"צלול" ביקשה מחברי הוועדה המיוחדת לפיתוח וחיזוק הנגב והגליל לעמוד על כך שפרויקט החקלאות הימית שמתוכנן בדרום הערבה לא יזהם את מי מפרץ אילת ולא יפגע בשונית האלמוגים היקרה שעליה מבוססת כלכלת העיר – שהיא נכס בעל חשיבות מקומית ועולמית שחובה לשמור עליו מכל משמר.
הדרישה נשלחה על רקע הדיון בוועדה שדנה במיזם שמקדם משרד החקלאות מזה מספר שנים להקמת פרויקטים לחקלאות ימית בדרום הערבה. המיזם ישאב מים ממפרץ אילת וישיב לתוכו פלט מזוהם בחומרי הזנה ותרופות שמסוכנים למי המפרץ ובעיקר לשונית האלמוגים. פרויקט זה הוא חלק מתוכנית רחבה של משרד החקלאות לעודד הקמת ברכות דגים בכל רחבי הארץ ובמיוחד במפרץ אילת לשם אספקת דגים טריים לאוכלוסיה וכחלק משאיפה להפוך את אילת למרכז של מחקר ופיתוח (מו"פ) עולמי לגידול דגים. לדעת "צלול" הפרויקט הרסני למפרץ והנזק שצפוי ממנו רב על התועלת שמוטלת בספק לפחות בכל הקשור לגידול דגי מאכל. תחום שסובל מתחרות רבה ולכן ספק אם מגדלים ישראלים יוכלו לעמוד בתחרות.
במהלך הדיון אמר יו"ר הוועדה, ח"כ שוקי פורר, שלדעתו תוכנית משרד החקלאות שוגה בכך שהיא שמה את גידול הדגים במקום הראשון לפני פרויקטים בתחום המו"פ, אך לא שלל את הפרויקט המתוכנן, וזאת למרות שלדעת "צלול", ארגוני סביבה נוספים והמשרד להגנת הסביבה התוכנית לגידול דגים מסוכנת למפרץ בשל עומס הנוטריינים והחנקות שיוזרמו אליו יפגעו בשוניות.
להלן נייר העמדה של "צלול":
עמותת "צלול" מבקשת מחברי הוועדה המיוחדת לפיתוח וחיזוק הנגב והגליל לעמוד על כך שפרויקט החקלאות הימית המתוכנן בדרום הערבה לא יזהם את מי מפרץ אילת ולא יפגע בשונית האלמוגים היקרה שבו שעליה מבוססת כלכלת העיר – ושהיא נכס בעל חשיבות מקומית ועולמית שחובה לשמור עליו מכל משמר.
אפשר להשיג מטרה חשובה זו באמצעות החלטה שלפיה כל המיזמים שיוקמו יהיו במערכות סגורות בלבד שאינן מזרימות למפרץ פלט שמכיל חומרי הזנה (נוטריינטים), חנקות ושאריות תרופות שמסוכנים לסביבה הימית וכי כל הזרמה של שאריות תטופל (ב-UV) לפני הגעתה למפרץ. הצעה נוספת היא לעודד פרויקטים שאינם מזיקים לסביבה כמו למשל גידול אצות שיש להן ערך כלכלי רב, הן יכולות לקלוט חומרי הזנה (נוטריינטים) ולתרום לספיחת פחמן – מטרה חשובה בעידן של משבר אקלים.
דרישה זו באה בעקבות חוות דעת של מומחים לפיהן עודף נוטריינטים במפרץ יגרום לפריחת אצות[1] שפוגעות בשונית האלמוגים ומערכות אקולוגיות נוספות התומכות בשונית, כמו למשל עשב ים שצומח בקצה הצפוני של המפרץ – בסמוך לנקודת ההזרמה.
דוח הניטור הלאומי של מפרץ אילת האחרון מעיד על התאוששות איטית ולא יציבה של שונית האלמוגים מאז שהוצאו כלובי הדגים ב-2008 ועל רגישותה הרבה לזיהומים ומדגיש את הצורך להגן עליה. עוד עולה מהדוח שאחת לכמה שנים מתרחש ערבוב עמוק במי המפרץ שמעלה את חומרי ההזנה (חנקן) שהוזרמו במהלך השנים ושהצטברו בעומקו לאזור המואר. התוצאה היא פריחת אצות חזקה וממושכת שפוגעת באלמוגים מתיישבים ובמושבות אלמוגים צעירות (קטנות) שמונעת את התפתחותם.
ועדת מדענים שבדקה את יכולת הנשיאה של המפרץ קבעה עוד ב-2016 רף הזרמה של 22 טון חנקן בשנה לכלל המזרימים שהתקבל כמסמך מנחה לוועדה למתן היתרי הזרמה לים. למרות זאת מ-2022 מוזרמים למפרץ 25 טון חנקן (מתוכם 18 טון של מקורות) שרובם לצורכי חקלאות בערבה. מכאן, שכבר כיום המפרץ סובל מעודף נוטריינטים מסוכן שמצטברים בעומקו – ואסור להוסיף עליהם מזהמים נוספים.
דווקא בעידן של משבר אקלים, שגרם להכחדתן של למעלה מ- 50% מהשוניות ברחבי העולם חלה עלינו החובה לשמור מכל משמר על השונית היקרה של מפרץ אילת שמדענים מצאו שהיא בעלת יכולת שרידות גבוהה בהשוואה לשוניות אחרות, ולמנוע איומים העלולים לפגוע בה – למעננו ולמען הדורות הבאים.
תכנון פרויקט שמנותק מהמפרץ ושאינו מוסיף לו מזהמים הוא משימה אפשרית ומתחייבת כלכלית וסביבתית.
