חוק אזורים ימיים, שנידון בועדת הכלכלה, וישוב לדיונים אחרי הבחירות, נועד להסדיר את הזכויות והחובות של המדינה במים הכלכלים של ישראל, ששטחם שווה לשטחה של כלל המדינה, בהם נמצאים משאבי הטבע ובהם קידוחי הגז והנפט, לצד סביבה ימית נדירה ויקרת ערך.
הצעת החוק שהגישה הממשלה חלקית, גרועה ושגויה:
- נעדרת מנגנוני איזון בין הצורך בפיתוח כלכלי לבין ההכרח לשמור על הסביבה.
- נעדרת מנגנוני שקיפות המאפשרים את מעורבות ושיתוף הציבור בחלוקת זכויות החיפוש וההפקה של הנפט.
- נעדרת מנגנוני פיקוח של המשרד להגנת הסביבה.
- נעדרת מנגנון לשימור אתרי הטבע הרגישים.
מה דורשת "צלול"?
- להקים מנגנון מאוזן של ועדה מעין תכנונית לקבלת החלטות תוך שקיפות ציבורית מלאה.
- הפרדה מלאה בין תהליך הרישוי של מתקני הגז והנפט, שיבוצע על-ידי משרד האנרגיה, לבין הבקרה הסביבתית שתבוצע על-ידי המשרד להגנת הסביבה.
- מעמד שווה זכויות ועצמאי למשרד להגנת הסביבה בעת קבלת קבלת החלטות על אישור קידוח גז ונפט במים הכלכליים, עם זכות וטו במקרה של סיכון חמור לסביבה.
- שקיפות מלאה ומתן זכות לציבור להתנגד בעת הליך אישור הקידוחים.
- הגדרת ואישור שמורות ימיות להגנה על שטחים רגישים ובעלי יחוד.
