עמותת "צלול" שלחה למתכנני תוכנית הקולחים 20250 ברשות את המים את תגובתה לתוכנית. בראשית דבריה הביעה "צלול" את הערכתה לעצם תכנון התוכנית שמטרתה לעשות שימוש מיטבי בקולחים לצרכי חקלאות ולמנוע את המשך זיהום הנחלים והים – יעד בעל חשיבות עליונה בעידן של בצורות, משבר אקלים ומחסור במים.
בתוכנית שורה של פעולות מוצעות להגדלת היצע הקולחים למען ניצולם היעיל והאופטימלי ולמען הורדת עלותם לחקלאות באמצעות הקמת מאגרי קולחים ושיפור הקישוריות. עלות ביצוע התוכנית כ-4.9 מיליארד שקלים.
בין הערות "צלול" לתוכנית:
- מימון התוכנית – עלות התוכנית כפי שקבעה רשות המים כ-4.9 מיליארד שקל עד 2050. מהם 35 מיליארד שקל מתקציב המדינה, 1.2 מיליארד שקל תרומת קק"ל (12 מיליון שקל בשנה ל-10 שנים), השתתפות "חברת "מקורות" ומימון תאגידי המים לביצוע פרויקטים בתחומם. אלא שבמהלך השימוע נאמר שקק"ל ככל הנראה חזרה בה ממחויבותה וגם מימון האוצר מוטל בספק בעקבות המלחמה (למרות שהודעה על כך לא התקבלה). נשאלת השאלה כיצד אפשר יהיה לממן את התוכנית.
עמדת "צלול"
א. כדי להדגיש את חשיבותה הרבה על התוכנית להציג לא רק את עלות ביצועה, אלא גם את העלויות הכרוכות באי-ביצועה או בדחייתה – לרבות עלויות חיצוניות, בריאותיות ונופיות. מנתוני התוכנית עולה שניצול מלא של הקולחים לצורכי השקיה חוסך כ-0.8 ש"ח לכל מ"ק – חיסכון מהוון של כמיליארד ש"ח לאורך 30 שנה. סכום זה אינו כולל את העלויות הכבדות של חלופות כגון הזרמה לים (המחייבת הקמת תשתיות חדשות), אובדן הכנסות מייצור וייצוא חקלאי ובעיקר לא את הנזקים הסביבתיים המתמשכים מהזרמת קולחים לנחלים – לרבות זיהום מקורות מים, פגיעה באיכות החיים ובבריאות הציבור, וגזילת מרחבי טבע מהציבור הרחב, שכלל אינם מופיעים בחישובים. חישוב כולל של הנזקים מאי יישום התוכנית יחזק את ההצדקה הכלכלית והמוסרית למימונה.
ב. ככל שלא יובטח מימון מלא לתוכנית, על רשות המים לקבוע סדרי עדיפויות ברורים ולבחון חלופות ביצוע שיאפשרו התקדמות הדרגתית תוך שמירה על עקרונותיה. היעדר תיעדוף עלול להוביל לקיפאון ביישום ולהכשיל את התוכנית כולה.
- כמות הקולחים ואיכותם – התוכנית נשענת על הקמה מט"שים שמתעכבים מזה שנים רבות ששיש להם השפעה רבה על כמות הקולחים המיוצרים ביניהם מט"ש "יד חנה", מתקן ההתפלה לירדן המלוח, ביטול מט"שים והגדלת אחרים. אמנם נושא המט"שים ידון בתוכנית האב למט"שים אך אין ספק שיש לדון בהם גם כאן.
עמדת "צלול"
- יש לפרסם לוחות זמנים להקמת המט"שים ובכך לתרום לוודאות בקרב כל הגורמים. העובדה שפרויקטים נדחים במשך שנים כה רבות פוגעת בטבע, בציבור ובבריאותו ופוגעת ביישום תוכנית הקולחים.
- חדירת מי נגר למערכות הביוב עקב חיבורים צולבים פוגעת בטיפול ומביאה להזרמת קולחים בלתי מטופלים לנחלים ולים. התוכנית צריכה לכלול דרישה לניתוק החיבורים – באחריות הרשויות המקומיות ותאגידי המים. ללא צעד זה – יעדי התוכנית לא יושגו והזרמת הביוב והקולחים תמשך.
- חסמים סטטוטוריים – התוכנית אינה מתמודדת עם תופעת ראשי רשויות שמסרבים להעביר בשטחם קווי הולכה לקולחים (ראה מקרה ראש עיריית קריית אתא שבסירובו לאשר קווי הולכה גורם להזרמתם לים, לבזבוז מים וזיהום).
עמדת "צלול"
יש לשקול מנגנוני כפייה – בין אם באמצעות רשויות התכנון ובין אם באמצעות חקיקה – שיאפשרו לקדם פרויקטים חיוניים לאינטרס הציבורי גם נוכח התנגדות מקומית. אם לא יימצא פתרון – תופעה זו עלולה להתרחב.
- חשש מהפיכת שטחים פתוחים לחקלאיים –אם אכן כמויות גדולות של קולחים יגיעו לנגב כמתוכנן הדבר יגדיל את המוטיבציה להפוך שטחים פתוחים וערכיים לשטחים חקלאיים שיפגעו בטבע, בנוף ובמגוון הביולוגי. משרד החקלאות שואף להגדיל את ייצור המזון ב-30% כחלק מתוכניתו לביטחון מזון, ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שואפת לשנות יעוד של שטחים חקלאיים במרכז הארץ לשטחים המיועדים לבנייה למגורים ובתמורה להציע לחקלאים שטחים בדרום. אסור ששאיפות אלה ישמשו מוטיבציה להפוך שטחי טבע ערכיים לשטחיים חקלאים.
עמדת "צלול"
על גורמי התכנון להמשיך ולעודד חקלאות גם באזור המרכז כחלק מהצורך לשמור על השטחים הפתוחים והירוקים בעיקר בעידן של משבר אקלים ולא להעביר את כל החקלאות לדרום.
- שימוש בקולחים לצורכי גינון עירוני – בדיון בתוכנית עלה שמעט רשויות משתמשות בקולחים להשקית גינות ופארקים אף שמחירם נמוך ממחיר המים השפירים.
עמדת "צלול"
על רשות המים לעודד ראשי רשויות באופן אקטיבי להשתמש בקולחים – במיוחד להשקיית פארקים גדולים שמושקים כיום במים שפירים. השימוש בקולחים שמחירם נמוך יותר יעודד פיתוח מרחבים ירוקים, פארקים וגנים שיש להם חשיבות רבה מאוד לשיפור החוסן העירוני בעידן של משבר אקלים.
