לשפכים ותשטיפים ממפעלי התעשייה פוטנציאל השפעה קשה על הסביבה. כאשר הם גולשים או מוזרמים לסביבה הם יוצרים זיהומי קרקע, אוויר, מי תהום נחלים וים. היעדר אכיפה מספקת וגרירת רגליים מצד המזהמים גורמת לפגיעה סביבתית קשה, ולנזקים בריאותיים וכלכליים הנאמדים לעיתים במאות מיליוני שקלים . על המדינה להעמיד את האחראים לדין – או לפחות להטיל עליהם עיצומים מנהליים שאינם מוטלים כיום על מזרימי מזהמים לנחלים ולים. להלן מספר דוגמאות:
תעשיות אלקטרוכימיות – חוף עכו – בהוראת הנהלת המפעל נקברו במשך שנים בחוף עכו כספית וחומרים אורגנים נדיפים ומסוכנים שזולגים גם כיום לים. המפעל נסגר ב-2003 – לפני 22 שנה, ולמרות זאת האדמה לא נוקתה והכספית ממשיכה לזרום לים[1]. קרקע המפעל נמכרה לחברת "דלק" לפני למעלה מעשור שחמקה מהטיפול בזיהום. רק עתה לאחר שהמפעל נמכר ל"תדהר" ו"הראל" החל הטיפול בקרקע. בינתיים הכספית ממשיכה לזרום לים ולסכן את הדגים והציבור. נמצא שב 65% מהדגים המסחריים שנבדקו נמצאו רמות כספית מעל המומלצת ע"י משרד הבריאות.
מפעלי התעשיה הפטרוכימית ותעשיית הדשנים לאורך הקישון – בז"ן, גדות, דשנים, חיפה כימקלים, וכרמל אולפינים – זיהמו במשך שנים את האוויר והזרימו למי הנחל חומצות, בוצות, וחומרים רעילים ומסרטנים מסוגים שונים שגרמו בין השאר למחלת הסרטן בקרב לוחמי השייטת. כיום, איכות הקולחים המוזרמת לנחל אמנם שופרה מאוד ובעקבות פינוי הבוצה ופעולות אכיפה על המפעלים, הנחל משתקם, אך בנחל יש עדיין מזהמים אופניים לתעשיות אלו זו חלק מחומרים הנ"ל. רק הוצאת כל השפכים והקולחים התעשייתיים והבייתים מהנחל תוכל להחזיר באמת את החיים ולנחל ולאפשר שייט ספורט ונופש בפארק המתוכנן וצריך לקום לכל אורך הנחל
"אינפיינה" (לשעבר נייר חדרה)– נחל חדרה – המפעל (אמנם עוסק במחזור נייר, שזו פעולה מבורכת, אך מאחר ושפכיו מכילים בורון – סוג של מלח המסוכן לחקלאות, הם מוזרמים לנחל ומשם לים. אמנם, עם השנים הכמות המוזרמת פחתה אך למרות זאת מקומם של שפכי מפעל אינם בנחל ויש להפסיק את ההזרמה
תנובה תל יוסף – נחל חרוד – קולחי המפעל שמייצר גבינות קשות מתאפיינים במליחות גבוהה ולכן אי אפשר להשתמש בהם להשקיה חקלאית והם מוזרמים לנחל. בשמונה השנים האחרונות מנסה הוועדה למתן צווי הרשאה לנחל לכפות על הנהלת המפעל להפסיק את ההזרמה. הנהלת המפעל מעסיקה יועצים שכולם מבטיחות הבטחות למציאת פתרון – כולל הקמת מתקן התפלה – שאינן מתממשות. לאחרונה הכריחה רשות המים את הנהלת המפעל להפקיד ערבות של מיליון שקל בקופת רשות הניקוז שיחולטו אם לא תציע פתרון ישים ליציאה מהנחל.
קצא"א – תשתיות אחסון והזרמת דלקים מאילת לחיפה – בעשור האחרון הציבור נחשף שוב ושוב למחדלים וכשלים של חברת קצא"א שגרמו למפגעים סביבתיים ונזקים שנאמדו במאות מיליוני שקלים[2]. ועם זאת העונשים למנהלים שנמצאו אשמים במחדלים וכשלים שגרמו לזיהומים אלו בשמורת עברונה ונחל צין הסתכמו בקנסות אישיים בסכומים של 30 ו-35 אלף ₪. כיוון שקנסות ותשלום פיצויים על חברה ממשלתית יוצאים מהכיס הציבורי, העונשים על נושאי המשרה האחראים במחדליהם לזיהום והנזק, אינם מרתיעים. יתרה מכך, דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע חושף שאין עמידה ביעדים האישיים הכולל תשלום רכיבי לעובדים בכירים, התעלם מאירועי הדליפה הנ"ל ועוד אירועי זיהום אוויר, ים קרקע ומי תהום באשקלון ובמשען (בשנים 2020-2022), וזאת על אף השימועים שקיים המשרד להגנת הסביבה בעניין.
מתקנים לטיפול בשפכים (מט"ש) – ברחבי הארץ כ-80 מתקנים גדולים לטיפול בשפכים ועוד עשרות מתקנים קטנים. רק כ- 70% מהם מטפלים בשפכים בהתאם לתקנות שאושרו ב-2011 וקבעו שכל השפכים צריכים להיות באיכות שלישונית עד 2015. התוצאה – הזרמה של שפכים וקולחים לנחלים ולים, פגיעה קשה בחיים בנחלים, מטרדי ריח, פגיעה בבריאות (יתושים, וירוסים חיידקים מסוכנים), סגירת חופים לרחצה ונזק כלכלי – ירידת ערך נדל"ן, פגיעה בעסקים ואי מימוש פוטנציאל נופש ותיירות. רק לאחרונה זרמו שפכים ממט"ש רמת השרון לירקון בעקבות עבודות להרחבת המט"ש. שפכים ממט"ש שדרות זורמים כיום בנחל שקמה בעקבות תקלה במט"ש, ביוב גולמי מוזרם לנחל סעדיה בשל חוסר ביכולת קיבולת במט"ש חיפה, ומתקן השפד"ן מזרים גם הוא קולחים באיכות שניונית לנחל שורק ולים.
העדר תשלום על המפגעים והנזקים – הזרמות קולחים ושפכים לנחלים במסגרת צווי הרשאה של רשות המים אינם מחויבות בהיטל הזרמה לנחל כפי שמחויבים הזרמות לים. נוצר מצב בו מפעלים ומט"שים יעדיפו לפנות לוועדת צווי הרשאה ולדחות פתרונות לצמצום שפכים וקולחים לנחלים.
[1] תכנית הניטור הלאומי בים התיכון לשנת 2023, זיהום הים התיכון דו"ח חיא"ל, 18/2024H
[2] רק באסון הזיהום בשמורת עברונה נפסקו לקצא"א תשלום של 100 מליון ₪ בשיקום ופצווי הנפגעים והציבור
