היטל הזרמה לנחל – איך יאושר, איך יחושב ומי יקבל את תקבוליו?

מאז שנת 2011 מטיל המשרד להגנת הסביבה "היטל הזרמה" על בעלי היתר להזרמת שפכים וקולחים לים במטרה ליצור תמריץ להפסקת ההזרמה וצמצום הזיהום. תקבולי ההיטל מועברים ל"קרן למניעת זיהום ים" שבאחריות המשרד להגנת הסביבה שמשמשים למימון פרויקטים סביבתיים שונים.

עם זאת, ובניגוד לשאר המדינות בהן מוטל היטל, בארץ הוא חל אך ורק על הזרמות לים – ואינו חל על הזרמות לנחלים ולמים עיליים למרות שאלה נפגעים הרבה יותר מההזרמה, ולמרות תמימות דעים בין כל הגורמים – המשרד להגנת הסביבה, רשות המים וארגוני חברה אזרחית בדבר נחיצותו הרבה. יתרה מכך רוב המזהמים המוזרמים לנחלים מוצאים לבסוף את דרכם לים, כך שהפגיעה הכפולה נמשכת ללא מנגנון מרתיע.

הסיבה לאי הטלת ההיטל נובעת משאלות לגבי המנגנון בעזרתו יאושר, כיצד יחושב, מי יגבה אותו ומה ייעשה בתקבולים.

עבודה זה מבקשת להשיב על שאלות אלה מתוך מטרה לזרז את יישום הטלת ההיטל גם על הזרמות לנחלים כאמצעי לשמירה על נחלי הארץ – ערך טבע חשוב במדינה חמה ויבשה, ומציעה לבחון חלופה לפיה מועצת רשות המים תקבע היטל הזרמה לנחל.

אמנם המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר מקדמים בימים אלה מנגנון להטלת עיצומים כספיים על מזרימים לנחלים על פי עקרון "המזהם משלם" תוך הסדרת ההיבט הניהולי שעוסק בשאלת האחריות והסמכות, אך אלה אינם סותרים את הצורך להטיל על המזהמים גם היטל הזרמה (או "תעריף הזרמה" שמוצע כאן) שמטרתו לבטא את הנזק שנגרם ישירות לנחל. השילוב בין עיצום כספי שיוטל על עבריינים ובין היטל הזרמה כצעד משלים שמבטא את עצם השימוש בנחל – שיוטל על כולם ללא יוצא מן הכלל – מי שקיבלו צו הרשאה ומי שלא קיבלו – ישמש זרז לכל הצדדים למצוא פתרון. היטל הזרמה איננו "רישיון לזהם"  אלא אמצעי כלכלי שנועד לתמרץ את הפחתת ההזרמה ולמצוא פתרונות בני-קיימא – כפי שהוכח במדינות רבות בעולם. חובת תשלום יוצרת לחצים מבניים לשינוי התנהלות, ומסייעת להאיץ תהליכי שיקום. בעוד שהעיצום הכספי ישולם לקופת המדינה – ההיטל יוחזר לנחל ולציבור.

 אישור ההיטל

"צלול" מציעה שתי דרכים לאישור ההיטל:

1. שינוי חוק המים – באמצעות חקיקה ראשית שתורה על הטלת היטל הזרמה על מי שקיבל צו הרשאה להזרמה לנחל והיטל כפול או משולש על מי שלא קיבל צו הרשאה. זאת בנוסף לקנס שיוטל על עצם העבירה. ההיטל יבטא את הנזק שנגרם לנחל ואת "השירות" שהוא מספק למזהמים ובשום אופן אינו מחליף אכיפה פלילית או מנהלית שמקדם כיום המשרד להגנת הסביבה.
2. "תעריף הזרמה" – לבקש ממועצת רשות המים לקבוע "תעריף הזרמה" שיבטא את ה"שירות" שמעניק הנחל למזרימים בדומה לתעריפים אחרים שהמועצה מטילה. לדעת "צלול" למועצת רשות המים סמכות לקבוע תעריפים בנושאים שונים: דמי מים, תעריפי מים לחקלאות, דמי מים שפירים, אגרות בעד הגשת בקשות לרישיונות ולהיתרים ועוד ולכן קיים צורך לבחון את סמכותה להטיל היטל גם עם המזרימים לנחלים (ראו חוות דעת של עו"ד אריאל אלסנר בעמוד 20 לפיה: "מכל האמור לעיל ובכלל אני סבור כי מלשון חוק המים ובייחוד סע' 124יז(א)(4), בצירוף סע' 21 (א) לחוק, הפסיקה, והמדיניות הרווחת והרצויה בדין הישראלי בשנים האחרונות, קיימת סמכות למועצת רשות המים, להטיל תעריפים והיטלים כספיים על מבקשי צווי הרשאה שבקשתם תענה בחיוב, וזאת באמצעות קביעתם של כללים להטלת היטלים ו/או תעריפים אלה".

חישוב ההיטל

ההיטל יחושב בשיטה הדומה לזו שמחושב היטל ההזרמה לים – בתוספת פרמטרים שיבטאו את ההבדל בין הסביבה הימית לסביבת הנחלים – מיקום ההזרמה בהתאם לטבלת רגישות (בסמוך לשמורת טבע, חוף רחצה, מתקן התפלה וכו…), אורך מסלול ההזרמה שמושפע מההזרמה ועוד. ההיטל יחושב על־פי הזרמה בפועל – בהתאם לדיווח המזרימים ותוך פיקוח של רשות המים או המשרד להגנת הסביבה.

באמצעות נוסחה שקובעת מחיר קבוע לסוגי ההזרמות – יערך חישוב מראש של ההפרש שבין עלות הטיפול לרמה האיכות המקסימלית – איכות הזרמה לנחל תוך תוספת פרמטרים – הנפח המוזרם, מיקום ההזרמה, השטח המושפע ועוד.

שיטת התעריף – מועצת רשות המים תחשב את התעריף תוך הסתמכות על שורה של פרמטרים.

ניהול כספי ההיטל

כדי שהכסף לא ייבלע בקופת המדינה "צלול" מציעה להעבירו לאחת מהאפשרויות הבאות:

• מסלול קרן –כדי להימנע מהסרבול הכרוך בהקמת קרן ייעודית חדשה ובשל התנגדות משרד האוצר להקמת קרנות חדשות, מוצע לשקול שימוש בקרן פעילה שכבר מוסמכת לגבות היטלים. הקרן תפרסם

קולות קוראים שימנעו מצב שבו כספי ההיטל יצטברו בקופתה ולא ינוצלו ותוודא שהם מנותבים בפועל לשיקום נחלים.

שלוש קרנות אפשריות:

• הקרן למניעת זיהום ים – נחשבת למתאימה ביותר בגלל ניסיונה בגביית היטלים. אם אגף מים ונחלים יאוחד עם היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה –הגיוני להעביר את הכספים לקופה נפרדת בקרן זו.

חיסרון – לקרן אין ניסיון בפרסום קולות קוראים.

• קרן שטחים פתוחים – באחריות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) – אפשר לפתוח בקרן קופה ייעודית. לקרן ניסיון רב בפרסום קולות קוראים והיא מתקצבת פרויקטים סביבתיים ונופיים.
• חיסרון: לקרן יש פחות זיקה לנחלים והיא עלולה לתת עדיפות לפרויקטים נופיים – פארקים וטיילות ופחות לשיקום הידרולוגי או אקולוגי.
• קרן הניקיון במשרד להגנת הסביבה – את הקרן מנהל המשרד להגנת הסביבה ולכן צפויה זיקה ישירה לרגולציה ואכיפה סביבתית. הקרן מפרסמת קולות קוראים ומעבירה תקציבים לגופים מגוונים ופועלת גם מול רשויות מקומיות.

חיסרון: יעודה המרכזי של הקרן הוא טיפול בפסולת ויש לה פחות ניסיון בשיקום נחלים.  גם כאן הכסף יועבר, כמובן, לקופה נפרדת בקרן כדי להבטיח שהכסף יגיע ליעדו – שיקום נחלים.  

• מסלול רשויות ניקוז ונחלים – הקצאה ישירה – בחלופה זו כספי ההיטל יועברו ישירות לרשות הניקוז שלנחליה הוזרמו השפכים או הקולחים – ללא צורך בפרסום קול קורא. הרשות תוכל לעשות שימוש מידי בכספים לשיקום הנחל ולתיקון הנזקים.