למרות התנגדות נחרצת של ראשי הערים אשקלון ואילת, למרות חוות דעת כלכליות, בריאותיות וסביבתיות שמתריעות על האיומים האדירים שתגרום הגדלת שינוע הנפט של קצא"א, ולמרות חוות דעת חדשה של אלוף (מיל') גיורא איילנד, מתכנן משרד ראש הממשלה להעלות בישיבת הממשלה הקרובה (ב'), הצעת מחליטים לביטול מדיניות "אפס תוספת סיכון במפרץ אילת" של המשרד להגנת הסביבה. ההחלטה מאמצת את דרישת משרד ראש הממשלה להגדיל את שינוע הנפט באשקלון ובמפרץ אילת ולאפשר קצא"א לשנע נפט במפרץ אילת ללא הגבלה באמצעות היתר חריג שקיבלה לזמן המלחמה – לא רק למטרות המשק הישראלי.
בהצעת המחליטים נכתב: לאור התועלות הצפויות לישראל וההמלצות המובאות בדוח הצוות הבין-משרדי שפעל בתקופה שבין יוני 2023 למאי 2024 ובחן את מדיניות המשרד להגנת הסביבה בעניין אפס תוספת סיכון משינוע מכליות נפט במפרץ אילת, שנקבעה בנובמבר 2021 על ידי השרה להגנת הסביבה דאז: להנחות את השרה להגנת הסביבה לבטל את מדיניות אפס תוספת הסיכון. עוד קובעת ההחלטה להקים צוות בראשות מנכ"ל משרד האנרגייה, ההמונה על התקציבים באוצר, החשב הכללי, מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לבחינת התנאים הנדרשים לקליטה ולהזרמה של תזקיקים, בשגרה ובחירום דרך מפרץ אילתה, לרבות סד"ל וסולר. הצוות יגיש את מסקנותיו בתוך 120 יום ממועד ההחלטה, לאחר היווצעות עם ראשי הערים של אילת ואשקלון.
חוות הדעת שכתב איילנד, מתריעה מפני האיומים הביטחוניים והמדיניים שיש להגדלת שינוע נפט באילת ובאשקלון והיא מצטרפת לחוות דעת בטיחותיות וכלכליות שנכתבו עם השנים שמתריעות מפני הגדלת השינוע וסכנותיו לסביבה וכלכלה.
מהחוות דעת של איילנד עולה שמכליות נפט בחופי אילת או אשקלון מהוות מטרות אטרקטיביות במיוחד שכן הנזק הפוטנציאלי ארוך הטווח הגלום בפגיעה בהן הוא גדול, הן בהיבט הכלכלי, הן בהיבט הסביבתי והן בהיבט התודעתי/ בינלאומי אשר עלול לכפות הפסקת סחר ימי עם ישראל.
* למרות ההישגים הצבאיים בעזה, עדיין לא ניתן להבטיח שאיום הרקטות מעזה ייפסק לחלוטין גם לאחר המלחמה וודאי שאי אפשרלומר זאת ביחס ליכולתם וכוונתם של החות'ים, המליציות הפרו איראניות בעיראק ובעיקר איראן בעצמה.
* העובדה שדו"ח משרד רה"מ, הממליץ על הגדלת שינוע הנפט באילת, נכתב בזמן מלחמת חרבות ברזל, היא לא פחות ממדהימה.
* הערכת הסיכונים וההסתברות לשפך במכליות נפט המצויה בדו"ח הצוות הבין משרדי ברשות משרד רוה"מ, לא הכלילה תרחיש הפגיעה במכלית כתוצאה מאירוע בטחוני/מלחמתי שהוא דווקא התרחיש החמור ביותר מבחינת היקף הנזק.
* חוסר יכולת חישוב הסתברותית של תרחיש מסוים בכלים סטטיסטיים לא יכולה להוות סיבה מספקת להזניח את התכנותו במסגרת קבלת ההחלטות, בייחוד לנוכח העובדה, ההסתברות להתממשות התרחיש החמור, גדלה באופן ניכר בשנה האחרונה ועתידה לגדול באופן דרמטי עם הגדלת שינוע הנפט בהיקפים המדוברים.
* אגף התכנון של צה"ל יודע להעריך סטטיסטית ברמת דיוק גבוהה את ההסתברות לפגיעה בספינה כתוצא מרקטה מעזה בזמן המלחמה. לא ברור מדוע אם כן לא נעשתה עבודה דומה ביחס לדו"ח של הצוות הבין משרדי.
* בצירוף העובדה שפוטנציאל הנזק של תרחיש זה הוא גבוה ביותר, הרי שמדובר בשינוי קיצוני של הערכת תוחלת הנזק הגלום בשפך של נפט בקרבת מפרץ אילת.
* הסיכוי לפגיעה אפשרית במכלית נפט במפרץ אילת ובים התיכון, עומד ביחס ישר למספר המכליות המצויות באזורי הנמלים האמורים. ככל שיעלה מספר המכליות, כך יגדל משמעותית הפוטנציאל לתוצאות הרסניות.
– במדינת ישראל הסיכוי שמכלית סמוכה לחופי אילת או אשקלון תפגע ואף תתפוצץ וחלק גדול מתכולתה תשפך לים, הוא גדול עשרת מונים מאשר במדינות אחרות בשל המצב הבטחוני.
– ריבוי מכליות נפט סמוך לחופי ישראל עלול "למשוך אש" ולא רק להגדיל את פוטנציאל הנזק באופן לינארי אם אחת מהן תפגע.
* קיום תוכנית אשר תביא לריבוי במכליות המכילות נפט סעודי או אמירתי בקרבת ישראל יהוו מטרה אטרקטיבית במיוחד עבור איראן אשר תאפשר לה לפגוע ב"שתי ציפורים" (ישראל וסעודיה) במכה אחת.
* ירדן מסומנת על ידי איראן בתור המדינה הבאה שבה תקים איראן תשתית טרור צבאית נגד ישראל. עובדה זו ביחד עם הקירבה הגיאוגרפית של ירדן לאילת מעלים את הסיכויים לפגוע באילת ובכל מטרה רגישה בסביבתה באופן דרמטי על ידי הוספת שני איומים שלמדינת ישראל קשה להתמודד איתן: אחד, ירי מרגמות. שתיים שיגור כטב"מים קטנים וקצרי טווח מאזור הערבה בצד הירדני
– זיהום חופי הים באילת עלול לחסל את התיירות בעיר, ואת שונית האלמוגים שהיא בבחינת אוצר לאומי וכמו כן לפגוע במתקנים סמוכי חוף הכרחיים נוספים כמו מתקני התפלה וכו'. גם העיר אשקלון וחופיה עלולים להינזק בשל פגיעה אפשרית במכליות נפט המצויות בסביבתה.
– מקור כלכלי עיקרי של מצרים הוא שינוע נפט ותוצריו דרך תעלת סואץ וצינור SUMED המהווים את הנתיב המשתלם ביותר להעברת נפט בין ים סוף לים התיכון.
* הגדלת נתיב שינוע הנפט מים סוף לים התיכון דרך ישראל בהיקפים דרמטיים יציב את ישראל בתחרות ישירה אל מול מצרים.
* תחרות קשה מול המצרים, ונטילת נתח שוק בנושא בלעדי זה מבחינת המצרים עלול לשבש את מרקם היחסים העדין בין שתי המדינות.
* יחסים תקינים וחיוביים עם מצריים חשובים במיוחד עבור האינטרס הישראלי הנוכחי לייצר שת"פ הדוק עם מצריים בבניית הסדרים ביטחוניים עתידיים בציר פילדלפי ומניעת התחמשות מחודשת של גורמי הטרור בעזה. הקמת תחרות בוטה לנתיב הסחר במצריים, עלול להתפרש על ידי המצרים כ"תקיעת אצבע בעין" ולחבל בניסיונות לגייס את מצריים לטובת האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.
* כל תוכנית ישראלית חדשה אשר מעלה את רמות הסיכון לזיהום סביבתי חמור של ים סוף וודאי שאינה תורמת למרקם היחסים של מדינת ישראל עם מדינות סמוכות לחופי ים זה ובכללן מצריים וירדן העלולות להינזק מכך שלא באשמתן.
* אין לראות באי הוצאה לפועל של תוכנית "רד מד" משום חבלה ביחסים עם איחוד האמירויות שכן מדובר במיזם פרטי ולא ביוזמה אמירתית ממשלתית.
* כיום ברור שמדינת ישראל נתפסת כנתיב הרבה פחות בטוח והרבה יותר מאוים מצד איראן. במילים אחרות, צינור העובר בשטחה של ישראל ונמלי פריקה בערים המאוימות ביותר על ישראל בשנה האחרונה, אינו נשמע כאטרקטיבי במיוחד, וודאי לא כנתיב חלופי בטוח יותר לעומת תעלת סואץ.
* ההכנסות הצפויות לקצא"א גם בקיבולת המירבית של תעבורה בצינור, לא תהינה גבוהות מ-23 מיליון דולר בשנה (מתוכן קופת המדינה אמורה לקבל פחות מחצי מהסכום כמיסים), ולכן לא שוות את ההשלכות השליליות בקיום העסקה.
* שימוש רציף בנמלי אחסון יכול להגדיל את הרווחיות מהמיזם אך לא באופן מספק כדי להצדיקו, נוכח הסיכונים הנובעים מהקמת מתקנים רגישים קבועים ונייחים בעלי פוטנציאל נזק עצום.
