עמותת "צלול" מבקשת מרשות המים ומשרד האוצר לזרז את אישור התוכנית להקמת מתקן להתפלת מי המוביל המלוח (ממ"מ), בנפח של כ-16 מיליון מ"ק בשנה, שמוזרמים מהכינרת לירדן הדרומי ולהפנותם להשקיה חקלאית במסגרת מפעל ההשבה גליל התחתון. תוכנית שהוצעה ב-2012 (תוכנית לבל ויינשטיין בהזמנת רשות המים), אך לא יושמה עד עצם היום הזה.
בנוסף, הקמת מתקן ההתפלה תאפשר שימוש חקלאי בקולחי מט"ש ביתניה (4.5 מיליון מ"ק בשנה) שמוזרמים כיום לנחל.
מט"ש ביתניה נחנך ב-2014 לאחר גרירת רגליים ארוכה שנמשכה כ-10 שנים בעקבות ויכוחים בין כל הצדדים במהלכן זרמו לנחל שפכים גולמיים. אלא שגם כיום קולחי המט"ש אינם משמשים להשקיה בשל מליחותם הגבוהה תוצאה של מליחות מי הרקע (כ-130 מג"ל נתרן בממוצע וכ-273 מג"ל כלוריד בממוצע) שמקורם בכינרת, להם מתווספת מליחות שמקורה בתעשייה וברפתות האזור. כתוצאה מכך מליחות הקולחים היא 215 מג"ל נתרן ו-416 מג"ל כלוריד שפוסלים את המים לשימוש חקלאי. התפלת מי המוביל המלוח ומיהולם במי המט"ש יאפשרו להפנותם להשקיה חקלאית.
בירדן זרמו בעבר כ-1,200 מלמ"ש מים צלולים שמקורם בכינרת, בירמוך ובנחלי הצד במליחות של 300 – 500 מגכ"ל. כיום, כתוצאה מהזרמת מי המוביל המלוח וקולחי מט"ש ביתניה מליחות היא 1,500 – 1,900 מגכ"ל שאינה מאפשרת התפתחות של מגוון ביולוגי. לא רק זאת, למרות שהמים נחשבים למזוהמים רבים טובלים בנחל לכל אורכו ומסכנים את בריאותם.
לדברי "צלול", אחרי שנים רבות של זיהום והזנחה הגיע הזמן שרשות המים, משרד האוצר, אגודת "עמק הירדן" ורשויות ניקוז ונחלים כינרת וירדן דרומי יתקנו את העוול שנעשה לירדן הדרומי ויקבלו החלטה בנושא זה – האם לדבוק בתוכנית ההתפלה ו"מפעל ההשבה" או לחליפין האם לזנוח את התוכנית ולדרוש מהמט"ש לטפל במים לאיכות הזרמה לנחל – חלופה שאינה מיטבית ויש להימנע ממנה. המצב שבו מצד אחד רשויות משקיעות משאבים רבים בשיקום גדות הנחל, ומנגד רשויות אחרות גוררות רגליים ביישום החלטותיהן לשיקום איכות המים – הוא לא סביר כלכלית וציבורית ומוריד לטמיון כסף רב.
במכתבה כתבה "צלול": "הירדן הוא אחד הנחלים החשובים בעולם לנצרות וליהדות ואחד המוכרים בעולם. זרימת קולחים ומים מלוחים בנחל והמשך זיהומו פוגעת במיליארדי מאמינים ברחבי העולם והיא אות קין על מצחה של מדינת ישראל".
בתמונה: הירדן הדרומי, צילום דרור פבזנר
