על רקע המלחמה עם איראן וחסימת שינוע הנפט דרך מצר הורמוז שדרכו עוברת כחמישית מתעבורת הנפט העולמית, מקדמת קצא״א יוזמה מנותקת ומסוכנת – להפוך את ישראל לציר עוקף.
בחינה של הנתונים מצביעה על פערים מהותיים בין טענותיה של החברה שלא פוסקת מלנסות להגדיל את היקף פעילותה לבין המציאות.
נתחיל בעובדות: נפט מהמפרץ הפרסי מיועד לשווקי דרום מזרח אסיה: סין, הודו ויפן. הצעת קצא״א אינה נותנת לכך מענה. לכל היותר, מדובר בחלופה חלקית לתעלת סואץ, שאינה רלוונטית לחילוץ נפט מהמפרץ הפרסי ואינה מספקת פתרון לחסימת מיצרי הורמוז.
גם מבחינת היקפים, הפער עצום: קיבולת השינוע של קצא״א היא שבריר זעום מהנפח העובר במצרי הורמוז. לכן גם בתרחיש מימוש מלא השפעת המהלך על שוק הנפט העולמי צפויה להיות זניחה.
גם הטענה שמדובר במהלך המחזק את הביטחון האנרגטי של ישראל אינו נכון. על פי החלטת הממשלה ביטחון אספקת דלק בישראל יבוסס על תשתיות יבוא התזקיקים הקיימות באשקלון, אשדוד וחיפה ומאגרי דלק תת קרקעיים ממוגנים, ולא באמצעות בתי זיקוק פגיעים ומזהמים. לפיכך, הגדלת שינוע הנפט דרך אילת אינה מוסיפה יתירות או ביטחון אלא משרתת בעיקר שינוע נפט שאינו מיועד למשק המקומי.
גם בהיבט הכלכלי, מדובר במהלך בעייתי: עלויות השינוע דרך ישראל גבוהות משמעותית מהחלופה דרך תעלת סואץ, מה שמקטין את האטרקטיביות של הנתיב לסוחרי נפט. התחזיות מדברות על הכנסות מוגבלות יחסית, שאינן מצדיקות השקעות וסיכונים רחבי היקף.
מנגד, הסיכונים עצומים. מבחינה ביטחונית תשתיות נפט ומכליות הפכו, בשנים האחרונות, ליעדים אטרקטיביים לאויבי ישראל, ופגיעה בהן עלולה להשבית מתקנים חיוניים ולגרום לנזקים כבדים.
בהיבט הסביבתי, הגדלת שינוע הנפט במפרץ אילת – אחד האזורים הרגישים בעולם -מעלה את הסיכון לזיהום, לפגיעה בשונית האלמוגים ולנזק כלכלי עצום לענף התיירות, שהוא מקור הפרנסה העיקרי של העיר.
ניסיון העבר מחייב זהירות מונעת בכל האמור לפגיעה הסביבתית הנגרמת כתוצאה מפעילות קצא"א: עשרות אירועי דליפה על פני שנים, ובהם אסון עברונה, ממחישים את פוטנציאל הנזק וההרס של החברה.
לכך מתווספים ממצאים בדו"ח מבקר המדינה המצביעים על כשלים בתחזוקה ובפיקוח, והחיסיון המופרך ממנו נהנית החברה הממשלתית.
לבסוף, יש לזכור כי המהלך מנוגד למגמות העולמיות. בעוד העולם פועל להפחתת התלות בדלקי מאובנים ולהאצת המעבר לאנרגיות מתחדשות, הרחבת תשתיות לשינוע נפט מייצרת סיכונים ארוכי טווח ללא הצדקה אסטרטגית.
דווקא בעת הזו נדרש להפחית סיכונים ולחיזק את החוסן האנרגטי שמבוסס על אנרגיית שמש נקייה ומבוזרת ולא בקידום מהלכים שמעמידים את ישראל בפני עוד איומים ביטחוניים, כלכליים וסביבתיים.