אורך חופי הארץ 197 קמ'. למעלה ממחציתם תפוסים בידי תשתיות, מחנות צבא, חופי רחצה ועוד. רק 45 קמ' נותרו פתוחים ולא מופרים - וגם הם מאויימים כל הזמן.
"צלול" פועלת לשמירת חופי הארץ כשטח פתוח לטובת כלל הציבור ולמניעת זיהום והשחתה וכדי למנוע מיזמים "לגנוב" את החופים
חופי הים הם אחד המשאבים הסביבתיים, הציבוריים והחברתיים החשובים ביותר במדינת ישראל – מדינה קטנה, חמה וצפופה. ולמרות זאת גורמים רבים מאיימים עליהם:
שפכים וקולחים: זורמים לחופים ולים באמצעות הנקזים העירוניים אליהם חודר גם ביוב בעקבות חיבורים צולבים בין המערכות, ובאמצעות נחלים המזרימים לים עודפי קולחים (כ-90 מיליון מ"ק בשנה). הנחלים גם מסיעים פסולת רבה, מתכות כבדות וזיהום חיידקי הגורם לסגירת החופים לרחצה – בעיקר בעונת החורף, ולנזקים לסביבה הימית.
תשתיות: משרדי הממשלה מקדמים עוד ועוד תשתיות – מתקני התפלה, תחנות כוח ועוד, שלא תמיד יש הכרח להקימן על שפת הים. חוק ההסדרים 2023 איים להקל על הקמת תשתיות אלה באמצעות החלטה לפיה תוכנית תשתית לאומית לא תהיה זקוקה לאישור הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף). בכך תוסר ההגנה המרכזית על החופים. (קראו: התייחסות "צלול" לחוק ההסדרים).
מחנות צבא: ומתקנים בטחוניים תופסים שטחים רחבים, כאשר לא תמיד קיים הכרח בקיומם דווקא על החוף. לא רק זאת, צה"ל ומשרד הביטחון מסרבים לקחת תחת אחריותם את ניקיון החופים שהם תופסים. התוצאה היא זיהום מתמשך (חוף רפא"ל בעכו, עתלית, חוף החשמל באשדוד ועוד).
מעגנות ומרינות: משרד התיירות מקדם מרינות בעלות עורף נדלנ"י בחופים הרגישים ביותר. המעגנות יגרמו לזיהום הים בשמן, יגרעו חול מהחופים הצפוניים להן וייפרו את מאזן החולות. אמנם הולנת"ע החליטה, למרות התנגדות התושבים, על הקמת מרינה אחת בחוף הפתוח של נהרייה, אלא שערים נוספות כדוגמת נתניה, חדרה וראשון לציון, טרם ויתרו על חלום המרינה.
שוברי גלים: הרשויות מקימות שוברי גלים במטרה להגן על המצוק החופי, תוך סיכון החופים מגריעת חול, זיהומם וסיכון המתרחצים. "צלול" מתנגדת לשוברי גלים בהרצלייה ובמקומות נוספים, שלא יגנו על המצוק ויסכנו את המתרחצים.
פלסטיק חד פעמי: אחד האיומים המרכזיים על הים והחופים הוא הפלסטיק החד פעמי שמשאיר הציבור אחריו. בהשפעת השמש והגלים הפלסטיק מתפורר למיקרו פלסטיק אותו אוכלים היצורים הימיים פלסטיק גם מסיע יצורים ימיים ממקום למקום והופך אותם למינים פולשים תוך פגיעה במגוון הביולוגי.
בנייה על החופים: חוק הסביבה החופית אומנם אוסר בנייה במרחק של 300 מ' מהחוף, אלא שהחוק חל רק על תוכניות שתוכננו אחרי חקיקתו ואינו חל על תוכניות ישנות. נסיונות להכניס לתוך החוק גם תוכניות ישנות נכשל פעם אחר פעם. התוצאה היא איום תמידי בהגשמתן. (הרחבה בהמשך).
איים מלאכותיים: החל בשנות ה-60 מתוכננות בארץ תוכניות להקמת איים מלאכותיים לאורך החופים למגורים ולתשתיות (שדה תעופה, מתקני התפלה ועוד). האחרונה שהעלתה את רעיון האי הייתה עיריית הרצלייה, שראתה באי פתרון ראוי למצוקת הקרקעות של העיר. לאיים מלאכותיים השפעה קשה על הים, ובעיקר על הסעת החולות, שכן אי בים יחייב העברת חולות מצד אחד לצידו השני. לפי שעה התוכנית לא עברה לביצוע, אך תמיד קיים סיכוי שהיא תתממש, במיוחד על רקע מצוקת הקרקע הגדולה והריבוי הטבעי שעומד על 1.8% בשנה. להרחבה.
משבר האקלים: עליית הטמפרוטרה מאיימת על החיים בים. הפשרת קרחונים מאיימת על עליית מפלס מי הים עד כדי סיכון החופים המעטים שעוד נותרו. זיהום המוזרם לים מחליש את יכולת העמידה של המערכת החופית בעיקר בתקופת משבר. לכן, כדי לסייע לסביבה הימית יש לדאוג להפסקת הזיהום כבר עתה.
החופים במספרים
57 קמ' בעלי עורף עירוני
64 קמ' תפוסים על-ידי תשתיות
31 קמ' תפוסים על-ידי מחנות צבא
45 קמ' חופים פתוחים
המאבק על חוק החופים
השנים האחרונות התאפיינו בשורה של מאבקים שמטרתם להגן על החופים, וזאת לאחר שרשויות רבות החלו לקדם שלל תוכניות בנייה על החופים: דירות מגורים במסווה של בתי מלון וכפרי נופש ומרינות, שלהן עורף נדלנ"י ומסחרי רחב, כאשר הדוגמא הבולטת ביותר היא המרינה של הרצלייה, ששימשה כתירוץ להקמת מגורים וקניון ממש על שפת המים.
במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות לחוקק חוקים שיגנו על החופים באמצעות הצעות חוק פרטיות (עוזי לנדאו ואופיר פינס). רק ב-2004 הוגשה הצעת חוק ממשלתית, חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004, אשר אושרה בתום 30 ישיבות של וועדת הפנים ואיכות הסביבה. החוק מתייחס לתפיסת הסביבה החופית כאל משאב בעל ערכים יחודיים שיש לשמור עליהם לתועלת והנאת הציבור על פי עקרונות של פיתוח בר קיימא. החוק קובע טווח של 100 מ' מקו המים האסור בבניה ומייחד הליך אישור מיוחד ומחמיר לכל בניה או שינוי בתחום ה-300 מ' מקו המים.
בנוסף, החוק הביא להקמתה של הועדה לשמירה על הסביבה החופית – ולחו"ף שבה 17 חברים, מהם 10 נציגי מממשלה, נציגי רשויות מקומיות, נציג האדריכלים והמהנדסים, נציג רט"ג ונציג הארגונים הסביבתיים. בפני וועדה זו מובאות תוכניות לבנייה בחופים.
אלא, שחוק החופים אינו חל על תוכניות ישנות שאושרו לפני 2004. עובדה זו גורמת לכך שתוכניות שהן בעלות פוטנציאל פגיעה בסביבה החופית מועלות שוב ושוב ומאימות לתפוס שטחי חוף חשובים.
בדרישה לשנות מצב זה הגיש ח"כ דב חנין הצעה לתיקון חוק החופים. על-פי נוסח החוק: "בטרם תוצא לפועל בנייה בסביבה החופית מכוח תוכנית שחלפו שמונה שמנים ומעלה מיום שניתן לה תוקף, תיבחן התוכנית על-ידי הוועדה לשמירת הסביבה החופי. אם הבנייה המבוקשת היא בתחום של 100 מ' מקו המים, מצוגע שגם היתרים מכוח תוכניות שקדמו לשנת 1984 ייבדקו על ידי הוועדה, שכן תצ"א 13, תוכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון שאושרה ב-1983, מחייבת התאמת תוכניות ישנות שבתחומה להוראותיה, ובשל חלוף הזמן הרב ראוי כדיום לוודא זאת".
הצעת החוק בה תומכים ארגוני הסביבה ובהם "צלול" לא אושרה בסופו של דבר. "צלול" ממשיכה לפעול למען תיקון הצעת החוק עד לאישורה.
מתנגדים לשוברי גלים
במטרה להגן על המצוקים שהולכים וקורסים לאורך החופים והופכים לסכנה בטיחותית, החליטה "החברה הממשלתית להגנת מצוקי הים התיכון" על שורה של אמצעים להגן על החופים:
חופי אולגה – הרחקת הציבור מהמצוק והסדרת הניקוז.
בית ינאי – חיזוק מסלעות והסדרת הניקוז.
נתניה חוף סירונית – שוברי גלים, הרחבת החוף ל-55 מ', באמצעות תוספת חול ים, במטרה להרחיק את הים מהמצוק.
אפולוניה – עיבוי ריף הסלעים הקיים והקמת גיאוטיוב במידת הצורך וכן עיבוי וחיזוק המסלעה הקיימת.
הרצלייה, גלי התכלת – הרחקת הציבור מהמצוק, הסדרת ניקוז המגרשים הפרטיים מזרחה כך שלא יפגע המצוק והרחבת החוף, לצורך הגדלת החיץ בין הים למצוק.
תל אביב, חוף הצוק – תוכנית להקמת גיאוטיובים.
אשקלון צפון – הקמת כחמישה גיאוטיובים מטובעים וכן הרחבת חוף הים. עבודות ההקמה החלו בחודש יולי-אוגוסט 2017.
אשקלון דרום (גן לאומי) – בנייה של מיגונים ימיים, הקמת גיאוטיובים מטובעים וכן הרחבת חוף הים.
הגיאוטיובים זוכים להתנגדות עזה מצד ארגוני גולשים וארגוני סביבה, בהם "צלול" בטענה שהם פוגעים בסביבה הימית, ובמקום לפתור בעיה הם יוצרים בעייה אחרת. ואכן, גאוטיובים באשקלון ניזוקו וגרמו לזיהום חמור של הסביבה.
עמדת צלול
- מקור רוב החול בחופי הארץ הוא מהדלתא של הנילוס כאשר החול זורם בים מדרום לצפון – עד לחופי עכו.
- בניית מבנים ימיים כמו מרינות ושוברי גלים, גורמת לעצירת מסע החול בים ולהצטברותו מדרום למבנה. הפרעה שגורמת להצרת החופים שנמצאים מצפון למבנה הימי.
- מצוקי הכורכר שבחופי המדינה נמצאים בתהליך אירוזייה (טבעי ברובו) וקורסים באיטיות רבה.
- כדי לפתור את הבעיה הוקמה "החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון" שתקציבה משמש לפתרון הגנות ימיות בלבד, כאשר הגנת החופים מוטלת על הרשויות המקומיות. כתוצאה מכך הפתרונות נעדרים ראיה כוללת וכוללים בעיקר הקמת שוברי גלים הגורעים חול מהחופים, משמשים הופכים למלכודת בסמוך לחופים, מפרים את טבע, פוגעים בנוף הפתוח של חוף הים ופוגעים בענף גלישת הגלים שבו עוסקים מאות אלפים.
פעילות "צלול"
צלול פועלת להגנה על החופים מפני תוכניות פוגעניות והשתלטות של יזמים:במהלך 2017 ועל רקע עוד דיון בתיקון חוק החופים תלתה צלול" אלפי שלטים בכל רחבי הארץ – "גונבים לנו את הים", שקראו לממשלה לחדול מגזל החופים ולאשר את חוק החופים.
- ניקיונות חוף – "צלול" מקיימת נקיונות חוף לאורך כל השנה, שתפקידם להעלות את המודעות לצורך לשמור על החופים.
- חוף נקי – דרישה לתקצוב ממשלתי מלא וקבוע לנקיון החופים ברשויות המקומיות המארחות מליוני מבקרים (שלא משטחן). כיום הממשלה מתקצבת חלק קטן מניקיון החופים ויש להגדיל את הסכומים. בנוסף, דורשת "צלול" מרשות מקרקעי ישראל ומשרד הביטחון לנקות את החופים שבאחריותם.
- מעגנות (מרינות) – "צלול" דורשת ליעל את השימוש בשטחי המעגנות הקיימות, להשמיש מעגנות שיצאו משימוש (מעגנת חברת חשמל ברידינג ובחדרה) במקום להקים מעגנות חדשות ובהן מרינה בנהרייה, בסמוך לשמורת טבע ותוך הפרה של אחד החופים הטבעיים האחרונים שנותרו באזור הצפון.
- אכיפה – להגביר את הפיקוח האכיפה על משלכי פסולת בחופים.
- להכשיר חופים מוכרזים נוספים במטרה להקל על העומס הרב בחופים הקיימים.
- אתרי קמפינג – להקים אתרי קמפינג מוסדרים במטרה למנוע חנייה של קמפרים על שפת הים. בעיקר בחוף כרמל, חוף אשקלון וחופי אילת.
- "תקן נקזים" – לקבוע תקן לנקזים עירוניים, באמצעותם מוזרם הנגר לים ולהציב רשתות יעודיות לתפיסת הפסולת במוצאיהם.
