חוות דעת משפטית: החוק מחייב שני אישורי הזרמה – לנחל ולים ותשלום היטל

עמותת "צלול" והחברה להגנת הטבע שלחו מכתב למנהל רשות המים, חזי ליפשיץ, ולסמנכ"ל שמירת טבע במשרד להגנת הסביבה, רני עמיר, שמכהן גם בתפקיד מנהל הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, בבקשה ליישם את החוק שמחייב מבקשי צווי הרשאה להזרמה לנחל לקבל גם היתר הזרמה לים ולחייבם בתשלום יטל בעבור ההזרמה.

בקשת הארגונים מבוססת על חוות דעת משפטית של עו"ד חיה ארז, (מצ"ב) שמסתמכת על פסק דין "תימורים" (עיריית אשדוד נגד מנהל הרשות הממשלתית למים מיום 25 ביולי 2019) שבו נקבע במפורש "כי הטלת פסולת או שפכים לנחל אשר מגיעים לים טעונה היתר כפול – היתר לפי חוק המים והיתר לפי החוק למניעת זיהום ים (סעיף 5 לחוות הדעת) וכן בוחנת את התאמת המצב בפועל לאמנת ברצלונה.

מחוות הדעת של עו"ד ארז עולה:

1. המצב החוקי שעולה מפסק דינו של כבוד השופט דניאל פיש בפסק דין "תימורים" הוא שהזרמה לנחל מחייבת קבלת שני היתרים במקביל – הן צו הרשאה לפי חוק המים והן היתר הזרמה לים לפי החוק למניעת זיהום ים.
2. התנהלות בניגוד לפסק הדין, לרבות התנהלות על פי מדיניות הסותרת את הקבוע בפסק הדין, היא הפרה של הדין ועומדת בסתירה לעקרון חוקיות המנהל.
3. המצב החוקי לעיל תקף כל עוד לא ישונו החוקים שמחייבים כפל אישורים כידוע, ניסיון לשינוי החקיקה נעשה במסגרת חוק ההסדרים (חוק התוכנית הכלכלית תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת 2025, אלא שהצעת החוק לא התקבלה).

עוד נכתב במכתב: "מהידוע לארגונים, הוועדה למתן היתרי הזרמה לים סבורה שהצורך לבקש אישור משתי הוועדות חל רק על רשימה מצומצמת של מקרים. מדיניות זו אינה עולה בקנה אחד עם הדין הקיים. בנוסף, אי הטלת היטל הזרמה על מי שמזרים לים דרך נחל מעוררת ספק לגבי עמידתה של ישראל במחויבותה ליישום פרוטוקול "אמנת ברצלונה" בדבר זיהום ים ממקורות יבשתיים מאחר שעל פי האמנה כל המזרימים נדרשים ליישם את עקרון "המזהם משלם".

פטור מתשלום היטל הזרמה לים אמנם אפשרי גם על פי התקנות התקפות מכוח החוק למניעת זיהום ים, אך התקנות קובעות רשימה סגורה של מקרים שבהם המזרים יהיה פטור מתשלום מלא או חלקי של ההיטל. תקנה 3(ב) קובעת שלא ישולם כפל היתר: בעל היתר המזרים שפכים שהעביר אליו בעל היתר אחר לא ישלם היטל על השפכים שהועברו אליו. תקנה 5 מאפשרת הפחתה של סכום ההיטל כשנעשה שימוש במי ים. תשלום היטל הזרמה בעת הזרמה לים דרך נחל, שאינו נכנס לדרך החריגים לעיל, הוא תשלום חובה. מכאן, שכל מבקשי ההיתרים – מט"שים, מאגרים וכל שאר המזרימים לנחלים, חייבים לבקש היתר מהוועדה למתן היתרי הזרמה לים ולשלם היטל.

"בעקבות פרשנות זו", כתבו הארגונים, "נבקש מכם לעשות את המוטל עליכם על-פי חוק:

• לציין בפני כל הפונים לוועדה למתן צווי הרשאה שעליהם לבקש היתר הזרמה מהוועדה למתן היתרי הזרמה לים – שכן אחרת הצו אינו תקף וההזרמה אינה חוקית. (בקשה זו חלה על כל מזרימים לים התיכון).
• להטיל היטל הזרמה על מקבלי היתר הזרמה לים שבידם צווי הרשאה והיתר הזרמה".

עוד כתבו הארגונים שהמצב המשפטי הקיים שמחייב פנייה לשתי ועדות נפרדות לצורך קבלת היתרים וקובע מנגנון להיטל על פי חוק למניעת זיהום ים אינו המצב הרצוי. בין היתר, ההיטל הקיים מתמקד ביעדי הגנה על הסביבה הימית ואינו נותן מענה מספק לצרכים הייחודיים של הנחל כמערכת אקולוגית עצמאית, מצב זה מוביל לאי הלימה בין כלי ההסדרה הקיימים לבין ההשפעות בפועל של הזרמות על הנחל עצמו.

לפיכך ביקשו, לפעול לקידום תיקון חקיקתי שייצר מסגרת רגולטורית קוהרנטית ואחודה, אשר תבטיח הגנה אפקטיבית הן על הים והן על הנחלים, לרבות התאמת מנגנוני ההיתר וההיטל למאפייני המערכת האקולוגית הנחלית ולעקרונות של שיקום ושימור נחלי ישראל. תיקון  שיאחד את מנגנוני ההיתר וההיטל ויפחית את הכפל הבירוקרטי.

"אנו מאמינים שמהלך כזה יעודד  בעלי מט"שים, מאגרים, משפילי מי תהום ויתר מזרימים לצמצם את כמות השפכים והקולחים המוזרמים לנחלים ולים במטרה למנוע את תשלום ההיטל"" כתבו "תקבולי ההיטל צריכים להיות מיועדים לניטור ולשיקום הנחלים, שהם מוצר ציבורי, בעקבות הנזק שנגרם להם".