נייר עמדה ששלחה "צלול" לוועדת פנים והגנת הסביבה של הכנסת במסגרת דיון על הקמת שוברי גלים לאורך החופים:
- לא פותרים בעיה אחת באמצעות יצירת בעיה אחרת. במקרה זה גדולה יותר.
- מספר הטובעים בחופי הים בישראל בכל שנה גדול פי כמה ממספר הנפגעים מקריסת מצוקי חוף.
- שוברי גלים, הפתרון הנפוץ בישראל להגנה ימית על המצוק החופי, מגדילים את הסיכונים לטביע. ראו הרחבה.
- הרשויות המקומיות נתקלות בבעיה שאפשר לפתור אותה בחקיקה מתאימה. לא יתכן שאדם, שנפגע לאחר שהוא או בן משפחתו שהפר הנחיה ברורה שהוצגה בשילוט בולט, והתקרב לשפת המצוק או התיישב והקים את אוהלו מתחת או בצמידות למצוק בניגוד מוחלט לאזהרות במקום האוסרות זו, יזכה בתביעת נזיקין כנגד הרשות המקומית על רשלנות. הרשויות המקומיות צריכות להתריע ולהזהיר (אך לא לחסום גישה לחופים). ועל החוק לגבות אותן מפני תביעות אלה.
- בשל סירוב האוצר להשתתפף במימון של הגנות יבשתיות נוצרה הטיה לא ענינית הפוגעת באינטרס הציבורי לפתרונות הגנות ימיות שהן יקרות יותר והשפעתן הסביבתיתרבה יותר. "צלול" תומכת בעמדת הרשויות המקומיות לבטל את ההבחנה הזו בין הגנות ימייות ליבשתיות.
- דרושות חלופות לפרקטיקה היחידה שנמצאת כיום על שולחנות התכנון ובביצוע לצורך הגנה ימית על החופים – הקמת שוברי גלים מקבילים לחוף ובולטים מעל לפני הים.
- המצוק החופי הוא אלמנט טבעי ומרשים ויש לנסות לשמור עליו.
- כאשר אין ברירה וחייבים למנוע את קריסת מצוק שמסכן את באי החוף, יש מקום להקרסה מכוונת או בנית קיר תמך לייצובו.
בחופים פתוחים שאינם חופי רחצה – לא ניתן ולא צריך לפגוע במצוק החופי – המצוק החופי הוא אלמנט טבעי יפה העניק לחופים אלו את הקסם והיופי שלהם. ייצוב המצוקים גורע ממאזן החול המוסע לאורך החוף. גרעון במאזן יגרום להחרפת סחף החופים והחולות במקומות שהמצוק שלהם לא מוגן.
שוברי גלים, הבעיות שהם יוצרים והחלופות להם
הסיבה להקמת שוברי הגלים לאורך החופים היא למנוע סחיפת חול מהחוף, ולהקטין את אנרגית הגלים הסוחפת את בסיס המצוק, והחול המגן עליו. שוברי גלים גורמים גם ללכידת החול המוסע לאורך החופים ומרחיבה את החוף "בצל" שובר הגלים. בנוסף לשוברי הגלים הקיימים לאורך החופים בישראל (ראה נספח 1) מתוכננים לקום שוברי גלים נוספים באשקלון, נתניה, הרצלייה, קריית חיים, בית ינאי ובתל אביב.
עם זאת, כפי שהראו מספר מחקרים בארץ, מבנים ימיים ובהם שוברי גלים מגבירים את הארוזיה (סחף) של החופים הסמוכים להם. זאת בשל הפרת המאזן הדינמי של הזנה וגריעת החול לאורכם. גריעת החול בחופים הסמוכים מגבירה את קריסת המצוקים באזורים אלו למספר שנים (ראה מקרה הרצלייה). בנוסף שוברי גלים פוגעים בנוף – במבט הפתוח לים, מרכזים סביבם מפגעי פסולת, מינים פולשים, ומסכנים רוחצים – גורמי לזרמי סחף (Rip Current) ומערבולות המסכנות שחינים לא מנוסים.
ניסיון מצטבר מהעולם מוכיח שלכל אתר יש להתאים פתרון. לעיתים מספיק ייצוב המצוק באמצעים רכים יחסית כגון שתילה של צמחים על רשת מייצבת מדרון והסדרת הנגר (הניקוז) לגב המצוק – מניעת סחף. לעיתים כשאין ברירה במקומות מסויימים בחופים עירוניים אפשר לשקול הקרסה מתוכננת או הרחבת בסיס המצוק. "צלול" ממליצה להמעיט ככל שניתן בהגנות ימיות ובמיוחד שוברי גלים בשל השפעות השליליות שלהם על הים, על הנוף הפתוח לים, ועל הספורט הימי. אלפי גולשי גלים וגולשי רוח נפגעים מהקמת שוברי גלים כשהצפיפות של בחופים שנותרו גורמת לריבוי תאונות ופציעות.
במקומות שחייבים להרחיב את החוף מציעה "צלול" לקדם במקום שוברי גלים חלופה משולבת – מבנים מטובעים (ריף מלאכותי) בשילוב עם הזנת חול – ישירות לחוף מיד עם הקמת המנים המטובעים. רצוי לקדם חלופה קלה וזולה יחסית של הצבת שלד מבנה המעודד השקעת אבן מהים עליו, והתפתחות שריון ביוגני – תוספת טבעית השקעת גיר, מאצות ויצורים נוספים המשקיעים שלד גירני על האלמנטים המבניים. בחינת חלופה זו עם מדידות נדרשות של זרמי ים חופיים באזור החופים בהם נדרשת הגנה ימית לא תעכב את יישומה ביותר משנה-שנתיים. על ישראל להתקדם לתכנון ימי בר קיימא וסביבתי יותר.
עמותת "צלול" מציעה למנהל התכנון, המשרד להגנת הסביבה והחברה להגנת מצוקי החוף לבחון חלופה שתכלול – סקר מיפוי סלעים טבעיים בטווח עומקי ים של 2 עד כ- 15 מטר, והשפעתם על ייצוב החופים שמולם, לאורך כל חופי ישראל. לפי תוצאות הסקרים אפשר יהיה לתכנן מבנים מלאכותיים מטובעים (שוברים גלים תת ימיים) דמויי טבע, לבחון אותם במודלים שיכוילו על מבנים טבעיים ולבצע אב טיפוס ניסיוני באחד החופים הזקוקים לגנה ימית.
אפשר לתכנן מבנים פורוזיביים שישמשו גם כשוניות מלאכותיות להעשרה ביולוגית במינים מקומיים. בתכנון אב הטיפוס אפשר להיעזר בטכנולוגיה קיימת להשקעת אבן ממי הים על השלד מתכתי ליצירת מבנה חזק יציב ופורוזיבי[1] תוך צמצום הצורך בהובלת סלעים לים. ע"פ התוצאות באב הטיפוס הניסיוני אפשר יהיה להחליט אם להרחיב את יישום השיטה. אנו מציעים לבחון אב טיפוס זה במקטעים המתוכננים לשוברי גלים. את התכנון המדויק של מיקום השוברים המוטבעים וכמות ההזנה הנדרשת יש לבחון במודל הסעת חול הידרודינמי המותאם לסוג זה של שוברי גלים, שיכויל לבתימטריה המקומית ומדידות הזרמים קרוב לחוף ככל האפשר.
הקשר בין שוברי גלים למקרי טביעה בים:
בעוד ששוברי גלים מציעים יתרונות משמעותיים בניהול חופים, נוכחותם עלולה לשנות באופן בלתי מכוון את התנאים ההידרודינמיים המקומיים, ולהוביל לסכנות בטיחותיות בלתי צפויות במיוחד לשחיינים לא מנוסים.
עצם נכוחתם של השוברים משרה הרגשת בטיחות (מוגזמת/מטעה) לקשישים ומשפחות עם ילדים ושמעדיפים חופי רחצה עם שוברי גלים. בנוסף, דיגים, בני נוער ומחפשי הרפתאות עולים על הסלעים הבולטים של שוברי הגלים שעליהם מתנפצים גלים ומסתכנים בנפילה ופציעה שיכולה להתסתיים בנכות, וטביעה.
זרמי סחף – שוברי גלים הבנויים במקביל לקו החוף, משפיעים באופן חזק על הבתימטריה (טופוגרפיה של קרקעית הים) המקומית ומגבירים באופן משמעותי את הסיכון מזרמי סחף – עודפי מים המתועלים החוצה בין שוברי הגלים. זרמים אלו חופרים תעלות ויוצרים "זרמי תעלה" channel rips)). זרמי סחף ומערבולות נוצרים גם בסמוך לקצוות שוברי הגלים כאשר הפרש מהירויות זרמי הסחף יכול להיות גבוה מאוד, ולעיתים אף למעלה משני מטר לשנייה.
האופי ה"בלתי נראה" של זרמי סחף ליד ובין שוברי הגלים יוצר סיכון גובה במיוחד. שחיינים עלולים לתפוס את האזור שמאחורי שובר גלים כ"מוגן" ובטוח, מבלי להיות מודעים לכך שהמבנה עצמו מייצר זרמים חזקים ובלתי נראים. הדבר מצביע על פער קריטי בתפיסת הציבור: שוברי הגלים שנועדו להרחבת החוף עלולים להיתפס בטעות כיוצרים תנאי שחייה בטוחים באופן גורף, כאשר במציאות הם יכולים להגביר את הסכנה.
נספח 1: רשימת שוברי הגלים ומבנים ימיים בישראל:
- מרינות – מעגנות ונמלים:
- נמל קצא"א, אשקלון – מזח + מעגנה של חח"י וקצא"א + נמל העתיק מקטע דרומי
- מרינת אשקלון
- מרינה אשדוד
- נמל אשדוד ונמל היובל
- נמל יפו, נמל תל אביב ורידינג (תחנת כח)
- מרינה בהרצליה
- מעגנה במכמרות
- נמל חח"י בחדרה
- נמל חיפה, ונמל המפרץ
- מעגת דייג ומריה בעכו
- מתוכננת מרינה בנהריה
שוברים גלים בחופי רחצה :
אשקלון – חוף דלילה שלושה שוברים, חוף בר כוכבא שלושה שוברים
בת ים – חוף הסלע, בשנתיים האחרונות התמלא בחול. מתוכנננים עוד שוברי גלים
תל אביב – דולפינריום, ירושלים, גאולה, טרומפלדור, בוגרשוב, גורדון, הילטון א', הילטון ב' , הנפרד, מציצים תל ברוך הסגור.
הרצלייה – שלושה בחוף אכדיה (צפון ודרום) ומתוכננים עוד שבעה עד נוף ים (סידנא עלי).
נתניה – היו שלושה שוברי גלים בחוף. כיום נבנים 12 שוברים נוספים.
חיפה – חוף כרמל ובת גלים (ארבעה שוברי גלים מתוכננים עוד שבעה בקריית חיים.
שוברי שלים מתוכננים :
- נתניה נמצאים בבנייה
- הרצלייה אושרו שישה שוברי גלים מקבילים לחוף ועוד דורבן מצפון לאכדיה עד חוף נוף ים (סדנא עלי). עריית הרצלייה. בוחנת חלופות.
- קריית חיים אושרו במחוזית שבעה שוברים, הוגשו שלושה עררים להחלטת הולחו"ף.
- עיריית תל אביב־יפו בוחנת אפשרות לשוברי גלים או חלופות לחוף מדרום ל"חוף הצוק" (מול מתחם שדה דב שפונה).
- יש כוונה להקים שוברי גלים גם באשדוד ובבת ים אם כי טרם הוגשו תוכניות.
[1] C-Cell – ראה https://www.mccp.co.il/page.php?type=page&id=7999&m=217&ht=