חורף 2024 – 2025 היה השחון ביותר ב-50 השנים האחרונות מאז החלו המדידות באגן הכינרת (הגליל העליון, רמת הגולן והחרמון) והשחון ביותר ב-30 השנים האחרונות בהרי ירושלים ובנגב. באגן הכינרת ואקוויפר ההר עמד המילוי החוזר על 20% – 25% מהממוצע הרב שנתי ובאקוויפר החוף על כ- 50%. אם לא די בכך, על־פי תחזית השירות המטאורולוגי גם בשנים הקרובות כמויות המשקעים בישראל צפויות להיות נמוכות מהממוצע הרב שנתי של 30 השנים האחרונות והטמפרטורות צפויות להיות גבוהות מהממוצע. הקיטון בהיצע הזמין העתידי של המים יעמוד על 16% עד 2050 ו-27% עד 2075 ביחס לממוצע ההיסטורי (תוכנית האב למשק המים). על פי הערכת רשות המים בהיקפי הצריכה הקיימים ולמרות עבודתם של מתקני ההתפלה שמספקים כ-70% מכלל הצריכה העירונית, במידה ובשנה הבאה הגשם יהיה פחות מהממוצע – כפי שאכן חוזים החזאים, המפלסים ירדו אל מתחת לקווים האדומים בכל המאגרים.
תחזית קשה ומדאיגה זו מחייבת את הממשלה, רשות המים והציבור לנקוט בשורה של אמצעים להתאמת משק המים לעידן של משבר אקלים ולצמצם ולו במעט את השפעתו.
להלן מספר אמצעים חשובים שחובה לנקוט כדי לשמור על משק המים, החקלאות והטבע גם בעידן של משבר שרק ילך ויתעצם עם השנים.
חלק מהאמצעים הם לטווח הארוך וחלקם מאפשרים יישום מידי כמו למשל ניהול ביקושים והיטל צריכה עודפת.
1. ניהול ביקושים והיטל צריכה עודפת
הצריכה הביתית הממוצעת בישראל היא של כ-165 ליטר מים ביום לנפש (בין 100 ל-230 ליטר). השימושים המרכזיים הם הדחת אסלות (35%), רחצה 35%, שתייה, בישול והדחת כלים 20%, כביסה וניקיון 5% וגינון כ-5%. על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מ- 2017 מחיר המים והביוב בישראל ל-15 מ"ק במונחי כוח קנייה הוא 89 שקלים. במקום הרביעי מהסוף ברשימה שבה 33 מדינות. גבוה יותר רק מקוריאה (50), מקסיקו (77) ושוויץ (89). המדינה הבאה בדירוג – נורבגיה המחיר היה 160 שקל. המחיר העולמי הממוצע הוא 271 שקל למ"ק.רוב מדינות העולם מתמודדות עם אתגר הביקוש ההולך וגדל של המים בעקבות העלייה ברמת החיים והגידול באוכלוסייה כשברור לכל שלהקמת מפעלי מים חדשים ביניהם סכרים ומתקני התפלה עלויות כלכליות וסביבתיות גדולות ולכן החלופה הטובה ביותר היא חיסכון במים והקטנת הצריכה על פני כל חלופה אחרת. על פי הערכות מומחים פוטנציאל החיסכון במים בארץ עמד ב-2020 על כ-500 מלמ"ק בשנה בביצוע פשוט יחסית ובעלות נמוכה ביחס למחיר ההתפלה.
בעקבות שורה של משברי מים ובעיקר בשנים 2007 – 2009 מימנה רשות המים שני קמפיינים – "ישראל עוברת מאדום לשחור" ו"ישראל מתייבשת" שבהם כיכבו שחקנים, זמרות ודוגמניות. ניתוח תוצאות הקמפיינים מגלה שאת התוצאה הטובה ביותר השיג הקמפיין שבמקביל אליו הודיעה הכנסת ביוני 2009 על הטלת היטל בצורת. השפעת הקמפיין התפוגגה כשבאוקטובר 2009 הודיעה הכנסת על הקפאת ההיטל שגרמה לצרכנים לחזור לסורם.
מחיר המים למגזר הביתי בישראל לינואר 2025 הוא 8.13 שקל למ"ק כולל מע"מ לתעריף הנמוך ו-15.2 שקל לתעריף הגבוה. ניסיון היטל הבצורת ב-2009 הוכיח את יעילותו של תעריף גבוה על צריכה עודפת כגורם לחיסכון בצריכה, כפי שאכן נמצא במקומות שונים בעולם. עם זאת, החיסכון שהושג בארץ נמוך משיעור הצמצום בצריכה שהושג במדינות אחרות בעולם (אוסטרליה, קפריסין, העיר סרגוסה בספרד ועוד).
הפעולות הנדרשות
- הטלת היטל בצורת – החזרת המדרגה השלישית שכוללת תעריף גבוה ומרתיע (כ-30-25 ש"ח למ"ק) על צריכה בזבזנית – ארבעה מ"ק לאדם לחודש.
- הוזלת תעריף צריכה בסיסית – הפחתת תעריף שימוש בסיסי עד רמת שימוש של 2.5 מ"ק לנפש לחודש. תוך השארת המחיר הקיים כיום – 8.13 שקל למ"ק.
2. ניצול מלא של הקולחים
ישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום הטיפול בשפכים והשימוש החוזר בקולחים – 570 מיליון מ"ק (מלמ"ק) בשנה). למרות זאת בנחלי הארץ זורמים בין 50 ל-90 מיליון מ"ק קולחים בשנה בשל אי ניצול שגורם לאובדן מים – כמות שהולכת וגדלה בהתאם לגידול האוכלוסייה – 1.8% בשנה – (13 – 14 מלמ"ק בשנה). הסיבות לאי הניצול הן איכות נמוכה של חלק מהקולחים, מחסור במאגרים לאיגום חורפי בשל סיבות כלכליות וסטטוטוריות ומחסור במערכות הולכה שמונעות ניוד של הקולחים מאזורים אורבניים לאזורים חקלאיים – שבהם יש להם ביקוש רב.
הפעולות הנדרשות
- שיפור הטיפול בשפכים וייצור קולחים בהתאם לתקנות ענבר (טיפול שלישוני) ואף למעלה מכך. התקנות נקבעו ב-2011 ולמרות זאת רק מחצית מהקולחים מטופלים לאיכות זו. טיפול לא מספק פוסל קולחים להשקיה חקלאית וגורם להזרמתם לסביבה ולבזבוז.
- השקעה של כחמישה מיליארד שקל בתוכניות לטיפול בקולחים – רשות המים הגישה למשרד האוצר תוכנית בעלות של חמישה מיליארד שקל שמטרתה ניצול כמעט מלא של הקולחים להשקיה חקלאית. אימוץ התוכנית יוסיף למערכת המים 274 מלמ"ק מים עד 2023 ותוספת של 479 מלמ"ק בשנה ב-2050. התוכניות כוללות הקמת מאגרי קולחים חסרים ושיפור הקישוריות בין המאגרים השונים. אלה יבטיחו ניצול של מלא הקולחים.
- ניתוק חיבורים צולבים בין מערכות הנגר והביוב – חיבורים צולבים בין המערכות גורמים לא רק לזרימת ביוב לנחלים ולים אלא גם לפגיעה קשה במכונים לטיפול בשפכים (מט"ש). כשמי גשם מגיעים למכון הטיפול הם מדללים את כמות החומר האורגני שבמים ופוגעים בכך בחיידקים שהם חלק מתהליך הטיפול. התוצאה היא הזרמת שפכים לנחלים ולים. החיבורים הצולבים מנוגדים לחוק ומשימת ניתוקם מוטלת על הרשויות המקומיות והתאגידים. על הרגולטורים ברשות המים והמשרד להגנת הסביבה לדרוש את ניתוק החיבורים הלא חוקיים ולפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם – כולל הטלת קנסות.
3. פיתוח התפלה על פי עקרונות הקיימות
אין חולק על כך שמתקני ההתפלה שלאורך חופי הארץ הצילו את משק המים. לאורך חופי הארץ פועלים שורה של מתקני התפלה שמספקים כ-700 מיליון מ"ק מים בשנה. כ-70% מהצריכה העירונית השנתית – בחדרה, שורק, פלמחים, אשדוד ואשקלון. מתקן נוסף מוקם בימים אלה בגליל המערבי ומתקן מתוכנן בעמק חפר שיכנס לפעילות ב-2031. על פי תוכנית רשות המים ב-2050 יהיה כושר הקליטה וההולכה כ-1,750 מלמ"ק וב-2075 כ-2,750 מלמ"ק.
מתקני ההתפלה מאפשרים לצמצם שאיבה מהכנרת וממי התהום, לשמור על מפלסי תפעול גבוהים (גבוה מהקווים הירוקים קרוב ככל האפשר לקו סגול) ומבטיחים את עמידות משק המים לרצף שנות בצורת.
אלא שאסור לשכוח – מתקן התפלה תופס שטחי חוף או שטחים סמוכים לו (תמ"א 1 הקצתה למתקני התפלה 135 דונם לכושר ייצור של 1,500 מלמ"ק), הוא צרכן אנרגייה בזבזני והשפעתו על הים טרם ידועה במלואה.
הפעולות הנדרשות
- שמירה על ים נקי שהוא מפתח לייצור המים – לשם כך יש לאשר את חוק התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) שמטרתו הצטיידות בציוד לצמצום זיהום ים בשמן למקרה של תאונה, תקלה או פגיעה מכוונת בכלי שיט ימי.
- ביטול (צמצום) הסכם העברת נפט באמצעות קו צינור אירופה אסיה (קצא"א) – שיגדיל את שינוע הנפט בים התיכון ובמפרץ אילת. על פי עבודה של DHV בהזמנת "צלול" במקרה של שפך נפט כתוצאה מתקלה, תאונה או חבלה הנזק הצפוי לים התיכון הוא 37 – 126 מיליארד שקל – בעיקר של הפגיעה בהתפלה.
- צמצום הזרמת קולחים לים בסמוך למתקני ההתפלה שפוגעת בממברנות עליהן מבוסס תהליך הטיפול.
- המשך המחקר על השפעת ההתפלה על הסביבה והים.
הצריכה הביתית הממוצעת בישראל היא של כ-165 ליטר מים ביום לנפש (בין 100 ל-230 ליטר). השימושים המרכזיים הם הדחת אסלות (35%), רחצה 35%, שתייה, בישול והדחת כלים 20%, כביסה וניקיון 5% וגינון כ-5%. על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מ- 2017 מחיר המים והביוב בישראל ל-15 מ"ק במונחי כוח קנייה הוא 89 שקלים. במקום הרביעי מהסוף ברשימה שבה 33 מדינות. גבוה יותר רק מקוריאה (50), מקסיקו (77) ושוויץ (89). המדינה הבאה בדירוג – נורבגיה המחיר היה 160 שקל. המחיר העולמי הממוצע הוא 271 שקל למ"ק.
4. שימור כושר ההפקה מקידוחים ופיתוחו
לקידוחי המים יתרונות בריאותיים, כלכליים ואסטרטגיים חשובים. בעוד שמתקני התפלה עלולים להיפגע מזיהום ים, תקלות בזרם החשמל, אירועי סייבר ועוד, הקידוחים בטוחים באופן יחסי ופיזורם מגביר את אמינותם.
ברחבי הארץ כ- 1,550 קידוחים להפקת מים. כ-900 בבעלות חברת "מקורות" (כושר הפקה של 105 אלף מ"ק לשעה) וכ-650 בבעלות גורמים פרטיים – חקלאים ורשויות מקומיות (כושר הפקה של 20 אלף מ"ק לשעה). למרות חשיבותם הרבה קידוחים רבים מושבתים בשל זיהום או בעיות תפעוליות. גילם הממוצע של הקידוחים כ-50 שנה. משמעות הדבר היא צורך דחוף לחדשם לפני שיקרסו באופן סופי.
הפעולות הדרושות
- עידוד "מקורות" ובעלי קידוחים פרטיים (חקלאים ורשויות) לשמור על הקידוחים הקיימים ולקדוח קידוחים חדשים באמצעות סיוע סטטוטורי וכלכלי – על פי הערכת רשות המים העלות הצפויה היא של 2,700,000 שקל לשימור ושיקום כושר הפקה קיים, ועוד 1,100,000 שקל לתוספת של 200 קידוחים. סה"כ 3,800,000 שקל.
- עידוד בעלי קידוחים פרטיים למכור מים למערכת הארצית – רשות המים פרסמה קול קורא לבעלי קידוחים למכירת מים לרשת.
- לבחון הגמשה של כללי "רדיוס המגן" – רדיוס מגן נועד לשמור על הקידוחים מפני חדירת זיהום. כללים נוקשים מדי גורמים לצמצום מספר המקומות שבהם אפשר לחדש קידוחים ישנים. במשק המים גוברים הקולות להגמיש ולו במעט את הכללים בעיקר על רקע טכנולוגיות חדשות שפותחו שמאפשרות הגנה טובה יותר על הקידוחים.
- הכשרת כוח אדם ועידוד חברות להיכנס לתחום הקידוחים – תחום הקידוחים כמו תחומים רבים אחרים במשק המים סובל מהיעדר כוח אדם מקצועי ומחסור במכשור וציוד עדכני. על רשות המים והמוסדות האקדמיים לעודד כניסת אנשים חדשים לתחום.
5. שמירה על מי התהום הטבעיים ומניעת זיהומם
פעילות תעשייתית וחקלאית אינטנסיבית גרמה לזיהום קרקעות ומי תהום נרחב. בין המזהמים המרכזיים דלק, ביוב, חומרי דישון והדברה חקלאיים, מזהמים תעשייתיים כפרכלורט, כספית ועוד. הזיהום מחלחל עם השנים למי התהום וגורם לפסילתם. בין המקרים הבולטים מפעלי "תעש" שפעלו כל רחבי הארץ ובראשם תעש "מגן", רמת השרון ותל אביב, מחנות צבא, מפעלי תרופות, מפעלי תעשייה ובהם מפעל "תעשיות אלקטרוכימיות" בעכו שהזרים למי התהום ולים כספית וחומרים אורגנים נדיפים.
פעולות נדרשות
- טיפול במקורות הזיהום במטרה למנוע את התפשטותו. "צלול" הגישה תביעה ייצוגית נגד "דלק" שהייתה הבעלים של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות במשך 10 שנים, לא טיפלה בזיהום ואפשרה את המשך חדירתו למי התהום ולים.
- טיפול בשפכי תעשייה ומניעת הגעתם מזהמים למערכת הטיפול בשפכים – שפכים בעלי עומס מזהמים גבוה פוגעים בתהליך הטיפול וגורמים לפסילת קולחים להשקיה ולהזרמתם לסביבה.
- העלאת איכות הקולחים המשמשים להשקיה חקלאית כולל במיקרו וננו מזהמים – השקיה בקולחים באיכות לא מתאימה גורמים לזיהום קרקע, לחדירת מזהמים למי התהום ולפסילת קידוחים.
- הכנת תוכנית ארוכת טווח למניעת הזיהום והטיפול בו.
6. הפיכת הנגר העירוני למשאב
מדינת ישראל, כמו מדינות רבות בעולם, עוברת תהליך של עיור וציפוף עירוני שתוצאתו קיטון בהקיף השטחים הפתוחים ופגיעה ביכולת מי הגשם לחלחל לקרקע. התוצאה היא פגיעה מתמשכת בהעשרת מי התהום מבחינת כמות ואיכות ופגיעה באקוויפרים שיש להם תפקיד חשוב במאזן המים הכולל. למשבר האקלים השפעה רבה גם בנושא זה – אירועי הגשם הופכים קצרים וחזקים יותר והתוצאה היא שיטפונות, הצפות, פגיעה ברכוש ובחיי אדם אך גם פגיעה ביכולת החלחול של הקרקע. הזרמת מי נגר לים בעקבות אי-חלחול משמעותה אובדן של מים יקרים שנגרעים מהמאזן. על פי הערכה בשל שנה אובדים למשק המים כ-40 מיליון מ"ק שאפשר היה להשתמש לנצלם. טיפול נכון בנגר יאפשר להחדירו למי התהום, ימנע הצפות, סחיפת קרקע ואובדן רכוש וחיי אדם.
מנהל התיכנון פרסם באוגוסט 2023 את תיקון 8 להוראות תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) 1 לניהול נגר בהקשר המקומי תוך הצעת מסגרת וכלים יישומים להטמעה בתכנון של החדרת מים. לעבודה צורפה מפה המציגה אזורים מועדפים להחדרה והעלות לכל יחידת דיור. עבודה של רשות המים: "מודל הנדסי כלכלי ואסדרתי לעידוד פעילות להחדרת מי נגר עילי בערים" מ-2023 בחנה את כדאיות החדרת הנגר באזור שבין בנימינה בצפון ועד ניר-עם בדרום, במזרח הרצועה המזרחית של תאי החוף ובמערב הים התיכון. מסקנות העבודה הן שהשווי המינימלי של החדרת מ"ק מים היא 4.2 שקל למ"ק וכי עלות זו מצדיקה הפעלת מנגנון שיפוי עבור מפעלי החדרה בשטח של 12 – 13 דונם. עבור מפעלים קטנים יותר התועלת למשק המים נמצאה נמוכה מהעלות המחושבת למ"ק. כלומר, אין בה תועלת הנדסית וכלכלית. עוד קבעה העבודה שכל התוכניות יחויבו בניתוח הידרולוגי מלא של פוטנציאל האיסוף והחדרת המים והקמת ועדה שתבחן את התוכנית. בנוסף על רשות המים יהיה להתחשבן מול העיריות שלהן מתקני החדרה דרך מנגנון תעריף למים לגינון או אמצעי אחר.
הפעולות הנדרשות
- אכיפת תיקון 8 של תמ"א 1 – שכולל הוראות העוסקות בהעשרת מי התהום באמצעות החדרת מים, מניעת זיהום מי התהום, שיפור החלחול ושימוש המים מושבים.
- אכיפת תקנות בנייה ירוקה ובנייה משמרת מים לצמצום השימוש במים בבית הפרטי ובמרחב הציבורי.
- שימוש ב"מים אפורים" ומים "אפורים בהירים" – (שפכים סניטריים שלא באו במגע עם נוזלים מתאי השירותים, ללא כיור המטבח ומדיח הכלים). השלמת החקיקה שתסדיר את הטיפול והשימוש בהם בבניינים חדשים מעל 15 דירות. היישום יאפשר חיסכון של עשרות מלמ"ק בשנה (עד 200 מלמ"ק בשנה ב- 2050 תלוי במידת היישום). משרד הבריאות פרסם ביוני 2008 הנחיות המאפשרות לרשויות מקומיות ולעסקים טעוני רישוי לקדם הקמת מתקנים לטיפול במים אפורים שכן כל שימוש במים אפורים במבנה ציבור או בתעשייה חייב אישור של משרד הבריאות. יחד עם זאת ידוע שמשרד הבריאות אינו "מתלהב" משימוש במים אפורים וכך גם משרד הפנים שאישר תוכנית מתאר ארצית לפיה "הפתרון הנכון והמתאים ביותר הוא טיפול ריכוזי, באתר מרוחק מהציבור, תוך הקפדה על היבטים תברואיים ובטיחותיים לניצול מרבי של הקולחים בחקלאות,.
- תפיסת מי גשם מגגות וחצרות וניצול מי עיבוי מזגנים – לשימוש להשקיית גינות ושטיפת חצרות. הפוטנציאל מוערך בעשרות מלמ"ק בשנה. ב- 2050 תלוי במידת היישום).
7. התייעלות המגזר העירוני
לתאגידי המים והביוב תפקיד חשוב ביותר לעידוד חיסכון במים שהוא חיוני במיוחד בעידן משבר.
הפעולות הנדרשות
- ייעול השימוש במים באמצעות תחזוקה מיטבית של הצנרת ומניעת דלף.
- שימוש במערכות לניטור רציף שמתריעות על תקלות.
- טיפול מהיר בתקלות למניעת בזבוז.
- עידוד שימוש יעיל במים – לצד הטיפול במחיר יש להמשיך ולידע את הציבור ואת הרשויות המקומיות בדבר המשבר והדרכים לצמצום השפעתו באמצעים פשוטים.
- הסברה לציבור על הצורך לחסוך במים – במערכת החינוך הפורמלית והלא פורמלית כחלק מתפיסה של קיימות – סגירת הברז בזמן צחצוח שיניים, הדחת כלים חסכונית במים, קיצור זמן המקלחת ועוד. (ראו המלצות רשות המים לחיסכון במים).
- פיתוח אמצעים טכנולוגיים והפצתם בקרב הציבור – התקנת "חסכמים", מכל הדחה דו כמותי ועוד.
- הפצת מידע לציבור בנושא חיסכון במים – החדרת גשם בגינה הביתית, תכנון גינות חסכוניות במים, אימוץ טכנולוגיות של בנייה משמרת מים, צמצום דלף בבית ובחצר הפרטית ועוד.
8. התאמת החקלאות לעולם משתנה
החקלאות בארץ צורכת כ-500 מיליון מ"ק מים שפירים לשנה, כ-250 מיליון מ"ק מים מליחים וכ-570 מיליון מ"ק קולחים. לחקלאות תרומה עצומה לביטחון המזון בארץ, שמירת השטחים הפתוחים, קליטת פסולות ועוד. השדות החקלאיים בארץ משתרעים על פני כ-20% משטח המדינה וכוללים מגוון רחב של גידולי צומח ובעלי חיים. ענפי הייצור החקלאי חשופים מאוד למשבר האקלים בעקבות הפחיתה הצפויה בכמות המים ועלייה צפויה במחירם, סחיפת קרקע בעקבות שיטפונות, התפתחות מזיקים בעקבות שינוי האקלים והעלייה בטביעת כף הרגל הפחמנית. משרד החקלאות העריך את הנזקים הצפויים בעקבות המשבר בכ-1.54 מיליארד שקל. כלכלנים רבים ברחבי העולם מצביעים על כך שיש לנקוט בצעדים לצמצום עוצמת הנזקים כדי למנוע את הפגיעה הקשה.
הפעולות הנדרשות
- התאמת הגידולים לאקלים המשתנה – בצורות, שיטפונות ותדירות גבוהה של אירועי מזג אוויר קיצוניים תוך עידוד חקלאות מדייקת וחסכונית במים.
- צמצום כמות גידולים הצורכים כמויות גדולות של מים – במיוחד אם הם מיועדים לייצוא.
- צמצום פחת מים והתאדות – באמצעות חידוש צנרת ומניעת נזילות והקמת חממות ורשתות צל שמצמצמות את ההתאדות.
- הגדלת השימוש בקולחים על חשבון מים שפירים באמצעות הקמת מאגרים, חיבור אזורים מנותקים למערכת הארצית, הגדלת הקישוריות והפניית הקולחים לאזורי ביקוש.
- הרחבת ההשקעה במחקר ופיתוח (מו"פ) להתאמת הגידולים למשבר האקלים – ייעול השימוש במים, טיפוח זנים עמידים ושימוש בטכנולוגיות חדשות.
- המשך תמיכה בחקלאות מקומית לנוכח הסיכונים האקלימיים.
