בכל שנה מאבד ים המלח, אתר טבע ייחודי בקנה מידה עולמי שמשמש גם כאתר מרפא לרבים כ-120 ס"מ ממפלסו. ב- 50 שנה הוא איבד שליש משטחו, והוא צפוי לאבד כשני שלישים משטחו בתוך פחות ממאה שנה והכל מעשה ידי אדם.
מעבר לאובדן של נופי בראשית, הירידה במפלס גורמת לפגיעות סביבתיות חמורות: היווצרות בולענים, תזוזת מעיינות, פגיעה בשמורות טבע ובמערכות אקולוגיות, גלישות קרקע, סופות אבק והתמוטטות תשתיות – תופעות שמסכנות חיים, פוגעות בתושבים ובתיירים ומגבילות את פיתוח יישובי האזור. חלק גדול מהנזקים אינם ברי תיקון ויש לפעול בדחיפות כדי לצמצמם, למנוע את ההידרדרות ולהציל את אחד מהנכסים היקרים של הטבע הישראלי והעולמי.
נייר זה מציג שלוש חלופות שכל אחת מהן עלולה לצד שיקום המפלס לגרום לפגיעה סביבתית חמורה. לדעתנו החלופה השלישית המוצגת כאן – שילוב צעדים לייצוב מפלס ים המלח ושיקומו תוך שמירה על הרכב המים היחודי לו- היא הכי פחות מסוכנת סביבתית אבל סיכויי המימוש המלא שלה קטנים. חלופה 2ב (MedDead) יקרה ושאפתנית ותלויה בשיתוף פעולה אזורי ובנ"ל לקידומה.
השאלה המרכזית אינה רק מהו האיום על ים המלח, אלא מהם הסיכויים למנוע אותו?. לנוכח חילוקי הדעות ואי הוודאות בקרב חוקרים, מקבלי החלטות והציבור נדרשת עבודה חדשה, כוללת ורב-תחומית שתבחן את כלל החלופות ותשווה ביניהן באופן מקצועי, שקוף ואחראי.
שלוש הסיבות המרכזיות להתייבשות ים המלח
- הסטת מקורות המים הטבעיים – עד תחילת שנות ה-60 זרמו בירדן לים המלח כ-1,200 מיליון מ"ק מים בשנה – בעיקרו מהכנרת מהירמוך ומי מעינות שהגיעו מנחלים נוספים בישראל ובעבר הירדן. ישראל, ירדן וסוריה הסיטו את מקורות ההזנה, ובעשורים האחרונים ירדה כמות המים המגיעה מהירדן לים המלח ל-50–70 מיליון מ"ק בשנה בלבד – כ-5% מהכמות המקורית. גם מקורות נוספים הוסטו או נוצלו במידה רבה.
- אידוי מוגבר בבריכות מפעלי ים המלח – מפעלי ים המלח בישראל ובירדן שואבים מים מהאגן הצפוני לבריכות האידוי -"ים המלח של המלונות" – שבו מתבצע אידוי מואץ שמביא לשקיעת מלחים, אשלג, ברום ומגנזיום. בתום התהליך מוחזרת לים תמלחת המכילה כמות מים קטנה בהרבה מזו שנשאבה. שיעור ההשפעה של המפעלים הוא כ-40% מהירידה (25% – הצד הישראלי תורם).[1]
- שינויי אקלים – מפלס ים המלח רגיש במיוחד לשינויים במאזן ההידרולוגי של האזור – כמו ירידה בכמות הגשמים, ירידה בזרימות ונגר עילי ועלייה באידוי. בשלושת העשורים האחרונים נרשמה ירידה ממוצעת של כ-15% בגשמים היורדים באגן הכינרת שפוגעת משמעותית בכמות המים הזורמים לים המלח. גם אם כל המים המוסטים יושבו – הים ככל הנראה לא יחזור למצבו מלפני שישים שנה.
להלן שלוש חלופות מרכזיות להתמודדות עם הנזק העצום שנגרם:
- חלופת האפס – קבלת המצב הקיים והמשך התייבשות ים המלח
לדעת כמה חוקרים מהמכון הגיאולוגי (מכון מדעי ממשלתי תחת משרד האנרגיה) אין פתרון מעשי להתייבשות ים המלח ובתנאים המדיניים, כלכליים וטכנולוגיים הנוכחים – כל פתרון מוצע נחשב לבלתי ישים או יקר מדי.
על פי תחזיות אלה, המפלס ימשיך לרדת בכ-46 מטר נוספים (ואף יותר, תלוי בהיקף השאיבה של המפעלים), ושטח הים יצטמצם לפחות משליש מגודלו ההיסטורי. אלא שבשלב מסוים "ייווצר איזון" – המליחות תעלה, שטח האידוי יקטן, וקצב אידוי המים ישתווה לקצב ההזנה – כך שמפלס הים יתייצב – ככל הנראה בהתאם לרמות השאיבה ולשינויי האקלים.
לטענת תומכי גישה זו אין מדובר ב"אסון אקולוגי חסר תקדים" שכן ים המלח חווה בעבר ירידות מפלס דומות, למשל לפני כ-10,000 שנה. לפיכך, יש להתמקד בטיפול נקודתי בנזקים ובסכנות: בולענים, התמוטטות תשתיות והתחתרות ואדיות וכביש 90. עם זאת, גם פתרונות אלה עלולין להיות יקרים מאוד ולפגוע בנוף.
לדעת "צלול" עמדה זו מטעה את הציבור ומקבלי ההחלטות במספר נקודות. לדעת המכון שינויי המפלס בים המלח בעבר לא נבע מפעילות האדם והיה מחזורי בטווחי זמן של אלפי שנים. אין ספק שייבוש 2/3 מהים בפחות ממאה שנה אינו תופעה טבעית והיא גורמת לדגרדציה קשה של הסביבה ופגיעה בתשתיות ובכלכלת האזור.
- חלופת "תעלות הימים" השונות – הזרמת מי ים ורכז התפלה מהים התיכון לים המלח או ממפרץ אילת לים המלח
א. חלופת Red-Dead ממפרץ אילת לים המלח – סקר התכנות לפרויקט "מובל השלום" במימון הבנק העולמי הסתיים ב-2012. הסקר כלל בחינה סביבתית במודלים הידרולוגים וביו-גאוכימים שהובילו המכון הגאולוגי מסקנות הסקר היו שעד כ- 400 מליון מ"ק בשנה לא יגרמו נזקים איומים לים המלח (מבחינת איכות המים ותופעות לוואי שיקרו ראה בהמשך) אך על מנת לשקם את המפלס ולהגיע ל"מפלסי העבר" (כ- 400- מטר) יש צורך להזרים לים כ- 1,100 מלמ"ק בשנה (רכז התפלה ומי ים), אלא שאז נקבל גוף מים משוכב – שכבה עליונה של מי ים מרוכזים ומתחתיה מה שנותר מים המלח המקורי. המחיר למימוש החלופה גבוה מאוד: כ- 11 מיליארד דולר להקמת תשתיות. מחיר המים המותפלים צפוי להיות 3 -4 דולר למ"ק שספק אם תושבי בעמאן יוכלו לעמוד בו ומישהו יצטרך להמשיך לסבסדם. בנוסף, בדרך ליצירת "ים חדש" במקום ים המלח קיים סיכוי רב שנקבל מפגעים סביבתיים כדוגמת "מרק חלבי" של גבישי גבס והתפתחות של אצות כתומות וציאנו בקטריות שישחררו מימן גפרותי H2S בריח של ביצים סרוחות.
לפני מספר שנים ירדן פרסמה מכרז לשלב הראשון של הפרויקט: הקמת מתקן התפלה שיפיק 80 מיליון מ"ק מים מותפלים בשנה כאשר רכז ההתפלה (כ-100 מלמ"ק בשנה) יוזרם לים המלח בצינור ומנהרות בתוספת של עוד 150 מלמ"ק. שלב זה קיבל את חסותו של הבנק העולמי כשלא ברור מהיכן יבוא המימון לכולו …)[2]. ככל הידוע לנו המכרז הנ"ל לא התקדם. במקומו פורסם מכרז למתקן התפלה בעקבה הכולל אספקת 100 מיליון מ"ק מים שפירים לעקבה ועמאן. במכרז זכו קבוצת Suez[3] והוא אינו כולל הקמת צינור של מי הרכז ומי ים לים המלח.
ב. Med-Deadמהים התיכון לים המלח :Dead Sea Power חתומים על הרעיון מהנדס מים בעל ניסיון רב בישראל ובעולם, אינג' דני שרבן, והידרולוג-פיזיקאי מ-MIT Prof. Adams .[4] התוכנית נחשבת כריאלית בקרב מהנדסי מים וכלכלנים, אך לפי שעה לא זכתה לתמיכה בינ"ל בעיקר בשל הקושי הפוליטי ביישומה.
בתוכנית הקמת מנהרה גרוויטציונית באורך 70 ק"מ מאזור פלמחים עד מתחת למעלה אדומים (במפלס של -125(?) מפני הים. המים שיזרמו בתעלה יאגמו בימה חדשה[5] שתשמש כמאגר ממנו המים יוזרמו במנהרה נוספת ופירים עד למוצא חוף ים המלח ליד אבנת (דרומית לקליה). ניצול הפרש הגבהים בזרימת מי הים (5 מיליארד מ"ק בשנה) במנהרה ובפירים תנוצל להפקת חשמל בהספק 1,200 MW/h בצריכת השיא (4 שעות ביממה); כלומר כ- 10% של יכולת הפקת האנרגיה של ישראל או כל צריכת החשמל של הרשות הפלשתינית. העלות 13 סנט לקילווואט שעה. התוכנית כוללת את שיקום המפלס ממצבו הנוכחי עד מפלס של -404 מטר מתחת לפני הים (עליית מפלס של 30 מטר) בתוך 10 שנים בלבד. לדעת המתכננים ההזרמה האיטית מפתח המנהרה אל הים באמצעות תיעול מפותל על "שפת" ים המלח תפחית את מהירות הזרימה ותיצור גוף מים דו שכבתי. מי ים בעובי של 20 מטר מעל תמלחת ים המלח (עם שכבת ערבוב צרה יחסית ביניהם).
חסרונות החלופה
- יש להוכיח שכל תסריטי האימה הביו-גאוכימיים: היווצרות תחליב של גבישי גבס, התפתחות אצות כתומיות וציאנו בקטריות המשחררות H2S, לא יתרחשו. או שאם יתרחשו זה יהיה לזמן קצר ומוגבל והנזקים מהם יהיו קטנים מהתועלות.
- פגיעה אפשרית בתיירות המרפא של עין גדי ומצפה שלם. לטענת יוזמי התוכניות בתכנון הנדסי יש אפשרות לשמר אותה ואף להרחיבה.
יתרונות החלופה
- ייצור חשמל ללא שריפת דלקים פוסילים ובעלויות מתחרות במחירי החשמל היום.
- שיקום מפלס ים המלח. בהנחה שלא יהיה ערבוב של המים, מפעלי ים המלח יוכלו להמשיך לשאוב את המים שמתחת לשכבת מי הים התיכון.
2ג. תוכנית Med-Dead נוספת דרומית מאשקלון לים המלח – קודמה ע"י חברת סיטרין (גל הרשקוביץ) בשת"פ עם חברת החשמל ומקורות: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001111425 [6]
- 3. שילוב צעדים לייצוב המפלס ושיקומו תוך שמירה על הרכב המים – החלופה המעודפת ע"י כותב מסמך זה – שילוב של צעדים הדרגתיים שמטרתם צמצום הגירעון במאזן המים והזרמה מתונה של רכז התפלה ומי ים באופן שימנע נזק סביבתי ויאפשר שיקום חלקי של המפלס וצעה בעבר ע"י "אקופיס" ו"אדם טבע ודין" אך אני מוסיף תוספת של מי ים בכמות מוגבלת והדרגתית שלא הופיעה בחלופה המקורית שלהם.
- צמצום וייעול השימוש במים באגן הירדן:
- הגדלת השימוש במים מותפלים.
- צמצום חקלאות בזבזנית במים.
- ניהול ביקושים וייעול השימוש במים בירדן וישראל ובעתיד הרחוק אולי גם סוריה (שימוש חוזר בקולחים, ייעול השקיה ועוד).
בשילוב צעדים אלה יזרמו בירדן הדרומי עוד כ- 300-200 מיליון מ"ק מים "מתוקים"[7] וקולחים ברמת טיהור גבוהה (אך מליחים מדי להשקיה) שיצטרפו לירדן רק בקטע אחרון במורד יריחו.
- צמצום האידוי בברכות מפעלי ים המלח – הגדלת כמות המים שמחזירים מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים לים והקטנת הגירעון שהם גורמים בכ-100 -150 מלמ"ק ("אקופיס" ו"אדם טבע ודין" סבורים ששילוב בין שני צעדים אלה יאפשר לייצב את המפלס הנוכחי).
ב. תוספת של עד 300 מלמ"ק בשנה מים תיכון או ממפרץ אילת – התוספת לחלופה של "אקופיס" ו"אט"ד", שכן ללא תוספת מי ים לבדן אין התכנות כלכלית/מעשית לייצוב ים המלח. רק בתוספת זו אפשר יהיה להשלים 700 מלמ"ק בשנה – הגרעון היום במאזן ים המלח (ייצוב מפלס). תוספת זו גם צריכה להתבצע בהדרגתיות ולהתחיל בכמות לא גדולה מ-150 מליון מ"ק למשך כמה שנים
ג. אם מודלים חדשים (טובים יותר ממה שנעשו בבחינת ההתכנות של הבנק העולמי) יוכיחו שאפשר להעלות את כמות המוזרמת מים תיכון/אדום לים המלח עד ל- 400 מלמ"ק או יותר ואפשר להגדיל עוד את כמות הקולחים שמוזרמים דרך הירדן וכל זאת ללא לגרום לפריחת אצות וציאנו-בקטריות נרחבת בים המלח אפשר יהיה להעלות את מפלסו, לשקם את הנוף שנהרס ואולי גם לייצב מהר יותר את התשתיות… (את זה צריך עוד לבדוק).
חסרונות החלופה
- חסרה עבודה כלכלית שתבחן את העלויות והתועלות בהשוואה לחלופות האחרות, בין השאר העלויות החיצוניות של ההתפלה (פליטת גזי חממה) ופגיעה אקולוגית בים התיכון.
- צמצום השאיבה במפעלי ים המלח תפגע בפרנסת העובדים בירדן וישראל.
- ייצוב המפלס ועצירת תופעת הבולענים (ייקח מספר שנים).
- יתרונות החלופה
פיתוח תיירותי חדש לחופי ים המלח, ולא רק בברכות של מפעלי ים המלח.
- תועלות כלכליות משימוש יעיל יותר במים.
______________________________________________________________
למידע נוסף ראו:
- עתיד ים המלח, מסמך מדיניות ארוכת טווח ע"פ החלטת ממשלה 3742, יוני 2022 , המשרד להגנת הסביבה, המכון הגאולוגי, מכון ירושלים למחקיר מדיניות ורשות ניקוז ים המלח, טיוטה להערות הציבור
- בחינת חלופות לRead Sea Dead Sea – טוני אלן, יעקב צור ומלאכי.
- אקולוגיה וסביבה ינואר 2017, גליון מיוחד לים המלח.
- צעדים לייצוב מפלס ים המלח בהתייחס לפעילות תעשיית המינרלים, מיכל שגיב וגדעון ברומברג, מים והשקיה 525, אוקטובר 2012.
- http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001111425
- https://www.suez.com/en/news/press-releases/second-largest-desalination-plant-in-the-world-amman-and-aqaba
[1] עתיד ים המלח, מסמך מדיניות ארוכת טווח ע"פ החלטת ממשלה 3742, יוני 2022 , המשרד להגנת הסביבה, המכון הגאולוגי, מכון ירושלים למחקיר מדיניות ורשות ניקוז ים המלח, טיוטה להערות הציבור
[2] כ-30-50 מלמ"ק מהתפלה תסופק לישראל תמורת הגברת אספקת מים מהכנרת לירדן. בנושא זה כדאי להתעדכן מהמשרד לשיתוף פעולה אזורי ו"אקופיס".
[3] https://www.suez.com/en/news/press-releases/second-largest-desalination-plant-in-the-world-amman-and-aqaba
[4] למי שמעוניין חומר מפורט יותר על הרעיון הזה אפשר לפנות לאינג' דני שרבן
[5] של 60 מלמ"ק ושטח של 15 קמ"ר, בקניון של נחל פרסה, יובל של נחל קומראן
[6] צריך להרחיב את הידע עליה (אם עדיין רלוונטית)
[7] מהכנרת והירמוך ומעיינות מליחים לאורך הדרך
