רשות המים מבקשת לבטל את "הקווים האדומים" של המפלס שמונעים שאיבת מים אל מעבר לקו האדום התחתון. בבקשתה טענה הרשות שיש לאפשר לה "גמישות תפעולית בהפקת מים מהכינרת בהתאם לצרכים המיוחדים של משק המים שנמצא בעיצומה של בצורת קשה.
עמותת "צלול" מתנגדת להצעה לבטל את התקנות והצו לעניין ויסות מפלס הכינרת – כל עוד לא הוצעו תקנות חדשות, הוסבר על מה הן מבוססת ונתוניהן הוצגו בצורה שקופה לציבור. ההסבר לפיו מטרת ביטול מגבלות המפלס היא "לאפשר לרשות הממשלתית למים ולביוב גמישות תפעולית בהפקת מים מהכינרת, בהתאם לצרכים המיוחדים של משק המים ובשים לב לנסיבות החריגות", הוא מעורפל ואינו מספק הסבר למהות הבקשה.
לא רק זאת. הבקשה לבטל את התקנות דווקא בעת הזו – אחרי שנת בצורת קשה כשהתחזיות מזהירות מפני שנות בצורת נוספות, בעיקר באזור הצפון, מעלה חשד שבכוונת רשות המים לשאוב מים מהכינרת ללא שקיפות והרחק מעין הציבור – מהלך שהוא מסוכן לאגם, לאזור הכינרת, לחקלאות ולציבור כולו. הדברים אמורים במיוחד על רקע חוסר ההיערכות המספיקה של רשות מים לשנת בצורת ולאפשרות של שנות בצורת עתידיות, בעיקר באזור הצפון. מכאן, שכל עוד אין הבטחה למקורות מים חדשים למילוי האגם בטווח הנראה לעין – אין לאפשר הורדת מפלסים שכן הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה. באם רשות המים מתכוונת להגדיל את השאיבה – עליה להודיע על-כך לציבור.
חשיבות הכינרת
הכינרת היא אחד ממקורות המים החשובים של ישראל – גם בעידן ההתפלה ועל פי החלטת ממשלה משמשת כאוגר החירום שלה. בנוסף יש לה חשיבות אקולוגית, כלכלית וציבורית רבה – הכינרת היא אתר נופש, ספורט ודיג ומקור אספקת מים לממלכת ירדן – אחד הנדבכים המרכזיים של הסכם השלום בין המדינות שחשיבותו עצומה לביטחון המדינה וכלכלתה. לפגיעה בכינרת ואיכות מימיה יש משמעות אדירה ולכן על הרשויות להבטיח את המשך תפקודה גם לשנים הבאות.
הסכנות לאגם
על הכינרת, כמו על שאר מקורות המים של ישראל, מרחפים איומים רבים ובראשם משבר האקלים וכן אינטרסים של גופים שונים. אחד האמצעים לשמירת איכות מי הכינרת הם הקווים האדומים – הקו העליון האדם ובעיקר הקו האדום התחתון שמטרתו לסמן את התחום שבו יש להפסיק את שאיבת המים כדי למנוע פגיעה ושינויים בלתי רצויים באיכות המים –המלחה, ירידה בכמות החמצן, פריחת אצות, ביניהן אצות כחוליות, התרבות ציאנובקטריות וכתוצאה מכך פגיעה באקולוגיה של החי והצומח באגם.
על הסכנות הצפויות לאגם בעקבות הורדת המפלס נכתבו מאות מחקרים ומאמרים שעסקו במאזני המלח, הריאקציות בין החומרים השונים, מחזורי החיים של בעלי החיים השונים ועוד. בעוד שהחוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לנושאים רבים – רובם תמימי דעים בנושא אחד – הורדת המפלס אל מעבר לקו האדום התחתון היא סכנה לאגם ויש להימנע ממנה בכל מחיר.
השפעת מליחות מי הכינרת על משק המים
ההצעה לשנות את התקנות אמנם לא מפרטת את המטרה לה נועד השינוי, אך סביר להניח שהמטרה המרכזית היא שימוש במים להשקיה חקלאית בשל המחסור החמור במעלה כינרת. ואכן, כל החוקרים תמימי דעים באשר להשפעה המזיקה של שימוש יתר במי כינרת להשקיה חקלאית. אמנם בעקבות הקמת המוביל המלוח הופחת ריכוז המלחים באגם מ-350 – 400 מגכ"ל ל – 210 – 250 מגכ"ל, אלא שריכוז זה גבוה מאוד בהשוואה למי התהום ובוודאי למים מותפלים ומזיק לקרקעות, למי התהום ולגידולים החקלאיים. ואכן, מחקרים הוכיחו שיצוא מלחים מהכינרת לקרקעות מרכז הארץ גרם להמלחת קשה שפוגעת ביבולים ובאיכות הקרקע. באם בכוונת רשות המים להעביר מי כינרת לאזור מעלה כינרת הרי שמהלך כזה עלול להיתקל בהתנגדות החקלאים שיסרבו לקבל מים בעלי מליחות גבוהה שיפגעו בקרקע וביבולים.
דרישת "צלול"
"צלול" מתנגדת לשינוי הקו האדום התחתון כל עוד לא הוצעה שיטה אחרת שהיא שקופה לציבור. שינוי ככל שיתקיים חייב להיות מלווה בהסבר מפורט לגבי מטרתו ובתוכנית סדורה שתפורסם לציבור להחזרת גרעון המים.
בנוסף, דורשת "צלול" מרשות המים לנקוט בצעדים הבאים:
- להכריז מיידית על קמפיין חיסכון במים שיצמצם את הצריכה בטווח המיידי.
- להכריז על קמפיין לחיסכון במים באזור הצפון כחלק מהבנה שמדובר במשאב במחסור חמור.
- ניהול ביקושים – לאשר באופן מידי תעריף שלישי לצריכה עודפת של מים – מהלך שהוכח כמעודד חיסכון.
- לטווח הארוך – חיבור "המוביל ההפוך" למעלה כינרת. לשם כך יש להמשיך את קו המוביל עד למעלה ולהזרים בצינור מים מותפלים שמקורם במתקני ההתפלה במרכז הארץ. לדעת "צלול" אין להמתין להשלמת מתקן ההתפלה בגליל המערבי שהעברת המים ממנו למעלה צפויה להיות בזבזנית באנרגייה (יהיה צורך להעלות את המים לגובה של 350 מ' מעל לפני הים ואז להוריד אותם לגובה של 80 מ' באזור החולה). בנוסף, אין להסתמך על מקור מים אחד (מתקן ההתפלה גליל מערבי) ובכל מקרה מוטב להסתמך על מספר מתקנים.