שבוע האנטיביוטיקה המצויין בנובמבר הוא הזדמנות מצוינת לבחון את התמורות שחוללה בחיינו ולהזהיר מפני נזקיה האפשריים לבריאות הסביבה והציבור. האנטיביוטיקה אמנם הצילה את המין האנושי משלל מחלות שגרמו בעבר לתמותה נרחבת – דלקת ריאות, שחפת עגבת, טטנוס ועוד ועוד, והיא אחת המחוללות של תוחלת החיים הארוכה של ימינו, אך יחד עם זאת הגיעה העת להרהור נוסף.
הדברים אמורים במיוחד בישראל, שנחשבת למובילה עולמית בהשבת קולחים להשקיה חקלאית (למעלה מ-90%) ולמרות זאת רק 60% מהקולחים מטופלים לרמה סבירה (שלישונית), שגם היא אינה נותנת מענה לטיפול בתרופות. המשמעות היא שאנו משקים את השדות במים שבהם שאריות של תרופות, שמגיעות למי התהום ואף לירקות ולפירות שאנו אוכלים. משרד הבריאות אמנם טוען ששאריות התרופות במי התהום ובירקות הן באחוזים זניחים, טענה שיש לשוב ולבדוק, בעיקר עם התפתחות המדע והיכולת הבדיקה.
ואכן, מחקר של האוניברסיטה העברית, שניתח אנליזות של צמחי מאכל שגודלו בכ- 470 שדות חקלאיים,ושפורסם באוקטובר 2022, מצא שצריכת תוצרת חקלאית המושקית במי קולחים חושפת האת האוכלוסיה לריכוזים גבוהים של חומרים רפואיים, ובהם סוגים שונים של אנטיביוטיקה. מסקנת החוקרים, ובראשם פרופ' בני חפץ, היתה שכדי לשפר את המצב חייבים לשנות תקנות, לערוך טיפול מתקדם בשפכים שיצמצם את ריכוז המזהמים במים או להגביל השקיית גידולים בקולחים.
לא רק זאת, דיגומים שערכה עמותת צלול בנגר העירוני המזורם לים בימי הגשם, במסגרת "דוגמים "צלול", גילו שאריות של תרופות, ובהן אנטיביוטיקה בנגר, הוכחה לקיומם של חיבורים צולבים, שאסורים על פי התקנות, בין מערכות הנגר והביוב. כלומר, באמצעות חיבורים אלה אנו מזרימים לנחלים ולמי הים ביוב שבו תרופות, המשפיעות לא רק על ספורטאי החורף שמספרם גדל משנה לשנה, אלא גם על החי והצומח הימי הרגיש כל כך.
חשש נוסף נובע מהעובדה שהזרמת האנטיביוטיקה לסביבה ולמי התהום עלולה לפתח חסינות בקרב החידקים בהם היא אמורה להילחם. הדברים אמורים במיוחד באנטיביוטיקות חזקות שניתנות לחולים בבתי החולים. באם חיידקים אכן יפתחו חסינות, קרב הבלימה האחרון של הרפואה עלול להישבר.
מה בכל זאת אפשר לעשות? נייר עמדה שפרסמם מרכז המחקר והמידע של הכנסת קבע עוד ב- 2011
שעל החברות המייצרות תרופות לשלב שיקולים סביבתיים בהתליך הייצור במטרה להקטין את השפעתן על הסביבה ולהקצות משאבים לפיתוח "רוקחות ירוקה" שמשמעותה התחשבות במעגל החיים של התרופה מרגע ייצורה ועד להתכלותה. באשר לחולים נכתב שעליהם להימנע מלהשליך תרופות מיותרות או פגות תוקף לביוב או אפילו לפח האשפה, אלא להחזירן לבתי המרקחת, עליהם מוטל לפתח מעריך יעיל של קליטת תרופות. על הרופאים והרוקחים הוטל להסביר לחולים על השימוש והשפעותיה הסביבתיות של התרופה. תפקיד חשוב ביותר יש למכונים לטיפול בשפכים, שעליהם לפתח ולאמץ טכניקות לטיפול בתרופות ולמנוע את הגעתן לסביבה ולמי התהום. אימוץ טכניקות אלה אמנם עלול להעלות בשלב ראשון את מחיר הטיפול, אך נראה שאין מנוס מכך. על הרשויות המקומיות מוטל למנוע את החיבורים הצולבים בין מערכות הנגר והביוב במטרה למנוע את הגעתן של של שאריות של תרופות לנחלים ולים. על מקבלי ההחלטות להרחיב את תקנות הטיפול בשפכים ולהוסיף להם גם תרופות, מיקרו מזהמים וננו מזהמים וליצור תמריצים לפיתוח תרפות ירוקות שהשפעתן הסביבתית נמוכה.
בשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים להפסיק את הזרמת שפכי בתי החולים למערכות הטיהור הכלליות, ולדרוש מהם להקים מתקני טיפול קדם – כפי שעושים מפעלי תעשייה. הסיבה לכך היא ששפכים אלה כוללים תרופות חזקות, כימיקלים, מתכות כבדות, חומרי חיטוי, חומרים רדיואקטיביים וחומרי ניגוד המכילים יוד. לדעת חוקרים, ובהם פרופ' דרור אבישר, מאוניברסיטת תל אביב, מקורם של כשליש מהחומרים הפרמצבטיים המצויים בשפכים מקורם בבתי החולים.
האנטיביוטיקה אמנם הצילה חייהם של מאות מיליונים ברחבי העולם, אך כדי לשמור על בריאות הסביבה ועל בריאותניו, מוטב שננסה להתמודד גם עם השלכותיה הנוספות.
