חוות דעת כלכלית סביבתית חדשה קובעת: "הדרך להצלת משק המים – קמפיין לחיסכון וקביעת מדרגה שלישית למחיר המים" קובעת: החיסכון האפשרי בעקבות העלאת מחיר המים – 180 מלמ"ק בשנה כתפוקה של מתקן התפלה גדול וחיסכון כספי של מליארדים לציבור.
מדינת ישראל מתמודדת עם מחסור חמור במים בעקבות בצורת ושינוי ואקלים שתוצאתם ירידה במפלס הכינרת עד כדי סכנה לאגם וירידת מפלס מי התהום שגורם לזיהום והמלחה.
אמנם רשות המים התחייבה להעביר מים מותפלים לכינרת באמצעות פרויקט "המוביל ההפוך" אך התוכנית מתעכבת. התוצאה היא נזק כמעט בלתי הפיך לנחלי הצפון ולחקלאים שנאלצים ליבש מטעים ושדות. אם הבצורת תמשך גם בשנים הבאות הנזקים לכלל החקלאות, לטבע ולציבור הם שאלה של זמן בלבד.
כדי למנוע את המשך הפגיעה בחקלאות, במשאבי הטבע ובציבור, מציעה עמותת "צלול", בהסתמך על עבודה של הכלכלן הסביבתי ד"ר דוד כץ מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה, לנקוט בשני מהלכים מרכזיים:
● לפרסם קמפיין לחיסכון במים שמטרתו היא צמצום הצריכה בעיקר בקרב המגזר הביתי.
● לקבוע מדרגה שלישית למחיר המים (25 ש"ח למ"ק) בעבור צריכה עודפת. (כיום מקובלות שתי מדרגות בלבד. מדרגה ראשונה – 8.3 שקל למ"ק – עד שבעה מ"ק לחודשיים כפול מספר הנפשות בבית, ומדרגה שנייה – 15.26 שקל לכל מ"ק שנצרך מעבר לכמות הראשונה).
שילוב של קמפיין ומדרגה שלישית, בדומה לאלה שהונהגו ב-2009, ובוטלו אחרי זמן קצר, יביאו לירידה של כ-20% בצריכה הביתית שמשמעותה חיסכון של כ-180 מלמ"ק –תפוקה של מתקן התפלה גדול. המשמעות הכלכלית לכלל הציבור שאינו מבזבז מים היא חיסכון כלכלי של מליארדי ש"ח בשנה.
התועלות לסביבה ולציבור:
א. צמצום צריכה של 180 מיליון מ"ק הוא חיסכון כספי של 2.7 מליארד ש"ח כספי (הציבור חוסך את עלות המים היקרים שאינו רוכש (לפי 15 שח למ"ק)
ב. בעקבות אי – הקמת עוד מתקני התפלה וטיפול במים, מצטמצמים הוצאות החיצוניות – כמו זיהום ים ונחלים ממתקני התפלה וגלישות של עודפי שפכים וקולחים.
אם מקבלי ההחלטות מודאגים מהגדלת הנטל כלכלי על כלל הציבור, המדרגה השלישית תחול על צריכת המים העודפת ותאפשר להפחית את התעריף למדרגה הראשונה. (יחד עם זאת יש לוודא שלא מורידים את המחיר יותר מדי, כדי למנוע בזבוז של צרכנים שאינם זקוקים להרבה מים). אמנם קיימות דרכים נוספות לצמצום הצריכה ומומלץ להשתמש בכולן, אך בטווח הקצר והבינוני קמפיין והעלאת מחיר הן הדרכים האפקטיביות ביותר.
עוד עולה מהעבודה שצריכת המים לנפש בישראל גבוהה באופן משמעותי בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, וכי מחיר המים נמוך בהרבה בהשוואה למדינות אחרות בעלות אקלים דומה כמו מלטה, קפריסין ואוסטרליה. בשונה מהאמונה הרווחת בציבור לפיה מחיר המים בארץ גבוה, המחיר בישראל דווקא ירד בין השנים 2013 – 2018 למרות הבצורת קשה, ובמקום שהצריכה תרד היא עלתה ב-5%. לא רק זאת. מחיר המים כמעט ולא השתנה ב-15 השנים האחרונות וזאת למרות הכניסה לעידן ההתפלה שהכפיל את מחיר המים. "אף על פי שמחיר המים כיום מכסה את כל עלות האספקה הוא לא באמת משקף את העלות המלאה של השימוש בהם ולכן הוא נמוך מדי", קובעת העבודה.
עוד מתברר שעל פי מדדים בינלאומיים, ישראל נחשבת למדינה במחסור קריטי של מים – 250 מ"ק לנפש בשנה. במדד לבחינת "עקת המים" (אחוז השאיבה השנתית יחסית לכמות המים המתחדשים) בישראל השאיבה גבוהה בהשוואה לכמות המים המתחדשת כשהתוצאה היא איום מתמיד על מפלס הכינרת, התייבשות מעיינות וירידת מפלס מי התהום בעשרות מטרים תוך סכנת זיהום והמלחה.
באשר למודעות הציבור למחיר המים, קובעת העבודה, שרוב הציבור לא מודע לכמות המים שהוא צורך ולמחירם וכי רבים אינם מודעים לכך שישראל נמצאת במשבר מים מתמשך שההתפלה לא פתרה. ואכן, סקר שפרסמה עמותת "צלול" ביולי 2025 הוכיח שרוב הציבור בישראל (60%), אינו מוגע לכך שישראל מתמודדת עם משבר מים חמור.
נתונים אלה תואמים את תוצאות הסקר שנערך ב-2016 שגם בו רוב המשיבים (62.5%) קבעו שאין מחסור מים בישראל.
על פי העבודה, מודעות ציבורית היא קריטית לכל אסטרטגיה לחיסכון במים ולכן בטווח הארוך חשוב לאמץ קמפיינים חינוכיים בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים. אך אין בהם די ויש לשלב כלים שונים כדי להוריד את הצריכה בצורה משמעותית. "קמפיינים ציבורים יכולים להיות כלים חשובים ואפקטיביים להורדת הצריכה במגזר הביתי במיוחד לטווח הקצר. הקמפיינים יכולים לכלול שילוב של מסרים לכלל הציבור ומסרים ממוקדים לצרכנים ספציפיים. אפשר ליישם את הקמפיינים יחד עם כלים אחרים לניהול ביקושים כדי למקסם את השפעתם".
העבודה מזכירה שב-2009 ניסיון להטיל היטל על צריכה עודפת – שבוטל בשל לחץ ציבורי, זאת למרות שהוא לא חל על רוב הציבור. הלקח מניסיון זה צריך להיות שלא צריך לוותר על המדרגה השלישית רק מאחר ואינה פופולרית אלא שצריך ללוות אותה במסע הסברה וקמפיין שמדגיש את העובדה שרוב הצרכנים לא יושפעו ממנה, אלא רק הצרכנים הבזבזנים ביותר, ולהציע לצרכנים דרכים לצמצם צריכה.
"בעידן של קריאת מונים מרחוק אפשר לקבוע נוהל שלפיו מזהירים את הצרכנים לפני שהם מגיעים לתעריף גבוה באמצעות אפליקציה", נכתב בעבודה. "העלאת מחירים מוצדקת ויכולה להשפיע לטווח ארוך. כדי למנוע התנגדות צריך לבצעה בהדרגה ובליווי הסבר לסיבות, מי יושפע ממנה ואיך אפשר למנוע צריכה עודפת ולהימנע מהעלאת המחיר. לא רק זאת. גם אם מחיר המדרגה השלישית יהיה 25 שקל למ"ק, הוא עדיין יהיה נמוך מהמדרגה הראשונה של תעריף המים בסן דייגו.