תושבים מההתנחלות פדואל ועמותת "צלול" הגישו תובענה קבוצתית לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל כנגד המועצה האזורית "שומרון" בדרישה להורות למועצה להפסיק לאלתר את הזרמת שפכים לסביבה – בנפח של כמיליון מ"ק בשנה, ועוד מאות אלפי מ"ק קולחים באיכות ירודה. השפכים מזהמים את נחלי השומרון ואת הנחלים בתוך הקו הירוק: קישון, חדרה, אלכסנדר וירקון. עוד דורשים "צלול" והתושבים לחבר את ישובי המועצה למערכת טיפול בשפכים, לשדרג את מתקני הטיפול הקיימים ולהקים מתקנים חדשים וכן לנקוט בכל פעולה הדרושה למניעת מפגעים בתקופת הביניים עד להסדרה מלאה של המערכת – כולל שימוש בביוביות שיזרימו את השפכים למכון לטיפול בשפכים (מט"ש) מתפקד, הקמת פתרנות אגירה זמניים ועוד. לתביעה צורפו חוות דעת הידרולוגית וחוות דעת אקולוגית.
דרישה נוספת היא להורות למועצה לתקן את הנזקים הרבים שגרמה הזרמת השפכים – לרבות פגיעה בחי ובצומח, זיהום מי התהום, מפגעי ריח ומפגעים תברואיים המסכנים את חיי התושבים. כל זאת בהתבסס על סקר וניטור המפגעים.
מכתב התביעה עולה שבתי התושבים ביישובי המועצה האזורית שומרון מחוברים למערכת ביוב פנים יישובית שמרחיקה את השפכים מבתיהם, אך במקום שאלה יוזרמו למתקן לטיפול בשפכים כמתחייב לפי כל סטנדרט סביבתי מוכר, השפכים של עשרות אלפים מתושבי המועצה, בעשרות יישובים – מוזרמים ישירות לסביבה. בחלק גדול מהמקרים הדבר בכוונת מכוון בהיעדר כל פתרון קצה אליו אפשר לתעל את השפכים. במוקדים אחרים שבהם יש פתרון קצה הם אינם מסוגלים לעמוד בעומס השפכים וזאת כי כמות השפכים שמייצרים תושבי המועצה עולה על הקיבולת המקסימלית של המערכת, וכן מהזנחת מערכות ביוב שאינן מתוחזקות כראוי לאורך שנים ופעולתן נפגעת.
עוד נמצא, שביישובים רבים נוספים, עוברים שפכי המועצה טיפול ראשוני בלבד (תקנות ענבר מחייבות טיפול שלישוני), מטופלים במט"ש בלתי תקין או במתקן מקדמי שרמת פעולתו חלקית לכל היותר, ומיד לאחר מכן מוזרמים לסביבה תוך פגיעה קשה בנחלים, במגוון הביולוגי ובמי התהום.
הדברים אומרים גם בשפכי המפעלים באזור התעשייה "ברקן" שפועל בשטח המועצה, אשר לחלקם הגדול פוטנציאל זיהום סביבתי גבוה במיוחד. למשל: מפעלי מתכת ואלומיניום, מפעלי פלסטיק,
מפעל מחזור צמיגים, מפעלי מזון ואחרים.
אם לא די בכך שהמועצה מזרימה בכל שנה מיליוני מ"ק שפכים וקולחים באיכות ירודה ישירות לסביבה זה למעלה מעשור, הרי שהמשבר מחריף כל העת בשל הגידול המתמיד באוכלוסיית המועצה ותנופת הבנייה הבלתי פוסקת שמאפיינת את יישוביה, שבניגוד לדיני התכנון והבניה ובניגוד לדרישת נציגי המינהל האזרחי בוועדות התכנון, אינה מותנית בפועל בהקמת פתרונות ביוב ליישובים ושכונות חדשות בהלימה לגידול באוכלוסיה. (בישובים שבתוך הקו הירוק התושבים לא מקבלים טופס אכלוס אם לשכונה אין פתרון ביוב). בחלק מיישובי המועצה והשכונות החדשות שהוקמו, מוחדרים השפכים ישירות למי התהום באמצעות בורות ספיגה ובורות רקב או מוזרמים לנחל הסמוך באמצעות צינורות מאולתרים.
המפגע הסביבתי שנגרם כתוצאה מהמצב המתואר לעיל (ובסקרים ובחוות הדעת שמצורפות לתובענה), לשלושה שלבים:
השלב ראשון – מתחת לעשרות מיישובי המועצה נקווים אגמי שפכים גדולים ומצחינים שמהם נמתחים יובלי שפכים שזורמים מבעד לחצרות הבתים, תוך יצירת מפגע סביבתי שפוגע בשלב ראשון באיכות חיי התושבים וגורם למפגעי ריח, תברואה ויתושים, שבהם כאלה שנגועים בנגיפים ומחלות. לאחרונה הודיע משרד הבריאות שאותרו ביישוב פדואל יתושות הנגועות
בנגיף קדחת מערב הנילוס. בנוסף, ובהתאם לאמור בחוות דעת המומחה הסביבתי, גורמת הזרמת השפכים לסביבה לפגיעה חמורה במערכת האקולוגית הטבעית באזור, ומעודדת חדירת מינים פולשים הרסניים לסביבת היישובים ושטחי המועצה, תוך פגיעה במגוון החי והצומח ובבתי הגידול המקומיים.
בשלב שני – שפכי היישובים ואזורי התעשייה זורמים לנחלי השומרון ולנחלים בתוך הקו הירוק תוך זיהום מי הנחלים וסביבתם. בשל מיקומם הגיאוגרפי של יישובי המועצה, התנאים הטופוגרפיים שמאפיינים את האזור והאופן שבו תוכננה מערכת הביוב ביישובים, מי השפכים זורמים ומזהמים את מימיהם של רבים מהנחלים הגדולים והחשובים של
מרכז הארץ, ובהם: נחל קישון, חדרה, אלכסנדר, הירקון ועוד. לבד מזיהום המים, לאורך נתיב זרימת השפכים בערוצי הנחלים נוצרים מפגעים אקולוגיים, אסטטיים ותברואתיים המאיימים על המגוון הטבעי והמערכת האקולוגית החשובה שמתקיימת בנחלי מרכז הארץ, וכן על הנאת הציבור הרחב ממשאבי טבע יקרים ונדירים אלו.
בשלב שלישי – בשל מאפייניה ההידרו-גיאולוגיים של הקרקע בסביבת המועצה, ומיקומה הגיאוגרפי על גבי מחשופי סלע המהווים את אגן ההיקוות של אקוויפר ההר המרכזי שמשמש כמקור מי שתיה חשוב ומרכזי לתושבי מרכז הארץ, מחלחלים שפכי המועצה ישירות למאגרי מי התהום דנן תוך זיהומם. לאורך השנים האחרונות, סגירת ופסילת קידוחי מי תהום כתוצאה מאיתור מזהמים במים היא תופעה שחזרה על עצמה עשרות פעמים באזורים הרלוונטיים, תוך מניעת מי שתייה יקרים מן הציבור כולו ובעלות מוערכת של מאות מיליוני שקלים בשנה. אך חשוב לציין, כי לאור טבעה של התופעה והמאפיינים ההידרו-גיאולוגיים, בהחלט ייתכן כי חלק גדול מן המפגעים עדיין לא נתנו אותותיהם בשטח ועתידים להיחשף רק בעתיד.
עלות הטיפול והשיקום מועררכים בעשרות מיליוני שקלים – לא כולל עלות הקמת מערכת הולכה לשפכים.