"צלול" יחד עם חברי מטה התושבים למאבק במעגנה בנהריה, מתנגדים נחרצות להקמת מעגנה חדשה בנהרייה (שתי החלופות – מרכזית וצפונית).
לדעת "צלול" שתי החלופות מפקיעות את עתודות החוף האחרונות של העיר לטובת "מגרש חנייה ימי" מזהם, המשרת כ-500 בעלי יאכטות – שרובם אינם תושבי העיר – תוך סיכון מוחשי לשמורת טבע ימית מוכרזת רגישה ותוך סיכון חופי הרחצה של העיר שסובלים כבר כיום מהיעדר חמור של חול.
"צלול" קוראת למוסדות התיכנון לעצור את התוכנית לאלתר. במקום להשחית משאב ציבורי יקר עבור אינטרסים של בעלי הון – להשקיע בשיקום המעגנה הקיימת ובשימור רצועת החוף כמרחב פתוח ונגיש לטובת כלל תושבי נהריה והדורות הבאים.
חשוב להדגיש: על פי התוכנית המסתמנת המדינה ועיריית נהרייה יממנו את תיכנון המעגנה. בתום התכנון יפורסם מכרז BOT (בילד אופרייט טרנספר) ליזמים שיקימו את המרינה ואילו המדינה (או העירייה) יתחייבו לתשלום חודשי. באם יווצר גרעון בשל אי גבייה מספיקה מבעלי היאכטות – ההפרש יוטל על אזרחי המדינה או תושבי נהרייה. כלומר, אזרחי המדינה או התושבים יסבסדו 500 בעלי יאכטות פרטיות. זאת בנוסף לפגיעה האנושה בטבע בנוף ובציבור.
"אורך חופיה של נהריה כ- 6.3 ק"מ בלבד" כתבה "צלול" לות"ל, "בעיר ששואפת לצמוח ל-200 אלף תושבים, הפקעת קילומטר שלם של חוף למען קומץ בעלי יאכטות היא עוול תכנוני ומוסרי. אם העירייה אכן שואפת לחזק את הקשר בין העיר לים, עליה לעשות זאת באמצעות שדרוג המעגנה הקיימת לטובת ספורט ימי למען תושבי העיר והאזור. כפי שקבעו יועצי התכנון עצמם: "רצועת החוף של נהריה היא מהיפות בארץ" – ובדיוק בשל סיבה זו, חובה עלינו להגן עליה מפני הרס בלתי הפי והפקעתה למען אינטרס של מעטים".
במהלך הדיון הסבירו נציגי העירייה את ההגיון בהקמת מרינה כחלק ממהמאץ להרחיב את העיר, לעודד התחדשות עירונית, ספורט ימי ותעסוקה תוך שהם מטשטים את העובדה שמדובר במעגנה שנועדה לשרת 500 בעלי יאכטות על חשבון הציבור. נציג מנהלת "תקומה" ניסה אף הוא להסביר את חשיבות המעגנה לשיקום העיר, חיזוקה ומשיכת אוכלוסייה מבוססת אליה וזאת למרות שאין שום קשר בין הדברים.
נציגת החברה להגנת הטבע התנגדה אף לרעיון המעגנה בטענה לפגיעה אנושה בסביבה ובציבור. נציגת רט"ג פרטה את הפגיעה הקשה הצפוייה לשמורת הטבע הימית שמצפון למעגנה המתוכננת ואת החשש החמור מפני פגיעה בחופים הדרומיים בעקבות גריעת החולות.
הסיבות להתנגדות:
- מדינת ישראל לא זקוקה לעוד מעגנה
אנו מתנגדים לעצם הקביעה שלפיה מדינת ישראל צריכה לספק עוד 500 מקומות עגינה לבעלי יאכטות. ישראל היא מדינה קטנה שאורך חופה בים התיכון הוא 197 ק"מ בלבד שמחציתם תפוסים כבר כיום בידי מחנות צבא, נמלים, תשתיות ועוד. אוכלוסיית המדינה גדלה ב-1.8 אחוז בשנה וכבר כיום קיים מחסור חמור לא במרינות כי אם בחופי רחצה מוסדרים. הוכחה לכך היא מספר הטביעות הגדול שברובן מתרחשות בחופים לא מוכרזים. מדינה קטנה כישראל לא יכולה לספק שאיפות כל אזרחיה, במיוחד כשמדובר בתשוקה שבאה על חשבון הכלל.
טוב יעשה צוות התכנון באם יורה על הגדלת המעגנות שכבר קיימות לאורך חופי הארץ במקום להפקיע שטח יקר ערך מכלל הציבור.
- המעגנה לא תתרום דבר לעיר, כלכלתה וביטחון תושביה
אחת הטענות הנשמעות בעד הקמת מרינה היא "סיפוק פעילות פנאי, חינוך ספורט ימי ומסחר, בקרת גבולות ולשימוש גופי הביטחון". אין ספק שמדובר באחיזת עיניים קשה.
- חינוך, ספורט ימי – כדי לספק לתושבי נהרייה פעילות ספורט ימי אין צורך במעגנה גדולה וחדשה. להיפך, מעגנה מסחרית שבה עוגנות יאכטות תדחק לשוליים את הפעילות הספורטיבית ותפריע לה – בדיוק כפי שקרה במרינות אחרות.
- פגיעה במסחר הקיים – מוקד מסחרי חדש על קו החוף ישאב את מעט הלקוחות ממרכז העיר ורחוב הגעתון ויגרום לקריסת עסקים שכבר היום סובלים מפעילות דלה ומהיעדר לקוחות. (כדי להקים מוקד מסחרי אין צורך במעגנה).
- עלויות התחזוקה יגולגלו על תושבי נהרייה -לא רק שהעיר לא תיהנה מתקבולי מיסים. חלק מהוצאות תחזוקת המרינה יגולגלו על התושבים. הדברים אמורים במיוחד במכרז BOT שבו העירייה מתחייבת לתשלום מול היזם גם אם המרינה מפסידה.
- בקרת גבולות ושיטור ימי – על פי הנתונים שמספק משרד התחבורה בכל שנה מגיעות לחופי ישראל כמה עשרות יאכטות בלבד (מספר מדויק אינו מפורסם) . היאכטות המעטות שמגיעות עושות את דרכן לתעלת סואץ וישראל משמשת כחניית ביניים – אם בכלל. מכאן שתקוות העירייה שהמעגנה תשמש שער כניסה צפוני לתיירים היא עוד אמונת שווא ואחיזת עיניים.
- המעגנה היא מתחם סגור – מעגנות מטבען הן מתחמים מגודרים ומאובטחים. הן אינן תורמות ל"שלד האורבני" אלא יוצרות חיץ פיזי בין התושבים לים שכן חלק גדול מהמתחמים התפעוליים סגורים מפני הציבור מטעמי אבטחה ותחזוקה.
- צורכי הביטחון – מלחמת "חרבות ברזל" הוכיחה שמתן שירותים לגופים צבאיים בעת מלחמה מעלה בשיעור ניכר את רמת הסיכון לתושבים. זמן ההתרעה בנהרייה הוא של 15 שניות בלבד. משמעות הדבר הוא סיכון מיותר לאוכלוסייה אזרחית רחבה שלא לצורך. (במהלך המלחמה עגנו ספינות חיל הים בנהרייה תוך סיכון התושבים).
- התוכנית מקודמת במחשכים, ללא יידוע הציבור ושיתופו
- לולא ערנות של מספר גורמים תושבי העיר לא היו יודעים על קיומה של התוכנית, אופן קידומה וקיומו של קונגרס זה. על תוכנית שצפויה לה השפעה כה גדולה על חיי התושבים להיות מפורסמת ברבים.
- קיים ערפול (כנראה מכוון) בשאלה כיצד מתייחסת תוכנית זו לתוכניות מאושרות אחרות ביניהן תוכנית המתאר של העיר ותוכנית הטיילת.
- היבטים סביבתיים וסיכונים גיאומורפולוגיים
אחת הסיבות שהביאו את צוות התכנון להמליץ להקים מעגנה דווקא בנהרייה הייתה שהיא היחידה לא תפגע במסע החולות בים, שכן לא יהיה צורך להעביר חול מדרומה לצפונה (כפי שהדבר קורה כיום במרינות הרצלייה, תל אביב, אשדוד ואשקלון). אלא שלהנחה זו אין בסיס עובדתי.
- לא קיים ניטור של הסעת החולות באזור שמצפון למפרץ חיפה ולכן משטר תנועת החולות מצפון לעכו נותר עלום. אין כל ראיה לכך שהקמת מעגנה לא תפגע בהסעת החול המקומי עם הזרמים האזוריים מצפון לדרום.
בידינו חוות של פרופ' דן באומן לפיה:
"החוף הצפוני של ישראל , מצפון לעכו, מאופיין במיעוט חופי חול. שרידי רכסי כורכר ומחשופי סלע חופי מונעים לאורך קטעים ארוכים את התפתחותם של משטחי חול חופיים נוחים למתרחצים. בים, בחזית החוף, קיים הזרם החופי המסיע חול מקביל לקו החוף. תנועה זו מזינה את משטחי החול הקיימים ויש חשיבות רבה לקיימה ללא הפרעה. חשיבות הזרם החופי בחוף נהריה מודגמת היטב ע"י שובר הגלים שנבנה בחוף והמהווה הפרעה, לוכד חלק מהחול שראוי היה שינוע לאורך החופים ויזין את מעט משטחי החול הקיימים.
"בניית מתקן הנדסי במים הרדודים בחוף נהריה תהווה הפרעה דומה לזו של שובר הגלים ואולי אגרסיבית יותר. משמעותה, בניית מכשול ומלכודת לחול בחוף שגם כך עני במשטחי חול ואינו מוזן ע"י מקור חול עשיר. כלומר בניית מרינה תרע את הסיכוי להמשך קיומם או התרחבותם של משטחי חול חופיים קיימים (כפי שהתפתחות אוכלוסיית האזור מחייבת). היה לכן ראוי לחשוב על פתרונות הנדסיים הפוכים, כאלה שיכוונו ליצירת תנאי חוף המעודדים היווצרות משטחי חוף חוליים (הזנת חול?) ושימור הקיימים. אסטרטגיה כזו מחייבת להימנע מבניית מתקנים המהווים הפרעה לזרימת החול ולחלוקתו לאורך חוף נהריה".
- יועצי "גאוטבע" הצביעו בעצמם על יצירת "טומבלו" בסמוך לשובר הגלים של החוף העירוני הקיים. משמעות הדבר היא עצירת חול וחשש לגריעתו מהחופים העירוניים וכנראה צורך להעביר את החול מצד אחד של המרינה לצדה השני. מכאן, שאין להתחיל תכנון ולקבוע חלופות לפני השלמת בחינת מודל הסעת חול נומרי (כלי חישובי שמדמה תנוע של סדימנטים) ומודל פיזי.
- חשוב לזכור – מעגנה במיוחד בתנאים של הים התיכון הסוער זקוקה לשוברי גלים כדי להגן עליה. נשאלת השאלה מה יהיה מקור החול להקמת שובר הגלים וחשוב לא פחות – מה תהייה השפעתו על חופי הרחצה של נהרייה.
- פגיעה בטבע, במגוון הביולוגי ובנוף
- פגיעה בבעלי חיים – חופי נהרייה מתאפיינים בחוף סלעי שמשמש בית לבעלי חיים רבים וקטעי חופים חוליים שבהם מתועדת הטלת צבי ים – שרק לאחרונה החלו להראות סימני התאוששות לאחר שנים של פגיעה אנושית קשה. הקמת מעגנה תהרוס את בית הגידול הסלעי הקיים, תפצל את בית הגידול ותפגע ברבייה של מינים רבים ובחופים החוליים המועטים באזור שמשמשים בין השאר להטלת צבי הים.
- פגיעה בשמורה הימית – יועצי "גיאוטבע" לא התייחסו כלל לפגיעה שעלולה החלופה הצפונית להסב לשמורה הימית "ראש הנקרה-אכזיב", אשר נמצאת במרחק של 350 מ' בלבד מגבולה הצפוני של המעגנה המתוכננת. תנועה מסיבית של כלי שייט עלולה לפגוע בבעלי חיים ימיים בתנועתם אל ומהאזור הימי המוגן, לגרום לעלייה בריכוזי המזהמים בו ולהביא לפלישת מינים (אשר יגיעו עם כלי השייט) שיסכנו את יציבות מארג המזון בשמורת הטבע הימית.
- התוכנית אינה לוקחת בחשבון את נושא עליית מפלס פני הים – אין בהתייחסות של "גיאוטבע" כל אזכור לנושא עליית המפלס שמאיים כבר כיום על מבנים ימיים.
- בחינת החלופות – שתיהן גרועות
- קיבולת האוכלוסייה – על פי הנתונים אוכלוסיית צפון העיר גדולה יותר (60 אלף תושבים) מזו שבדרומה (35 אלף תושבים). לא ברור מה הקשר בין קיבולת האוכלוסייה לבין מגרש החנייה ליאכטות שממילא לא ישרת אותם. להיפך, אוכלוסייה גדולה זקוקה לנוף פתוח וחוף ים ולא למגרש חנייה ליאכטות.
- אוכלוסיית נהרייה עתידה לגדול ל-200 אלף תושבים – בדיוק בשל כך גריעה של למעלה מק"מ חוף מתוך 6.5 ק"מ קיימים תותיר בידי הציבור 5.5 ק"מ חוף בלבד. פחות מ-2 ס"מ לתושב (לא כולל את תושבי יישובי האזור שגם הם מבלים בחופי נהרייה).
- הבעלות על הקרקע – "גיאוטבע" מציינת את נושא הבעלות על הקרקע שאין לו שום חשיבות לנושא המעגנה, אלא אם כן היזמים ידרשו "פיצוי נדלנ"י" על השקעתם – כפי שאכן קרה במעגנה בהרצלייה שסיפור הקמתה והתנהלות מקימיה לא תיזכר לטובה בדברי ימי התכנון בישראל (וזה בלשון המעטה).
- הערכת חלופות למיקום מעגנה – באשר לחלופה המרכזית נכתב שהמיקום אינו מחובר בצורה טובה למרכיבים העיקריים בלב העירוני הקיים שהוא דל בהתחדשות עירונית ולכן נדרשת חשיבה לגבי תפקידו של רחוב מקס שטיינמץ. לגבי החלופה הצפונית נכתב שהשלד האורבני טרם התגבש וקיימת הזדמנות ליצירת חיבור בין המעגנה לעיר והשתלבות למרקמי הבינוי המתחדשים – שוב מדובר במכבסת מילים שנועדה לטשטש דבר אחד. למעגנה אין שום תרומה לעיר חוץ מגזלת חוף. יעידו על כך מרינות בכל רחבי העולם.
- נהרייה סובלת כבר כיום מבעיות תחבורה קשות ובלתי נסבלות
שתי החלופות מתאפיינות ברחובות צרים ובגישה גרועה לים. טוב יעשו משרד השיכון, משרד התחבורה והעירייה אם יטפלו בבעיית הפקקים שהיא בלתי נסבלת כבר כיום במקום להוסיף עוד ועוד מוקדים שרק יקשו על חיי התושבים.
לסיכום
- אנו מתנגדים בכל תוקף להקמת שתי החלופות – המרכזית והצפונית.
- כדי לספק את צורכי הספורט והנופש של תושבי נהרייה (ואף את צורכי הצבא) די במעגנה הקיימת שאפשר להרחיבה במעט בהתאם לגידול בצרכים.
- את השאיפה של כמה אזרחים במדינת ישראל להיות בעלים של יאכטה אפשר לספק באמצעות הרחבת מעגנות קיימות, ואין צורך לכבוש שטחי חוף יקרים של הכלל לטובתם של מעטים.
- מעגנה לא תתרום דבר לתושבי העיר – להיפך, היא תגזול שטח חוף יקר ותגביר את העומס בכבישים העמוסים כבר כיום.
- מעגנה תפגע בסוחרים ובעלי בתי הקפה באזור רחוב הגעתון שגם ככה נאבקים על כל אורח.
- העובדה שתומכי התוכנית מנסים למכור לתושבים לפיה מעגנה תביא לעיר תיירים מהארץ ומחוץ היא אחיזת עיניים ואשליה שאין לה על מה להסתמך.
- מעגנה פרושה זיהום ים בשמן ודלק, תנועת כלי שיט המסכנים את הספורט הימי ושחיינים ואת הטבע.
אנו קוראים למוסדות התכנון להורות על ביטול התוכנית ועל שימור רצועת החוף כמרחב ציבורי פתוח, ירוק ונגיש לכולם לטובת תושבי נהרייה והדורות הבאים.