכום סופי. מה שבטוח הוא שעלות הנזקים רק תלך ותגדל עם החרפת משבר האקלים, שמתבטא בין השאר בסופות, במטחי גשם עזים ובלתי צפויים ובגלי ים גבוהים, המאיימים להציף את היבשה. התוצאה הצפויה היא נזקים רבים לרכוש פרטי וציבורי, פקקי תנועה הגורמים לאובדן שעות עבודה, לתקלות במכונים לטיהור שפכים המוצפים במים ומזרימים ביוב לנחלים ולים, ולמרבה הצער גם לנזקים בנפש.

אלא שלמרות העלויות הגבוהות והנזקים הכבדים, ובניגוד לכל היגיון כלכלי, ממשיכות הרשויות המדיניתיות והעירוניות להתייחס אל הנגר העירוני ואל ההצפות כאל גזרת גורל החוזרת על עצמה בכל שנה, מבלי להפנים את ההשלכות ומבלי לנסות להתמודד איתן.

הניזוקים מגישים תביעה לחברות הביטוח, החברות מפצות על חלק מהנזק ותובעות את הרשויות על חלקן ברשלנות. הרשויות מצדן תובעות את חברות הביטוח בהן הן מבוטחות, וחוזר חלילה. לעיתים אותה חברת ביטוח מבטחת את האזרח ואת הרשות, כך שכסף עובר מיד ליד, עד לפעם הבאה. העובדה שהחוק מתיר להגיש תביעה גם שש שנים לאחר גרימת הנזק, הופכת את כימות הנזקים למסובך, ומעודדת את ראשי הרשויות להמשיך להתעלם מהתוצאות ולהעדיף להשקיע את משאביהן בנושאים סקסיים יותר.

אלא, שבדומה למה שקרה במדינות אחרות בעולם, לא ירחק היום, שבו חברות הביטוח יסרבו לבטח את הרשויות, ובמקביל יעלו את הפרמיות המושלמות, כך שהציבור יתקשה לעמוד בהן. כשזה יגיע, לרשויות העירוניות לא תהיה ברירה אלא להתחיל להתמודד ברצינות עם נושא הנגר. ואכן, בארה"ב חברות הביטוח היו אלה שדחפו את הרשויות להשקיע בתשתיות הניקוז, וכך גם איומים בתביעות אישיות כנגד ראשי הערים שהתעלמו מחובתם לטפל בתשתיות. לא נותר אלא להניח, שאם יותר ויותר אזרחים יגישו תביעות ייצוגיות כנגד רשויות רשלניות, אין ספק שמשהו יזוז.

 עד אז, יש לקוות משרדי הממשלה וראשי הרשויות יבינו שלא ניתן יותר להמשיך להתעלם מהנושא וכי יש להתחיל להתייחס לנושא הנגר העירוני וההצפות בצורה רצינית ולחסוך בכך במשאבים רבים ובעיקר בחיי אדם. ברחבי העולם פותחו בשנים האחרונות שיטות לטיפול בנגר ובהצפות. אחת הדוגמאות הבולטות היא טוקיו, יפן, שהחליטה להתמודד עם סכנת הסופות באמצעות הקמת מאגרים תת קרקעיים אדירים אליהם מנוקזים המים. במדינות אחרות מנסים להתמודד באמצעים רכים יותר כמו כבישים מחלחלים, גינות ציבוריות קולטות נגר והקמת מאגרים להשהיית הנגר העירוני. הגיע העת שזה יקרה לפני שיהיה מאוחר מדי.