בחסות חוק ההסדרים מקדמת הממשלה מהלכים שכל מטרתם פגיעה בסביבה ובסמכויות ראשי הערים והחלשת המשרד להגנת הסביבה. התוצאה הצפויה יותר זיהום ויותר תחלאוה. "צלול" דורשת מהממשלה שלא לאשר את החוק ומחברי הכנסת להתנגד לאישורו
עמותת צלול מתנגדת בכל תוקף לכוונה להעביר בחוק ההסדרים סדרת נושאים ארוכה ובעלת השלכות בריאותיות וסביבתיות מרחיקות לכת במחטף, מבלי לאפשר דיון מסודר ושקוף כראוי לנושאים בעלי חשיבות כבדה כל כך. דווקא היום, יותר מתמיד, בריאות האדם והטבע חייבים לעמוד בראש סדר העדיפויות של כל מהלך חקיקתי שנועד להוציא את ישראל מהמשבר ולסייע לעסקים ולחברות.
עמותת צלול שותפה לרצון הממשלה לעודד את התעשייה והעסקים והקמת תשתיות התורמות לסביבה, להבטיח ישראל חזקה ומקיימת, לייצר מקומות עבודה ולהחזיר את התקווה והאופטימיות לציבור. דווקא משום כך, אין לשים שיקולים כלכליים קצרי מועד בפני טובת האדם ובריאותו. העומס הכבד על מערכת הבריאות ובתי החולים, העול הפיננסי הכבד כשעלויות רפואיות מכבידות על כיסן של משפחות החולים, אינן מקבלות ביטוי ומענה בשינויים שמקדם האוצר, שמאיימים להחזיר את הגנת הסביבה שנים לאחור. בעידן של משבר אקלים, כאשר ממשלות בעולם פועלות להבטחת צמיחה ירוקה ומקיימת מתוך הנזקים החמורים שגרמה הקורונה, על ישראל לשאוף לעמוד בחזית החדשנות, לחזק את המשרד להגנת הסביבה במקום להחלישו, לחזק את האכיפה ולהבטיח פתרונות ברי קיימא, במקום להגביר את משברי האקלים והזיהום.
מטרת רוב השינויים המתוכננים לקצר הליכים לטובת התעשיינים ולטובת פרויקטים בתחום התשתית שבחלקם עתידים לפגוע בציבור, בבריאותו ובאיכות חייו, תוך פגיעה במשרד להגנת הסביבה והדרתו מנושאים רבים. אין בו תקווה למאות אלפי המובטלים, אין בו תשובה למשבר האקלים המאיים על חיינו, אין בו פתרונות לזיהום האוויר והמים ואין בו מענה למצוקות הרבות איתן מתמודד הציבור. טוב תעשה הממשלה אם תגיש הצעה מתוקנת ותחריג נושאים אלה מחוק ההסדרים ותאפשר דיון פתוח ושקוף בסוגיות הנדונות.
ייעול הליכי רגולציה במשרד להגנת הסביבה - ביטו "מכובס" שמטרתו להחליש את המשרד
עמותת צלול מתנגדת בכל תוקף לכוונה לסרס את הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, להאריך את תוקף ההיתרים שהיא מעניקה ל-10 שנים ולהפוך אותה לוועדה המייעצת לפקיד שממונה על ידי השר/ה להגנת הסביבה. מהלך כזה משמעותו הפקרת הים וביטול ההישגים שהושגו לאורך השנים בהגנה על הים ומניעת זיהומו. מהלך שכזה משמעותו הקלה על המזהמים תוך פגיעה חמורה בציבור ובסביבה והפקעת השפעתם של משרדי הממשלה החברים בוועדה.
סעיף 1 (ב) קובע שהיתר שיינתן מתוקף חוק אויר נקי, חוק החומרים המסוכנים או חוק למניעת זיהום הים יעמוד בתוקף לתקופה של 10 שנים – היתר ההזרמה לים ניתן כיום לזמן קצוב של עד חמש שנים, מתוך כוונה ברורה לחייב את המזהמים להמשיך ולהשתפר כל הזמן ולצמצם את הזיהום עד להפסקתו המלאה. מתן היתר ל- 10 שנים יפגע ביכולת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה ושל הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, יפחית את המוטיבציה של המפעלים להפחית את הזיהום ויוריד מהם את הדרישה לאמץ טכנולוגיות חדשניות (BAT). כיום מקבלי ההיתרים נדרשים לדווח לוועדה על שלבי התקדמות יישום הפחתת הזיהום, כאשר ההיתר הבא מותנה בקצב התקדמות הפתרון. היתר הניתן ל-10 שנים ייקבע את המצב הנוכחי לשנים ארוכות ומתעלם מעדכוני טכונלוגיות אשר יוכלו לצמצם את הפגיעה בים לאורך שנים אלה.
הוועדה למתן היתרי הזרמה היא וועדה בין-משרדית בה חברים נציגים של המשרד להגנת הסביבה – יו"ר, ביטחון, בריאות, כלכלה, חקלאות, תיירות ותחבורה. "צלול" משמשת כנציגת הציבור בוועדה, על-פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה. בהרכבה זה משקפת הוועדה את הדרישות וההסכמות של משרדי הממשלה השונים ואת הרצון המשותף להגן על הים. יש לשמור על הוועדה ולא לפגוע בעבודתה.
סעיף 1.ז. קובע: "על היתר יחולו התקנות והכללים בהתאם לנוסח שהיה בתוקף בעת מתן ההיתר. תקנות או כללים חדשים, וכן שינויים שייקבעו בתקנות או בכללים קיימים לאחר מועד מתן ההיתר יחולו רק לגבי היתר חדש" – באם ההיתר ניתן ל-10 שנים הרי שמדובר במצב אבסורדי שבו למרות התקדמות טכנולוגית שביכולתה לשפר את מצב הסביבה, היא לא תקלט עד חלוף מועד ההיתר. זה פרק זמן ארוך מיידי.
סעיפים 1.ג-ד. "היתר פליטה והיתר רעלים הכוללים תנאים לעניין מניעת זיהום הים, יינתן על ידי גורם מקצועי בכיר שהינו עובד המשרד שמינה השר" – הכפפת הוועדה לפקיד, גם אם הוא נציג של השר להגנת הסביבה – עלולה ליצור מצב של ניגוד עניינים ותפגע באיכות החלטותיה, שכן לא אחת עלול לקרות שהפקיד הקובע יהיה לא מקצועי בתחום ההחלטה ו/או מוטה משיקולים זרים. תיקון זה יוצר מסלול עוקף לממונה המקצועי במשרד ומאפשר מתן היתר שלא על דעת הועדה למתן היתרי הזרמה לים. משמעות הדבר היא הפרת האיזון בין הצורך לשמור על הסביבה לבין הרצון להבטיח ודאות לבעל ההיתר.
זאת ועוד, הוועדה למתן היתרים משמשת כיום כמודל חיובי לשיתוף פעולה בין-משרדי והישגיה מדברים בעד עצמם. ראוי היה לשכפל מודל זה גם לתחום הנחלים. במקום להחליש את ההגנה על הים על הממשלה לחזק את הרגולציה ולהגדיל את מספר הפקחים המפקחים השומרים על הים. רק כך ניתן יהיה לשמור על הים גם לדורות הבאים.
סעיף 1( ה') – לאור המחסור החמור של מאות אנשי מקצוע במשרד להגנת הסביבה, אשר אמונים בין השאר גם על בחינת בקשות לחידוש היתרים, לעתים נגרמים עיכובים. אסור לאפשר הארכה אוטומטית של היתר מעבר למועד פקיעתו משום שלא התקבלה החלטה בעניין חידוש ההיתר, משום שבכך נוצר מעגל הרסני, בו למשרד אין את הכלים הנאותים למילוי המשימה ויוצרים אי-עמידה בלוחות הזמנים שהיא עצמה קבעה, אולם אין בכך בשביל לאפשר המשך זיהום ללא בחינת התקדמות הטכנולוגיות הזמינות האפשריות, אשר יאפשרו את הפחתת הפגיעה בזכות הציבור לטבע נקי.
סעיף 2 ד- מבקש לשנות את הגדררת ה'טכנלוגיה המיטבית הזמינה' להפחתת פליטות לאוויר. לדעתנו אין כל צורך בשינוי זה. ההגדרה הקיימת בחוק אויר נקי (סעיף 2) מתיחסת כבר לזמינותה, ולעלויות והתועלות ביישומה: "…זמינה ליישום מבחינה טכנית וכלכלית, במקור הפליטה או בפעילויות המתבצעת בו…., בהתחשב ביתרונותיהם ובעלויותיהם של הטכנולוגיה והאמצעים כאמור" – הההגדרה המוצעת כשינוי לא תורמת ורק מסרבלת.
סעיף 2-ה' – מאפשר למבקש ההיתר לבחור את הטכנולגיה המיטבית לצמצום פליטה רק עד לסף שערכי איכות אויר בסביבה לא יעברו את הערכים המרביים המותרים בתקנות חוק אויר נקי. הנחיה זו היא נסיגה מעקרון ה'טכנולוגיה המיטבית הזמינה', משתי סיבות:
- ערכי איכות אויר המירביים המותרים הם כבר תוצר של פשרה בין הרצוי שאילו צריך לשאוף מבחינת בריאות הציבור והסביבה לבין המצוי ביכולת הטכנולוגית להפחחתת פליטות, לכן במידה וקיימת טכנולוגיה זמינה היכולה לצמצם את הפליטות לערכי היעד שנקבעו בתוספת הראשונה לחוק אויר נקי. חייבים לשאוף לכל הפחות ליעד זה.
- המעבר מפליטה לערכי סביבה מורכב מאוד ותלוי במזג האויר, בפליטות נוספות בסביבה ובמצבים סינופטיים. המודלים החישוביים למעבר הנ"ל לא חד-חד-ערכיים, כלומר יתכן פער בין עמדת מבקש ההיתר לרגולטור. כיון שמבקש ההיתר הוא בעל אנטרס צר, הרגולטור ההמקצועי השומר על האינטרס הציבורי צריך לקבוע בסופו של דבר מה מתוך ה"טכנולוגיות המיטביות הזמינות" באמת האמינה ביותר לעמוד בערכי הפחתת הפליטות הדרושה על מנת להגיע לערכי היעד הסביבתיים
סעיף 2 (ו') – הסעיף מציע להפחית את העיצומים הכספיים האפשריים בעד 50%. מטרת אפשרות מתן קנס גבוה הוא יצירת הרתעה ומשמש כשוט שמעודד את התעשיינים להקפיד להפחית בזיהום. הורדת מחיר הקנסות מתמרץ את המפעלים להמשיך ולזהם ולחשב את מחיר הקנסות כחלק מהתחשיב הכלכלי הכולל באם יתברר שזול להם יותר לזהם ולשלם קנס, מאשר לאמץ טכנולוגיה מיטבית להפחתת הזיהום (BAT). גם כיום, העיצומים הכספיים אינם מרתיעים מאוד, ואסור להקטין את גורם ההרתעה החשוב, ואין לאשר הפחתה זו.
בסעיף 3. ב. מצוין שבמשך 3 שנים מתיקון החוק לא ינתנו דרישות בהיתר הרעלים שיש בהם עלות של יותר מ1% ממחזור העסק או יותר מ-30 אלף ש"ח. שוב שיקולים כלכליים צרים מקבלים קדימות על השיקול הסביבתי – זהו מהלך המשרת את בעלי העסקים על חשבון הסביבה ותוך פגיעה בציבור.
סעיף 4 (ה) קובע: "לא ניתנה החלטה בבקשה לחידוש היתר שהוגשה במועד הקבוע לגביה, עד למועד פקיעתו של ההיתר, ישאר ההיתר בתוקף למשך שנה נוספת" – ההצעה כוללת הארכה אוטומטית של ההיתר מעבר למועד פקיעתו רק משום שלא התקבלה החלטה בעניין חידוש. לא יעלה על הדעת מצב שבו המדינה אינה עומדת בלוחות זמנים שהיא קבעה ומאפשרת את המשך פעילותו של מקור הפליטה תוך כדי גרימת נזקים לציבור.
קידום תשתיות לאומיות - על חשבון שיתוף הציבור
קידום של פרויקטים לאומיים בתחום התשתיות זאת משימה חשובה ומאתגרת, אך אסור שפרויקטים בסדר גודל כזה ובעלי השפעה מרחיקת לכת על איכות ובריאות החיים במדינת ישראל מעתה ועד עולם יתבצעו בחיפזון, תוך התעלמות משיקולים בריאותיים וסביבתיים, תוך התעלמות מהציבור, מהשלטון המקומי ומהמשרדים להגנת הסביבה והבריאות. במקום להתייחס למגוון אנשי המקצוע החיצוניים, שאינם מטעם מובילי הפרויקט, אשר יש להם מה לתרום לשיפורו והתאמתו כאל נטל, מוטב להקדים ולקיים שיתוף ציבור מוקדם, משלב תכנון ראשוני ככל האפשר, כדי להטמיע את המלצותיהם בתוכניות בשלבי הכנתם, במקום לסיים את התכנון הממושך בנפרד, ורק אז להגיע לשיתוף ציבור על מנת "לסמן וי" בלבד, להתרגז מכך שלמומחים החיצוניים יש דעות שאינן תואמות את מה שהוכן, ולהאשימם בדחייה ועיכובים. הליך שיתוף ציבור משלבי התכנון המוקדמים ימנע עיכובים ויבטיח הצלחה וחסכון בזמן ובכסף, תוך הבטחת הגנה סביבתית ובריאותית מקסימלית והתאמה לרצון הציבור. הביטוי "הסרת חסמי תכנון וביצוע עבור פרויקטים שהממשלה החליטה על קידום" הוא מסוכן ומבטא את הכוונה להתעלם לחלוטין מהליכי התכנון הסדירים, לדרוס את זכויות מול הפרויקטים המקודמים בכל התחומים. מטרת העל של מדינת ישראל צריכה להיות מאמץ עליון להבטחה כי תשתיות בינוי, אנרגיה, תחבורה וכו' יתאימו לעידן של משבר האקלים, יפחיתו פליטות וזיהום, יפחיתו זיהום אויר, אדמה, מים, נחלים וים. יגנו על הציבור שחי בקרבתם , יגנו על שטחים פתוחים ויבטיחו לתושבי ישראל הנאה ממרחבי טבע בלתי מופרים רבים ככל האפשר, לדורות. היום יותר מתמיד, בעקבות הקורונה, הציבור מבין עד כמה חשובה הגישה לשטחים פתוחים בקרבת הערים וביניהן, למען בריאות הגוף והנפש כאחד. מכאן חשיבותם הרבה גם לחוסן הלאומי של המדינה, הנסמכת על החוסן והבריאות של הציבור. פרויקטים לאומיים, חשובים ככל שיהיו יש לקדם בהליכי תכנון שקופים ומשתפים, שמאפשרים לציבור להגיב עליהם ולא בחיפזון באמצעות "מטה תשתיות", שכל מטרתו היא לדרוס את זכויותיו הדמוקרטיות של הציבור.
ייעול תהליכים מקצועיים בתהליכי תיאום תשתיות בחברות המבצעות
במקום לשאוף להפחית את הנטל הרגולטורי, ביטוי 'מכובס' לקיצור הליכים הפוגעים בסביבה, יש להטיל על השרים ועל החברות הממשלתיות לפעול לפי החוק ולא לנסות ליצור מעקפים שסופם פגיעה בציבור ובזכויותיו.
הגברת התחרות על ידי יישום הרפורמות ברישוי עסקים - תוך פגיעה בציבור ובסביבה
עמותת צלול מסכימה שנושא רישוי עסקים מחייב רפורמה וכי יש להבטיח יציבות רגולטורית לעסקים ולהפחית מעומס הבירוקרטיה וסרבול התהליכים. עם זאת, חשוב מאוד להבחין בין בירוקרטיה לרגולציה ולא לתרגם טיוב תהליכים, להורדת הסטנדרטים הסביבתיים ויכולת הפיקוח ואכיפה של המשרד להגנת הסביבה. אין לעשות "טיוב רגולציה" על חשבון הציבור ובריאותו ולא על חשבון הפקעת סמכויות ראשי ערים נבחרי ציבור ומהמשרד להגנת הסביבה, והעברתן לשלטון המרכזי. עולה חשש ודאגה, כי הסמכויות יועברו למשרדים שהאינטרסים שלהם אינם סביבתיים, וכי תושם עדיפות לרווחים קצרי מועד על פני אלה ארוכי הטווח הבריאותיים ואקלימיים, וכי כוח המיקוח של תעשיינים ויזמים יגדל משמעותית, באופן שאינו שם את טובת הציבור והטבע בראש סדר העדיפויות.
סעיף א (1) מציע לבטל את שיקול דעתו של נותן האישור בקביעת תנאים ברישיון העסק ואת סמכותו של המשרד להגנת הסביבה לקבוע תנאים שיעבירו סמכות זו לגורם מוסמך ארצי. יש לבטל הגבלה זו של שיקול הדעת בכלל ושל המשרד להגנת הסביבה בפרט.
סעיף א (6) לא רק שהמדינה כשלה בפרסום מפרטים אחידים, היא ממשיכה את הפגיעה בציבור ובאיכות הסביבה בכך שהיא קובעת שהסמכות תעבור ל"ועדת אסדרה לרגולציה מעודדת תחרות". במהלך זה, למעשה מפקיעה הממשלה את סמכויות המשרדים להגנת הסביבה, הבריאות, ביטחון פנים ורשויות המקומיות – כל מי שאמור לשמור על בריאות האדם והטבע ושמכיר את הבעיות והצרכים מקרוב, ולהפקידם בידיים של פקידות שסדרי העדיפויות המנחים אותם הם כלכליים וקיצור זמנים בלבד. גם 'צלול' בעד חסכון בכספי ציבור וזירוז הליכים, אך באיזה מחיר? ומי מחשב את העלויות החיצוניות הנלוות הרבות?
טיוב הליך רישוי עסקים
התיקון מבקש להפקיע מידי ראשי ערים נבחרי ציבור את היכולת לנהל ולפקח על עסקים בתחומם, אשר הממשלה מחשיבה כבעלי "חשיבות לאומית", על ידי העברת סמכויות ניהול רישיון העסק לידי הממשלה. על פי ההצעה יוקם צוות מנכ"לים שיחליט האם העסק הוא בעל חשיבות לאומית, כאשר לראש הרשות המקומית תינן הזדמנות לטעון את טיעוניו בכתב או בע"פ.
מהכתוב עולה שמטרתה היחידה של ההצעה היא להפקיע את סמכותו של ראש הרשות המקומית, המייצג את תושביו, ולהעביר אותה לשלטון המרכזי שאינו אחראי ישירות להגנה על שיקולי תושבי המקום. הצעה זו פוגעת פגיעה קשה בתושבים, מעניקה לשלטון המרכזי סמכויות בלתי סבירות ופותחת פתח לעימותים בין השלטון המקומי לארצי, שיגרמו לעיכובים משמעותיים ולבזבוז כספי ציבור רבים.
סעיף (א) הממשלה רשאית להחליט כי עסק מסוים הוא עסק טעון רישוי, שיש בפעילותו חשיבות לאומית – להחלטה אין קריטריונים וההחלטה איזה עסק יהיה טעון רישוי נתונה להחלטה ממשלתית שרירות. כלומר, הממשלה תוכל להחליט לגבי כל סוגי העסקים.
(ב) ההחלטה תתקבל לאחר קבלת החלטה של צוות מייעץ הכולל נציגי ממשלה בלבד ללא נציגי רשויות או נציגי ציבור. זוהי החלטה אנטי-דמוקרטית ובלתי מתקבלת על הדעת, כאמור לעיל.
(1) העסק עוסק בפיתוח, בייצור, באספקה, בהולכה, באחזקה או באחסנה של מוצר חיוני למשק או במתן שירות חיוני לציבור או מסייע לביצוע פעולות אלה – זוהי הגדרה הכוללת בתוכה את רוב העסקים במשק ובעצם מאפשרת את התערבות הממשלה בכלל העסקים בכל התחומים.
(3) יש טעמים הנובעים מקיומו של אינטרס ציבורי חשוב בו יש הצדקה להחיל על העסק הוראות פרק זה –שוב, סעיף כוללני שיכול לכלול את כל העסקים.
בינוי ושיכון - עידוד הליכי התחדשות עירונית - ללא שיתוף ציבור
במדינה קטנה, חסרת משאבי אדמה ומרובת אוכלוסין, יש לעודד התחדשות עירונית בכל דרך ולהעדיפה על פניי בנייה בשטחים פתוחים. עם זאת, יש לבצע זאת תוך התחשבות בסביבה ובציבור, ובשיתוף המשרד להגנת הסביבה והציבור.
סעיף 10 מציע להטיל על הממונה על התקציבים במשרד האוצר או מי מטעמו להקים פורום מעקב חודשיים לתוכניות גדולות להתחדשות עירונית, שבו חברים נציגי הרשות להתחדשות עירונית, נציגי מנהל התכנון, כלל יושבי הראש והמתכננים של הוועדות המחוזיות והותמ"ל, משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל. על הפורום מוטל לעקוב באופן צמוד אחר קידום התוכניות ולפעול להסרת חסמים ולעדכן את הממשלה אחת לשנה.
אכן, חשוב להקים ועדות מקצועיות לליווי פרויקטים גדולים, אולם פורום זה אינו כולל נציגי המשרדים להגנת הסביבה והבריאות ונציג ציבור של החברה האזרחית, וזאת למרות שלציפוף העירוני יש השפעה רבה על הבריאות, הסביבה העירונית ועל השטחים הפתוחים שבתוך העיר. אי הכללת נציגי המשרדים היא מהלך נוסף להפחתת כוחם וחשיבות הנושאים שהם מייצגים ולניסיון להתעלם משיקולי בריאות האדם והטבע בהליכי התכנון.
תשתיות - הערכות לאומית לפיתוח מערכת מטרו במטרופולין גוש דן
פיתוח מערכת תחבורה להסעת המונים בגוש דן היא פרויקט בעל חשיבות ראשונה במעלה, אך יש לבצעו תוך הגנה על הציבור והסביבה. בערים צפופות ומזוהמות, ישנה חשיבות עליונה לשימת לב מרבית לנושאים אלה, ויש לטפל בהם באחריות.
עודפי עפר
סעיף 53 – ההצעה מטילה על רמ"י, בתאום עם החברה המבצעת את פרויקט המטרו, לאתר קרקע לצורך קליטת עודפי חפירה שהתקבלו כתוצאה מביצוע פרויקט המטרו. אדמה זו תועבר בתמורה לטובת פרויקטי תשתית ובינוי בהתאם לצורך, כאשר אתר הקליטה והמיון לא ייחשב כאתר לסילוק פסולת או כתחנת מעבר.
ההצעה אינה כוללת הוראה לבדיקת הקרקע לפני העברתה. משמעות הדבר היא סכנה לפיזור של קרקע מזוהמת במקומות שונים בארץ. יש לקבוע שאפשר יהיה להעביר את הקרקע רק לאחר בדיקת מזהמים על ידי גורם מוסמך. באם הקרקע מזוהמת יש לטפל בה או לשלוח אותה להטמנה. אך בשום אופן אין לפזרה לפני בדיקה.
כלכלה - עידוד התחרות והפחתת יוקר המחייה על מוצרי הצריכה - תוך פגיעה בסביבה
אסדרת ענף התמרוקים
סעיף 4 -במטרה לקדם את התחרות ולהפחית את רמת המחירים בענף התמרוקים בישראל, תוך שמירה על בטיחות ובריאות הציבור, מוצע להקים צוות בין משרדי בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בהשתתפות מנכ"לי משרד הבריאות, הממונה על התקציבים והיועץ המשפטי לממשלה במטרה לגבש תיקוני חקיקה כך שהענף יעבור ממשטר של רישוי למשטר של בקרה עצמית לצד פיקוח, בקרה ואכיפה על ידי הרגולטור, בהתאם למודלים הרגולטוריים הנהוגים במדינות מפותחות ובפרט לזה הנהוג בשוויץ.
לדעת צלול מדובר במהלך שכל מטרתו להיטיב את היבואנים על חשבון הסביבה. ראשית, ישראל אינה שוויץ ואין בה תרבות של ציות לחוק. חמור מכך, מנגנוני הפיקוח של המדינה אינם יעילים, יעידו על כך דוחות מבקר מדינה. בשל סיבות אלה קיים חשש שמשטר של בקרה עצמית יגרום ליבוא מוצרים שעלולים לפגוע בסביבה ובבריאות, ובהם מוצרים הפוגעים בסביבה ובראשם מוצרים המכילים מיקרופלסטיק, שהוא אחד האויבים הגדולים של הסביבה הימית. חשש זה גובר לאור העובדה שבארץ אין חקיקה כנגד השימוש במיקרופלסטיק, כפי שהדבר קיים במדינות רבות במערב. באם הממשלה אכן שואפת לקדם את התחרות ולאפשר בקרה עצמית, עליה ליעל בראש ובראשונה את יכולות הפיקוח והאכיפה שלה ולכלול בצוות הבין-משרדי גם נציג של המשרד להגנת הסביבה.
לסיכום
במסווה של "ייעול הליכי הרגולציה במשרד להגנת הסביבה" – באוצר ומשרד רוה"מ מקדמים הצעה אשר שוללת מהמשרד להגנת הסביבה את סמכויותיו ומשאירה אותו ככלי ריק. במסווה של "טיוב הליך רישוי עסקים" היא מעניקה לתעשייה אפשרות לזהם את הים והאוויר ללא בקרה, פיקוח ואכיפה נאותים, לקבוע לעצמם את הטכנולוגיות המיטביות וזאת, ללא שוט הרתעה ראוי מינימלי. במסווה של "ייעול התכנון" ההצעה מפקיעה מראשי הערים את סמכויותיהם ברישוי עסקים ובתכנון תשתיות והעברתם לממשלה, אשר אינה מכירה באותה מידה את בעיות האזרחים ופחות מרגישה מחויבת לטובתם הישירה.
ההצעה מבקשת להפוך את הוועדה למתן היתרי הזרמה לים לוועדה מייעצת לפקיד ממונה על ידי שר או מנכ"ל, שתהיה לו סמכות לבטל או לשנות החלטותיה של ועדה סטטוטורית – מהלך המסכן את הסביבה הימית ועלול לבטל שנים של הישגים בהגנה על הים. אנו מסכימים כי יש מקום לרפורמות במטרה להפחית את הבירוקרטיה ולייצר וודאות תכנונית למשקיעים, אולם האמצעי לכך לא יכול להיות החלשת הרגולציה והרגולטורים והפקרת ההגנה על הציבור ובריאותו. הדברים נכונים תמיד ובמיוחד בימים אל של מצוקה וחוסר ודאות אישית, כלכלית ובריאותית
נושאים שמחייבים שינוי
- ביטול ההצעה להארכת היתר הזרמה לים, היתר פליטה והיתר רעלים ל-10 שנים וביטול ההצעה לשנות את סמכותה של הועדה למתן היתרי הזרמה לים.
- קיים צורך דחוף וקריטי ליעל ולשפר את יכולות הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה ולהוסיף לו לפחות 100 תקנים חדשים.
- אין לנסות לעקוף הליכי תכנון באמצעות מילים מכובסות כ"טיוב רגולציה", יש ללכת במסלול התכנוני הקבוע בחוק, שבמרכזו מתן לציבור אפשרות להתנגד לתוכניות פוגעניות. תחנות כוח, כבישים, מתקני אנרגיה, מתקנים לטיפול בפסולת הם חשובים מאוד, אך לא יעלה על הדעת להקימם במקומות הפוגעים בבריאות הציבור וברווחתו. הדרך היחידה להשיג שיתוף ציבור ולמנוע התנגדויות הוא בתכנון מיטבי הלוקח בחשבון את הציבור. רק כך ניתן יהיה להשיג תכנון איכותי ולהימנע משנים של התכתשויות בבתי המשפט.
- אין מקום להכניס את החרגת "מפעלים עם חשיבות לאומית" מסמכות השלטון המקומי ברשוי העסקים במסגרת חוק ההסדרים; אם דרוש תיקון אפשר לעשות זאת בדרך המלך בהצעת תיקון חוק.