כמו שכל ילד ישראלי יודע, משק המים בארץ מתבסס כיום רובו ככולו על התפלת מי ים. בזכות חמשת מתקני ההתפלה שפרוסים לאורך הים התיכון, ישראל מפיקה בשנה מעל 600 מיליון מטר מעוקב של מים שפירים, שמהווים כ-75 אחוז מצריכת מי השתייה במדינה. התלות שלנו בהתפלה צפויה רק להתגבר עם הקמתם המתוכננת של שני מתקני התפלה נוספים, שיפיקו עוד כ-250 מיליון מטר מעוקב בשנה. עם זאת, בקרוב צפויה להתקבל בממשלה החלטה לגבי הסכם Red Med, שבמסגרתו נפט מהמפרץ הפרסי יועבר דרך מפרץ אילת אל הים התיכון באמצעות הצינור היבשתי ומסופי הנפט של קצא"א. מימושו של ההסכם עלול להוביל לדליפות נפט רחבות היקף – ולפגיעה קשה באספקת מי השתייה של כולנו.
איכות מי הים שנשאבים אל תוך מתקני ההתפלה משפיעה רבות על תפקודם. כשהיא נפגעת בצורה משמעותית, ובמיוחד כשהסיבה לכך היא זיהום מנפט, יש להשבית את מתקני ההתפלה כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים – השבתה שעלולה להימשך ימים, שבועות ואף חודשים.
במקרה של דליפת נפט משמעותית, נפט ותוצריו שיישאבו אל מתקני ההתפלה יחד עם מי הים המזוהמים יסתמו את מסנני החול שהכרחיים לצורך פעילותם – ושיקומם והחזרתם לפעילות עלולים לארוך בין מספר חודשים לשנה. הגעת נפט ותוצריו לממברנות האוסמוזה ההפוכה תגרום לירידה משמעותית ביעילות ההתפלה ועלולה להרוס אותן לחלוטין. יתרה מכך, כרגע לא ברור האם חלק מנגזרות הנפט, שחלקן רעילות ביותר, מסוגלות לעבור את ממברנות ההתפלה, להגיע לתוך מי השתייה ולהוביל אף לפגיעה בבריאות הציבור.
בשל כך, דליפת נפט משמעותית עלולה להוות סיכון אסטרטגי ממשי למשק המים הישראלי.
זיהום מי החוף על ידי נפט ותוצריו הוא אחד הסיכונים המאיימים והממשיים ביותר לאיכות מי הים כיום. הדבר הומחש בחורף האחרון, כש-170 קילומטר של רצועת חוף, מראש הנקרה ועד לחוף אשקלון, זוהמו במאות טונות של זפת, במה שהוגדר על ידי השרה להגנת הסביבה דאז, גילה גמליאל, כאסון סביבתי מהחמורים שידעה ישראל. מבט חטוף לאחור יכול להבהיר עד כמה המצב יכול להיות חמור: ב-2010, פיצוץ שאירע באסדת הנפט Deepwater Horizon, שהייתה ממוקמת במפרץ מקסיקו, הוביל לאירוע שנמשך כשלושה חודשים, שבמסגרתו נפלטו לים כ-3.2 מיליון חביות נפט שזיהמו שטח ימי של כ-180 אלף קילומטר רבוע (כמעט פי 9 משטחה של מדינת ישראל) – מה שיצר כתם נפט שנצפה מהחלל, ושהשפעותיו על הסביבה הימית ניכרות עד היום, יותר מעשור אחרי האסון. גם כאן בישראל, בשנות ה-70, פעילותן של מכליות שסיפקו למדינה נפט איראני הובילה להתרחשותן של 3-2 דליפות נפט אל מפרץ אילת מדי חודש, ופגעה קשות בשונית האלמוגים האילתית.
זיהום מי הים בנפט נגרם על פי רוב בשל הובלה לא-נאותה שלו בים או בצנרת היבשתית. מדינת ישראל חשופה במידה רבה לשתי סכנות אלה. כ-3,000 מכליות נפט גדולות עוברות בשנה בסמיכות או בתוך המים הריבוניים של ישראל. דליפה של כמות מזערית של כאחוז אחד מתכולתה של מכלית נפט בודדת, תזרים אל הים אלפי מטרים מעוקבים של נפט, ותהיה משמעותית יותר מאירוע הזפת של החורף שעבר.
לכל אלה מצטרף הסכם Red Med, שנוסח לאחר חתימת הסכמי אברהם. במסגרתו, נפט מכ-100 מכליות שיעגנו מדי שנה באילת יישאב דרך צינור בן יותר מ-50 שנה לאשקלון, שם הוא יועמס על מכליות ענק ויישלח לאירופה. שינוע מורכב כזה יעלה דרמטית את הסיכוי להתרחשותו של אירוע משמעותי של דליפת נפט אל מי הים וחופי ישראל, בקרבת החוף ועם זמן התרעה קצר במיוחד. ביולי האחרון, המשרד להגנת הסביבה הקפיא זמנית את ההסכם, אך כאמור, בתקופה הקרובה צפויה הממשלה להחליט בעניינו. היסטוריית הדליפות מפעילות דומה בעבר באילת, בנחל צין ובשמורת עברונה, רחוקה מלעורר אופטימיות בנושא.
במקרה הטוב, דליפה כזו תביא לעצירת פעילותם של מתקני התפלה למשך ימים עד חודשים – ובתסריט הגרוע תחלוף שנה שלמה עד שהמתקנים ישוקמו ואפשר יהיה להפיק שוב מי שתייה מהים. מה ישתו אזרחי ישראל עד שמתקני ההתפלה יחזרו לפעול? כבר כעת, מי הכינרת ומי התהום לא מסוגלים לספק לבדם את צרכי המדינה לאורך זמן, ולאור הגידול המתמיד באוכלוסייה לא סביר שמקורות אלו יוכלו להחליף את ההתפלה לתקופה ממושכת. יתרה מכך, מה יקרה אם הרחבת פעילות קצא"א באילת ובאשקלון תוביל לכך שדליפות נפט יהפכו לעניין שכיח, שמתרחש אחת לכמה חודשים או שנים?
לכן, זה הזמן לפעול – ויפה שעה אחת קודם. יש לבטל לאלתר את ההסכם להעברת נפט מהמפרץ הפרסי, שיהפוך את מדינת ישראל לצינור להזרמת נפט ואת אילת ואשקלון לערי נפט. בנוסף, יש להקים תשתית לאומית לזיהוי מוקדם באמצעות לוויינים, לניטור ולבקרה של דליפות נפט ימיות, כדי שמתקני ההתפלה יוכלו לקבל התרעה מוקדמת בעת אירוע. מעבר לכך, יש לשדרג את השיטות שנועדו למנוע את הגעת הנפט לנקודות השאיבה של מתקני התפלה, ולפתח פתרונות חדשניים שימנעו מהנפט לעצור את פעילותם.
למיטב ידיעתנו, הרשויות בישראל לא ערוכות כיום לטיפול באסון גדול של דליפת נפט לים, זאת בין השאר בשל אי-אישורה בחקיקה ואי-תקצובה של התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) שקבלה תוקף של החלטת ממשלה עוד ב-2008. בשל כך, קיים מחסור בכוח אדם מקצועי, בציוד ובספינות שיאפשרו בלימה וטיפול בכתם נפט גדול.
לאור התפקיד המרכזי של הים התיכון כמשאב לאומי ומרכזי למשק המים בישראל, במצב הנוכחי ברור שדליפת נפט גדולה, ואיתה פגיעה ביכולת יצור המים שלנו, היא לא שאלה של "האם" – אלא רק של "מתי".
את הכתבה הכינה: "זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה".
הכותבים: פרופ' עידו בר זאב, ד"ר אייל רהב, פרופ' אילנה ברמן פרנק, פרופ' אריאל קושמרו, ד"ר עדי לוי ופרופ' ג’ק גילרון, זווית|אתמול הם חוקרי מים, התפלה, ביולוגיה ימית וקיימות מאוניברסיטת בן גוריון, חקר ימים ואגמים לישראל, אוניברסיטת חיפה, המכללה האקדמית אחוה והאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
