הערות "צלול" למסמך המדיניות ים תיכון

"צלול" הגישה ב-22 לאפריל 2018 למינהל התכנון את הערותיה לגבי מסמך המדיניות למרחב הימי:

עמותת צלול סומכת ידיה על הנחות היסוד הבאות שבבסיס מסמך המדיניות:
1. הפקת תועלות מהים ומניעת מפגעים בריאותיים ונזקים כלכליים תלויים בשמירת היכולת של המערכות האקולוגיות הימיות והחופיות להמשיך לספק לנו את שירותי המערכת שלהן.
2. שמירת תפקודם של שירותי המערכת האקולוגית מחייבים יישום מידי של מנגנונים לתכנון וניהול של המרחב הימי, כיוון שהלחצים על הסביבה הימית והחופית גדולים כבר היום וצפויים להתגבר בעתיד הקרוב.
3. המצב הקיים, של היעדר מנגנוני תכנון וניהול במרחב הימי, מסכן את תפקוד המערכות האקולוגיות ולפיכך צפוי לפגוע ביכולת לנצל את הפוטנציאל הכלכלי של הים.
הנחות המוצא והשאלות המרכזיות שהנחו את עמותת צלול בבחינת המסמך:
1. הנחת מוצא: מסמך המדיניות, מעצם הגדרתו, נועד להתוות עקרונות לתכנון ולניהול של כלל המרחב הימי של ישראל, לרבות האזור הכלכלי הבלעדי ("המים הכלכליים"), מתוך ראיה צופה פני עתיד.
השאלה: האם המסמך אכן מספק פתרונות צופים פני עתיד?
2. הנחת מוצא: מנגנוני תכנון וניהול שאינם מכסים את כלל המרחב הימי, מסכנים את תפקוד ואת בריאות המערכות האקולוגיות, ובהתאם, מסכנים את היכולת למצות את הפוטנציאל הכלכלי של הים.
השאלה: האם מסמך המדיניות מציע פתרונות מספקים לניהול האזור הכלכלי הבלעדי?
לעמדת עמותת צלול, קיים פער מהותי בין הנחות היסוד, המפורטות במבוא למסמך המדיניות, ובין המדיניות המוצעת במסמך. כפי שיפורט בהמשך, המסמך מציע לאמץ מדיניות, המקבעת את המצב הנוכחי, המתאפיין באקום תכנוני וניהולי באזור הכלכלי הבלעדי ודוחה את החשיבה על אופן ניהולו לעתיד בלתי ידוע.
החלק הראשון של המסמך מתמקד בהערות "צלול" לגבי סוגיות עקרוניות הכלולות במסמך.
ראשית, נתייחס לכך שההצהרה המפורשת לפיה קביעת מנגנוני תכנון וניהול במים הכלכליים מיותרת בשלב זה, לאור פעילות אנושית מצומצמת, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות הקיימת, הקובעת צפי להרחבה משמעותית, ואינה עולה בקנה אחד גם עם מהות מסמך מדיניות, שלא נועד לתחזק מצב קיים, אלא לקבוע כלים שיבטיחו את מצב הסביבה הימית בעתיד.
שנית, נתייחס לכך שרשות הים המוצעת אינה תורמת לניהול אינטגרטיבי של המרחב הימי, לאור העובדה שלא נתנו לה סמכויות בתחומים מרכזיים. מעמדה והרכבה אינם מוגדרים, ותפקידיה וסמכויותיה מוגדרים באמצעות מונחים עמומים כמו אחריות ל"תכלול" ו"תיאום". כל זאת מבלי להבהיר מה מסתתר מאחורי מונחים אלו.
שלישית, נתייחס לנושא התכנון במרחב הימי. נדגיש, כי הפיצול המלאכותי בין הסמכויות באזורים הימיים השונים מיותר, מקשה על תכנון המרחב הימי, מתוך ראייה כוללת והתייחסות להשפעות ההדדיות של פעילויות שונות בים, ומונע התמחות חיונית בתחום התכנון.
רביעית, נתייחס למדיניות המוצעת לשמירת טבע. נדגיש, כי פרק זה בעייתי ביותר, כיוון שהוא מתעלם מההכרה העולמית בהידרדרות הנמשכת של מצב המערכות האקולוגיות הימיות ומהצורך הדחוף לאמץ באופן מידי כלים שעשויים לעצור את מגמת ההידרדרות. במקום זאת המסמך בוחר לדחות לעתיד לא ידוע הגדרה של אזורים ימיים מוגנים במים הכלכליים ומעניק הגנה מוגבלת, הן בהיקף והן במהות לשמירת טבע במים הטריטוריאליים. יודגש, שהמדיניות המוצעת לגבי שמירת טבע במרחב הימי מנוגדת למגמות העולמיות ולמחויבויות הבין-לאומיות של ישראל.
חמישית, נתייחס לנושא המניעה וההתמודדות עם זיהום ים. נשים דגש על שתי סוגיות עיקריות – העדר קביעת שלביות ולו"ז להשגת GES ולחסר בהתייחסות לבעיית זיהום הים בפלסטיק, במובחן מזיהומים אחרים.
שישית, נתייחס למדיניות המעודדת הקמת מבנים ימיים ואיים מלאכותיים ונצביע על ההשפעות השליליות הצפויות ממדיניות זו. נמליץ על אימוץ גישת התכנית הימית לישראל של הטכניון, לבחון בזהירות את נושא הקמת האיים ולדחות ככל האפשר את הקמתם.
לבסוף, נתייחס בקצרה להפחתת ההגנה על משאב החול הימי, למרות ההכרה שמדובר במשאב במחסור.
חלקו השני של המסמך מתייחס להערות לפרקים וסעיפים פרטניים, לפי סדר הפרקים בטיוטת המסמך.
לפני שנעבור להערות בהרחבה, נדגיש, כי לדעת "צלול" יש להחזיר למסמך את פרק ההיבטים המשפטיים, שהורד במסגרת התיקונים שנעשו במסמך המדיניות. לאימוץ סטנדרטים בין-לאומיים באמצעות הצטרפות לאמנות בין-לאומיות ובאשרור אמנות בין-לאומיות יש חשיבות רבה, הנובעת מיצירת מחויבות לאימוץ סטנדרטים אלה ולצורך קידום שיתופי פעולה בין-לאומיים ואזוריים.

1. המלצת מסמך המדיניות לדחות את קביעת מנגנון התכנון והניהול של המים הכלכליים לעתיד, שגויה ומסוכנת
על פי מסמך המדיניות עצמו, "בעתיד הקרוב צפויה מדינת ישראל להידרש להרחבת תשתיות בים, הן כלכליות והן ביטחוניות… הצרכים של המשתמשים השונים בשטחי ים, הולכים וגדלים, ולכן מחייבים ראייה תכנונית כוללת של המרחב, שתאפשר תיאום וחפיפה בין משתמשים שונים".
למרות זאת, המסמך ממליץ להקפיא את המצב הקיים במים הכלכליים המתאפיין בהעדר תכנון סדור ובמנגנון ניהול ברור. המלצה זו עוברת, כפי שמפורט בהמשך, כחוט השני לכל אורך פרקי המסמך.
גם אם היינו מקבלים את הנחת המוצא בסעיף 2.3 של המסמך, כי "נכון להיום מתקיימות, במים הכלכליים, פעילויות אנושית ופעולות פיתוח מצומצמות, ולכן צפויים קונפליקטים מעטים בטווח הזמן הקרוב" (אנו חולקים עליה, שכן כבר היום, לצד פעילויות גז ונפט, יש במים הכלכליים פעילויות של תעבורה ימית, דיג, ביטחון והנחת קווי תקשורת), הרי שהעובדה שמדובר במסמך צופה פני עתיד, מחייב קביעה דחופה של מנגנונים שיאפשרו לנהל את הקונפליקטים בין המשתמשים השונים, נוכחיים ועתידיים, ובין הפעילויות השונות לסביבה. זאת בעיקר, על רקע המציאות, שהמסמך מכיר בה, המתאפיינת במיעוט ידע קיים על המערכות האקולוגיות בים העמוק ועל השפעת הפעילות האנושית עליהן.
ההמלצה אף סותרת את מסקנות שלב א' של הפרויקט, שבמצב הקיים, "המרחב הימי מתאפיין במשילות חלשה הבאה לידי ביטוי בביזור סמכויות, בהעדר תיאום מספק בהיבטים של תכנון וביצוע" (סעיף 1(א) למסמך).
הקפאת המצב הקיים, תוביל בהכרח להמשך ההידרדרות בתפקוד המערכות האקולוגיות הימיות, שמצבן בחופי ישראל, כמו בשאר העולם, קריטי כבר היום.
נציין, שהמסמך אף אינו מגדיר מהם היקף הפעילות והשיקולים שיצדיקו הקמת מנגנוני תכנון וניהול במים הכלכליים.
להלן התייחסות לחלק מהמלצות המסמך להקפאת המצב הקיים.
פרק ניהול המרחב הימי
סעיף 2.3 למסמך ממליץ על הקמת רשות ים סטטוטורית, אך מגביל את סמכויות התכנון שלה במים הכלכליים לייעוץ לבעלי הסמכות הקיימים. את קביעת ההליך התכנוני במים הכלכליים, המסמך ממליץ לדחות לעתיד לא ידוע:
סעיף 2.3 (ה): "ועדת היישום של מסמך המדיניות תמליץ על עדכון ההליך התכנוני המפורט לעיל בהתאם לשינויים בהיקף וסוג הפעילויות במרחב."
ספציפית לגבי אישור קידוחי גז ונפט, מומלץ שהוא יתבצע על-פי חוק אזורים ימיים. כלומר, ככל שהצעת חוק אזורים ימיים תאושר, ההמלצה היא לשמר את המצב הקיים, שבו הסמכות הבלעדית לאישור נמצאת בידי הממונה על ענייני הנפט, ומתן תוקף חוקי להתייעצות עם המשרד להגנת הסביבה. מסמך המדיניות מוסיף/מחליף כגורם מייעץ לממונה ועדה מייעצת-מתכללת, שתקום תחת רשות הים (המסמך לא מבהיר מה יתרונו של הגוף המייעץ החדש על המשרד להגנת הסביבה או מדוע צריך שני גופים מייעצים).
סמכות ייעוץ אינה תחליף למנגנון תיאום מחייב או להקמת גוף בעל ראייה כוללת וסמכות לתכנן את הפעילויות במים הכלכליים ולקבוע סדרי עדיפויות בין השימושים השונים במרחב הימי.
פרק הפקת הידרו-קרבונים
פרק 2.1 (ד) עוסק בפיקוח על הבטיחות של מערכי החיפוש וההפקה. למרות ההכרה בחיוניות הפרדה בין סמכויות הרגולטור הממונה על אישור פעילויות נפט ובין הרגולטורים המוסמכים לדאוג לבטיחות הקידוחים ולסביבה, שהיא לקח שנלמד בכל העולם מתאונות שגרמו לזיהום הים בנפט, המסמך מציע לדחות את ההפרדה לשלב מאוחר יותר, "כשתגבר הפעילות".
הצעה זו בעייתית ביותר, לאור הנתונים הבאים:
א. פיתוח מאגר לוויתן ומאגרי כריש ותנין נמצאים בדיון ברשויות הרישוי, תחת מחאה ציבורית חריפה והליכים משפטיים שונים, שהמשותף להם הוא היעדר מנגנון תכנוני במים הכלכליים.
ב. ההליכים המתקיימים למתן רישיונות חיפוש גז ונפט חדשים, שבעקבותיהם הוענק רק לאחרונה רישיון חיפוש לקונסורציום חברות הודיות ובמהלך השנה מתוכנן הליך תחרותי נוסף להענקת רישיונות חיפוש.
פרק שמירת טבע
סעיף 2.2(א) בנייר המדיניות מתייחס לנושא שמורות טבע ימיות. המסמך מציע לא לקבוע כלל אזורי חיפוש לשמורות טבע ימיות במים הכלכליים, ומנמק את המדיניות בכך שהפעילות האנושית שם מצומצמת, רמת האיום נמוכה והידע המדעי מוגבל. ההצעה היא להסתפק ב-4 אזורים קטנים עם מצע קשה, שאותרו במסגרת הסקר האסטרטגי של משרד האנרגיה, תוך התעלמות מכך שכבר כיום ידוע על קיומם של אזורים ייחודיים, רגישים ועם מגוון עשיר במים הכלכליים, שאינם על מצע קשה .
גם ביחס לשמורות ימיות במים הכלכליים, ההצעה היא שרק אם וכשהפעילות האנושית תגבר בעתיד, יישקל מחדש הצורך בתוספת שמורות טבע.
המדיניות המוצעת מתעלמת מהמגמה העולמית, כמו גם מהמחויבויות הבין-לאומיות של ישראל, במסגרת אמנת המגוון הביולוגי, שהציבה למדינות החברות יעד (aichi targets) של הכרזה על 10% מהאזורים הימיים של המדינה כאזורים ימיים מוגנים עד לשנת 2020.
מגמה זהה, של הרחבת היקף האזורים המוגנים, לרבות במים הכלכליים, קבלה ביטוי גם בדירקטיבה האירופית שקבעה מסגרת אסטרטגית ימית (MSFD – Marine Strategy Framework Directive). הדירקטיבה הציבה למדינות האיחוד יעד של השגת GES (סטטוס סביבתי ראוי) בסביבה הימית עד שנת 2020, באמצעות יישום גישת EBM (ניהול מבוסס מערכות אקולוגיות). אחד הכלים העיקריים להשגת היעד הוא הקמת רשת קוהרנטית של אזורים ימיים מוגנים, שעד 2020 תכלול 10% מהמרחבים הימיים, עם דגש על קישוריות בין השטחים המוגנים וקביעת אמצעי ניהול אפקטיביים שלהם.
נייר המדיניות מציב את ישראל כמדינה היחידה ששוללת במפורש הצבת יעד להכרזת אזורים ימיים מוגנים.
גם ההנמקה למדיניות תמוהה. ראשית, ידע מדעי מוגבל הוא סיבה לנקוט בזהירות יתר ולהכריז על שטחים מוגנים בהיקף רחב, ורק לאחר הצטברות הידע לשקול אם ראוי לצמצמם. שנית – מלבד העובדה שמצבן החמור של המערכות האקולוגיות הימיות מצריך לנקוט כמה שיותר בצעדים להגן עליהן, אלא שההתרחבות הצפויה של הפעילויות בעתיד הקרוב מחייבת להציב כבר היום יעדים קרובים לאיסוף מידע ולהכרזה על שמורות טבע ימיות גדולות במים הכלכליים.

השפעת האנושות על הימים והאוקיינוסים, על הזיהום, חדירת מינים פולשים וכו', ידועה. כך שלא ברור מה צריך עוד לקרות, כדי להצדיק הכרזה עליהן גם במים הכלכליים, ואיך ההחלטה המפורשת לא להגן על הסביבה הימית במים הכלכליים עולה בקנה אחד עיקרון הזהירות המונעת, שהמסמך מגדיר כעקרון בסיסי.
לסיכום, כל מהותו של מסמך המדיניות הוא לקבוע קווי מדיניות לעתיד, ל"שלב המאוחר יותר". המסמך לא מביא כל תחזית מקצועית על-פיה הפעילות במים הכלכליים לא תגדל בעתיד הנראה לעין. למעשה, סבב הרישיונות שמקדם משרד האנרגיה מצביע על הגדלת הפעילות, בטווח הזמן הקרוב. כמו גם, קיים צפי משמעותי לגידול בתעבורה הימית ובפעילות סירות הנופש במקביל להרחבת נמלים ופיתוח מרינות נוספות (גידול שאינו מוגבל רק לאזור החוף, אלא מזהם גם את הים העמוק). למרות כל אלה, לא רק שמסמך המדיניות בחר להתעלם מהצורך לנתח ולהמליץ על מנגנונים לניהול ותכנון המים הכלכליים, אלא שהמסמך אף לא מגדיר את היקף ואת סוג הפעילות במרחב שיצדיק חשיבה על "עדכון" ההליך התכנוני או הניהולי.

2. רשות הים המוצעת לא תתרום לניהול אינטגרטיבי של המרחב הימי
על-פי נספח התיקונים נושא הפקדת ניהול הים על-ידי רשות ים נמצאת עדיין בדיון, כשעל הפרק חלופות נוספות של מועצת ים ועסקים כרגיל. לפיכך, נתייחס לחלופה רשות הים המפורטת במסמך בתמצית.
רשות הים הסטטוטורית, המוצעת במסמך המדיניות, בוסרית ובמקום לספק ראייה כוללת היא עלולה לחטוא למטרה בכך שתגביר את ביזור הסמכויות ואת חוסר התיאום בין בעלי הסמכות הקיימים.
הבעיות העיקריות ברשות הים המוצעת:
א. הוצאת תחומים מרכזיים, כמו, סחר-ימי ופעילויות לחיפוש והפקת גז ונפט הופכת את הרשות לגוף בעל סמכויות מוגבלות ושיוריות, שבמקום לצמצם את ביזור הסמכויות רק מגביר אותן. הרשות המוצעת גם חסרת כלים ליישם ראיה כוללת על הפעילויות בסביבה הימית.
ב. חוסר בהירות לגבי זהות המשרד האחראי על רשות הים ועל הרכבה.
ג. הגדרה לא ברורה של סמכויות ותפקידי הרשות, באמצעות מונחים כלליים כמו "תכלול" ו"תיאום".

יודגש, כי עמותת צלול מצדדת בהקמת רשות ים, כמפורט בהצעת החוק הפרטית, שהיא מקדמת. אך זאת במתכונת שונה מהמוצע במסמך המדיניות. לדעת "צלול" על הרשות להיות בעלת סמכויות פיקוח, אכיפה וניטור על הבטיחות והגנת הסביבה הימית בכלל האזורים הימיים, לרבות בתחום הסחר הימי ופעילויות הנפט.

3. ההצעה לפצל את סמכויות התכנון בין גופים שונים מסורבל וימנע התמחות בתכנון ימי

נושא התכנון נמצא גם הוא עדיין בדיון, על-פי נספח התיקונים, ולכן ההתייחסות למנגנון המוצע תהיה תמציתית.
ההצעה מפצלת את תכנון המרחב הימי בין גופים שונים, כשבתחום המים הכלכליים, לא מוצע כל מנגנון תכנוני, מלבד אחריות של רשות הים ל"תכלול" הפעילויות כגוף מייעץ. עובדה המשאירה את "התכנון", בידי הממונה על ענייני הנפט.
לעמדת צלול, סמכויות התכנון בסביבה הימית צריכות להיות מרוכזות בידי גורם מתכנן אחד, שסמכויות התכנון שלו מתפרשות הן על המים הטריטוריאליים והן על המים הכלכליים וכוללות גם את סמכויות התכנון שנמצאות כיום בידי הולחו"ף. סמכויות התכנון צריכות להיות מעוגנות בחוק ולכלול את הרכב וועדת התכנון וסמכויותיה, לרבות מנגנון להכנת תכניות מפורטות, חובת ביצוע תסקירי השפעה על הסביבה ומנגנוני רישוי, פיקוח ואכיפה.
היתרון העיקרי של מודל זה הוא ביכולת לתכנן את הפעילויות במרחב הימי מתוך תפישה תכנונית כוללת, אשר מתחשבת בכלל השימושים והפעילויות בים, ומחפשת פתרונות שיאפשרו שילוב שימושים, אינטגרציה וסינרגיה בין הפעילויות השונות. במסמך הקיים יש הנחיות תכנוניות מפוזרות בתוך הפרקים המתייחסים לפעילויות ספציפיות, כמו ספנות, ביטחון, דייג או חיפוש והפקת נפט, אך חסר הרובד שמתייחס להשפעות ההדדיות בין הפעילויות השונות. הצורך להפריד בין פעילויות אלו לאחרות או לשלב ביניהן, כדי להקטין את ההשפעות הסביבתיות המצטברות והסינרגטיות על המרחב הימי.
בנוסף, המודל המוצע כאן יאפשר התמחות בתכנון במרחב הימי ויחסוך הקמת מנגנוני תיאום מורכבים ומיותרים, דוגמת אלו המוצעים בסעיף 2.4 למסמך המדיניות ביחס למרכיבים כמו צנרת גז וכבלי תקשורת, שחוצים את כלל האזורים במרחב הימי.
מוצע שגורם התכנון הימי יהיה משולב כוועדה במערכת התכנון, אשר על החלטותיה ניתן לערור בפני המועצה הארצית. לועדה יוקנו סמכויות רישוי, פיקוח ואכיפה כנגד עבירות בניה.
מוסכם כי התכנון בים שונה מהתכנון ביבשה, ולכן דורש התאמות, אך הכללים הבסיסיים, של חובה להכין תכניות מפורטות, לתכנן ולבצע תסקירי השפעה על הסביבה וסקרי סיכונים, לבצע שיתוף ציבור ולהקנות זכות ערר – משותפים לתכנון בים וביבשה.
ההצעה הנשקלת על-פי הנספח, של עסקים כרגיל, בעייתית ביותר. כיום, קיימת אי בהירות חוקית לגבי תכולת חוק התכנון והבניה במים הכלכליים. כמו כן, הואקום התכנוני לא מאפשר התחשבות ואיזון בין שימושים שונים, שכן סמכויות התכנון היחידות במרחב המים הכלכליים הן בידי הממונה על ענייני הנפט, כך שאינטרס תכנוני יחיד זוכה לעדיפות מובנית.

4. התייחסות מסמך המדיניות לשמירת טבע מנוגדת למגמות העולמיות ולהתחייבויות הבין-לאומיות של ישראל
תיקון טעויות עובדתית במסמך המדיניות לגבי הערת שוליים 49 (עמ' 103):
א. ה Aichi Biodiversity Targets אינן המלצה, אלא מחויבות החלה על המדינות החברות באמנת המגוון הביולוגי.
ב. מטרה 11 של Aichi Biodiversity Targets מתייחסת ל 10% מכלל שטח האזורים הימיים של המדינה ("10 per cent of coastal and marine areas") ולא על 10% ממי החופים.
הכרזת אזורים ימיים מוגנים ושמורות טבע
מסמך המדיניות סותר את ההתחייבות הבין-לאומית של ישראל במסגרת אמנת המגוון הביולוגי, כיוון שהוא מציב יעד נמוך בהרבה מהיעד של הגנה על 10% משטח המרחב הימי:
המרחב הימי של ישראל משתרע על כ- 26,000 קמ"ר (4,000 קמ"ר של מים ריבוניים + 22 אלף קמ"ר של מים כלכליים). למרות זאת, מסמך המדיניות מציע לקבוע איזורי חיפוש בשטח כולל של כ- 235 קמ"ר בלבד. כלומר, פחות מ-1% משטח המרחב הימי הכולל ופחות מ-6% משטח המים הטריטוריאליים .
יש לקבוע במסמך תאריך יעד להכרזת שמורות ימיות, לכל הפחות לגבי 235 הקמ"ר, המוצהרים כי יהיו מיועדים לשמורות טבע.
בסעיף 2.2 (ב) יש להבהיר שכל מנגנון של גריעה מהשטח המזערי של השמורות הימיות יכלול פיצוי הכולל הקצאת שטח שמורות חלופי, שגודלו לא יקטן מהשטח שנגרע.
סעיף 2.4 מגדיר אזור ימי מיוחד, ומתייחס במסגרתו לחובה להגן על בתי גידול מייצגים. יש לבטל את הדחייה של קידום ההגנה על אזורים ימיים מיוחדים לעתיד בלתי ידוע , ולהגדיר את מעמדם הסטטוטורי, היקפם וסוג ההגנה שתוענק לאזורים הימיים המיוחדים.
בסעיף 2.2 (ב) יש לבטל את העדיפות הניתנת למתקני תשתית על-פני שמירת טבע בתחום בתי גידול ערכיים או בתי גידול בסיכון. עדיפות זו ניכרת בכל הפרק, לרבות הכפפת הגדרת שטח שמורת טבע מול שבי ציון לתכנית מתקן ההתפלה ולא להיפך. מומלץ לאפשר בתוך השמורות הימיות הקצאה של אזורי אל-געת, שיהיה מוגן לחלוטין מהפרעות, לרבות הפרעות מהקמת מתקני תשתית וקווי תקשורת (בהתאם להגנה על שמורות בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע).
יש להוסיף מנגנון להכרזת שטחים מוגנים, עם בתי גידול מייצגים, במים הכלכליים. הכרזה זו מחויבת מעקרון הזהירות המונעת, לאור רמת הידע המוגבלת מחד, והגידול הצפוי בתשתיות מאידך.
יש לשנות את סעיף 2.2.(ב)(1) הקובע כי בשלב הביניים, עד להכרזת השמורה, סמכויות רשות הטבע והגנים בשטח השמורה המאושרת יגזרו מהוראות התכנית. יש לשמר את זכות הוטו של רט"ג, ולהעניק לשטחים אלו את ההגנה המוגדרת לשטחים לאחר אישור תכנית וטרם הכרזה בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע. כלומר, לא ייעשו בשטח פעולות שלדעת רט"ג עלולות לסכל את ייעוד השטח, אלא באישור רט"ג (סע' 25 לחוק).
לסיום, יש פער בין ההצהרה בפרק שמירת הטבע במסמך כי ההגדרה המרחבית של האזורים הימיים להגנה על משאבי טבע נבחנה בהיבטים של ייצוג, גודל ורציפות (=קישוריות, connectivity) ובין הגדרת היקף שטח שמורות מצומצם ביותר. דחיית ההגנה על בתי גידול מייצגים במים הכלכליים לעתיד לא ידוע וחסרה התייחסות להיבט הרציפות של אזורים ימיים מוגנים.
פגיעה בשמורות טבע על ידי עידוד פעילויות שיפגעו במטרות השימור
פגיעה במטרות שמירת טבע נמצאת גם בפרקים נוספים במסמך. כך למשל, בפרק העוסק בפנאי ונופש (סעיף 2.3), מדובר על עידוד הקמת שוניות מלאכותיות ומעגנות ועל התרת דייג בתחום אזורים ימיים המיועדים לגנים לאומיים ושמורות טבע. קווי מדיניות אלו עומדים בסתירה לתכלית שמורות טבע, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהגדרת שמורת טבע בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע ("שמורת טבע" – שטח שבו נשמרים חי, צומח, דומם, קרקע, מערות, מים או נוף, שיש בהם ענין מדעי או חינוכי, מפני שינויים בלתי רצויים במראם, בהרכבם הביולוגי או במהלך התפתחותם, ואשר שר הפנים הכריז עליו, בהתאם להוראות סעיף 22, שהוא שמורת טבע". לגבי הקמת שוניות מלאכותיות, ראו הרחבה בסעיף 6 להלן. לגבי התרת דיג בשמורות – המגבלה על דיג בשמורות צריכה להיות מוחלטת, הן לאור ההיקף המצומצם של השמורות והן לאור העדויות על-כך שהשמורות היחידות האפקטיביות הן שמורות אל-געת (ראו הפניה למחקרים רלוונטיים בהמשך).
אימוץ מדיניות ה MSFD ((Marine Strategy Framework Directive) – רשתות אזורים מוגנים
מומלץ לאמץ את הגישה של דירקטיבת ה MSFD האירופית, העוסקת באזורים ימיים מוגנים.
ה MSFD מכירה באיום שיוצר מגוון השימושים הגדל בסביבה הימית על המערכות האקולוגיות הימיות; שמה דגש על הקמת רשת קוהרנטית של אזורים ימיים מוגנים, ברמות הגנה שונות, ככלי מרכזי להשגת יעדיה ומדגישה שהרשת צריכה להתאפיין ברמה גבוהה של ייצוגיות.
בעקבות הדירקטיבה, נייר המדיניות של ממשלת בריטניה בנושא הסביבה הימית, למשל, מגדיר כמטרה, לבנות רשת אקולוגית קוהרנטית של אזורים ימיים מוגנים, כדי להבטיח שהים, כמשאב משותף, ימשיך לתרום לחברה ולדורות הבאים . כך גם בצרפת, האסטרטגיה הלאומית העדכנית להקמה וניהול של MPA's מתייחסת להרחבת מדיניות הפיתוח והניהול של רשת האזורים הימיים המוגנים, שצריכה לעמוד בקריטריונים של ייצוגיות ורציפות ובנוסף גם בקריטריון של שכפול הביטטים ואזורים פונקציונליים – כביטוח נגד אסונות מקומיים.
מסמך המדיניות המוצע אינו מתייחס לצורך בפיתוח רשת אזורים מוגנים ככלי לשמירה על הסביבה הימית.
בחינת מדיניות ניהול שמורות טבע ואזורים ימיים מוגנים על בסיס מחקרים עדכניים
תמונה שמצטיירת ממחקרים עדכניים מצביעה על-כך שלא די בעצם ההכרזה על אזורים מוגנים ימיים כדי לשפר את רמת ההגנה על השטח. שיפור רמת ההגנה תלוי במאפייני בתי הגידול ומגוון החי, ובמאפייני האזור (הסיכונים, רמת ההגנה, גודל האזור המוגן וכו') וקיום תכניות ניהול אפקטיביות, לרבות קיום אמצעי אכיפה.
כך, למשל, מחקר שהתפרסם לאחרונה (2018) ב- 15 אזורים מוגנים ימיים בים התיכון. מצא כי בעוד באזורי על-געת אכן מפחיתים את הסיכונים, הפעילות באזורים בהם פעילות נופש מותרת, מוגנים פחות מהשטחים שסביבם, שאינם מוגדרים כאזורים מוגנים. (המחקר כלל הערכת סיכונים ופיתוח מדדים לכימות יעילות אזורים ימיים מוגנים בהפחתת השפעת שימושי פנאי ונופש שניתן לנהל אותם בשמורות: דייג מסחרי מקומי (artisanal fisheries) ופעילויות נוספות כמו דייג 'ספורטיבי', שחייה, צלילה ושייט בסירות לא מנועיות).
" We show that fully protected areas effectively eliminate extractive activities, whereas the intensity of artisanal and recreational fishing within partially protected areas, paradoxically, is higher than that found outside MPAs, questioning their ability at reaching conservation targets."

Zupan et al. 2018 How good is your marine protected area at curbing threats? Biological Conservation 221 237–245

5. מניעה והתמודדות עם זיהום ים
"צלול" מברכת על הצבת השמירה על איכות מי הים ומניעת זיהום כעקרון יסוד בתכנית למרחב הימי בישראל, ובעיקר, על הכוונה להגדיר מדדים לבריאות המערכת האקולוגית הימית ובחינת הצטרפות ישראל לתכנית ה EcAp לקביעת והשגת יעדי GES (סטטוס סביבתי ראוי) שיהיו רלוונטיים ומותאמים לסביבה הימית והחופית של ישראל. הגדרת מדדים לבריאות המערכת האקולוגית עולה בקנה אחד עם התכנית האירופית שממקודת בהשפעת לחצי פיתוח (stressors) על הביוטה הימית.
אנו ממליצים, על קביעת לו"ז לשלבים שיוגדרו להשגת GES, לרבות השלבים הבאים, שנלקחו מהמלצת ה MSFD :
ביצוע הערכה ראשונית של הסטטוס הסביבתי לגבי כל אחד מן המתארים (descriptors) הקיימים (מגוון מינים, מינים פולשים) באזורים הימיים וניתוח סוציו-כלכלי של השפעות השימושים בים על הסביבה הימית;
הגדרה של הסטטוס הסביבתי הרצוי באזורים הימיים של המדינה;
הגדרת יעדים סביבתיים ואינדיקטורים להשגתם;
פיתוח תכנית ניטור שתאפשר הערכה דינמית ועדכון בזמן אמת של היעדים שהוגדרו;
פיתוח תכנית פעולה לעמידה ביעדים עד שנת 2020.
ה MSFD, כאמור, מתייחס לצורך בשמירת כל הסביבה הימית, כשאחד המרכיבים החשובים להשגת ה GES הוא האזורים הימיים המוגנים. לכן, תיקון פרק שמירת הטבע, שאליו התייחסנו לעיל, חיוני גם להשגת יעדי פרק זה. האזורים הימיים יוכלו לקיים את תכליתם רק אם תושג המטרה של שיפור הסטטוס הסביבתי של כלל האזורים הימיים, כיוון שבים, שאין בו גבולות, סביבה מזוהמת ועשירה במינים פולשים תשפיע בהכרח על מגוון החי בשמורות.
אחד מתתי הפרקים העוסקים בזיהום ים מתייחס לפסולת ימית וחופית מוצקה וממקד את המדיניות בחינוך, אכיפה אפקטיבית, ניטור ומבצעי ניקיון.
בנוסף, מומלץ להוסיף בנייר המדיניות התייחסות ספציפית לזיהום המאסיבי של הים בפלסטיק ולהמליץ על קידום מדיניות לאומית, לרבות חקיקה להפחתה במקור של שימוש בפלסטיק, ובפרט בכלים חד-פעמיים. מומלץ לבחון חיוב בחקיקה של סימון של זמן ההתכלות של מוצרי הפלסטיק והאפשרות למיחזורם, הגבלת יבוא של מוצרי פלסטיק שאינם מתכלים ועוד.
6. יש לדחות ככל האפשר הקמת מבנים ימיים ואיים מלאכותיים
מסמך המדיניות מתייחס בחיוב לזירוז המגמה של הקמת איים מלאכותיים למתקני תשתית.
"צלול" ממליצה על אימוץ גישת התכנית הימית לישראל של הטכניון, לבחון בזהירות ולדחות ככל האפשר הקמת איים מלאכותיים.
המסמך ממליץ להקים על איים מלאכותיים מתקנים המייצרים סיכון בטיחותי, בריאותי או סביבתי משמעותי ביבשה, דוגמת מתקנים לאחסון כימיקלים. אלא, שמתקנים אלו יוצרים סיכון גבוה לא פחות גם לזיהום הים ולפגיעה בסביבה הימית.
ראו, לדוגמה, המחקר הבא (2017), המתייחס למבנים המלאכותיים בים כתופעה של "פירבור" ימי:
Artificial structures do not only modify marine and coastal ecosystems at the sites of their placement, but may also produce larger-scale impacts through their alteration of ecological connectivity – the movement of organisms, materials and energy between habitat units within seascapes… Artificial structures do not only modify marine and coastal ecosystems at the sites of their placement, but may also produce larger-scale impacts through their alteration of ecological connectivity – the movement of organisms, materials and energy between habitat units within seascapes"
לקוח מתוך:
Bishop et al. 2017 Effects of ocean sprawl on ecological connectivity: impacts and solutions Journal of Experimental Marine Biology and Ecology 492 (2017) 7–30

אנחנו שוללים את הגישה החיובית והאופטימית על תרומת המבנים הימיים והחופיים ואפשרויות ההגברה האקולוגית ומפנים למחקרים המצביעים על כך שבתי הגידול המלאכותיים דלים בהשוואה לבתי גידול סלעיים טבעיים (גם אחרי מספר עשורים ומעודדים חדירת מינים פולשים.
ראו לדוגמה את הנתונים שהתפרסמו לאחרונה (2017) על תפקידן של שוניות מלאכותיות בהפצת מינים פולשים:
"… new arrivals in the Florida Keys National Marine Sanctuary are of concern. Growing evidence indicates that artificial reefs can act as permanent way-stations for arriving non-natives, providing nurseries within which populations may grow in an environment with reduced competition compared to native habitats. "

הציטוט לקוח מתוך:
Bieler et al. (2017), Non-native molluscan colonizers on deliberately placed shipwrecks in the Florida Keys, with description of a new species of potentially invasive worm-snail (Gastropoda: Vermetidae). PeerJ 5:e3158; DOI 10.7717/peerj.3158

יש להתייחס בפרקי המסמך העוסקים במבנים הימיים והחופיים ובהגברה אקולוגית להשפעות השליליות הצפויות מהם, וביניהן:
פגיעה ברציפות וקיטוע של בתי גידול;
יצירת "stepping stones" למינים פולשים, שיוצרים מושבות על מבנים מלאכותיים ביתר קלות ממינים מקומיים;
הגדלת השכיחות של מצע קשה לאורך החופים שהם ברובם חוליים, שמקלה על התפשטות מינים פולשים שזקוקים למצע קשה;
חוסר בידע לגבי ההשלכות של המבנים המלאכותיים על בתי גידול טבעיים, בטווח הקצר והארוך (וראו ההפניה לעיל Airoldi et al 2015).
בנוסף, מומלץ להוסיף התייחסות לאסטרטגיות ניהול אפשריות למיתון ההשפעות השליליות (בנוסף להתייחסויות הנקודתיות לצורך באמצעים למניעת עידוד מינים פולשים).
לסיכום, נדרש להציג במסמך המדיניות את העלויות הסביבתיות (כמו גם עלויות כלכליות) של המבנים הימיים והחופיים ולהציב דרישה ברורה לשימוש באסטרטגיות למיתון ההשפעות הסביבתיות שלהם (environmental mitigation), המבוססות על תשתית עובדתית מוצקה.
7. מסמך המדיניות מציע להפחית את ההגנה על משאב החול במקום להגביר אותה
מסמך המדיניות מציין את המחסור הקיים במשאב החול. למרות זאת, המסמך מציע להקל על המצב הקיים, שלא מאפשר כריית חול בעומקים רדודים מקו-עומק 30 מ' ולקבוע מדיניות שתאפשר כרייה בעומק גדול מ-15 מ', כשבתנאים מסוימים ניתן יהיה לכרות חול גם בעומק קטן מ- 15 מ' ובמקרים חריגים ניתן יהיה לכרות חול, באישור וועדות התכנון, אף בעומק קטן יותר.
יש להגדיר מהו ההליך הסטטוטורי לכריית חול: האם נדרשת תכנית מתאר? האם האישור ניתן במסגרת היתר מכוח תכנית בתוקף? מתי נדרש תסקיר השפעה על הסביבה ומתי נדרש רק מסמך סביבתי. לעמדתנו, יש לקבוע כי כריית חול מחייבת תכנית סטטוטורית, במסגרתה יבוצע תסקיר השפעה על הסביבה, הכולל בחינת חלופות, לרבות חלופות יבשתיות ומחזור מפסולות.
נציין כי במסמך יש סתירה פנימית: המסמך קובע שאישור פעולות חפירה, ניוד והטלת חול יהיו בסמכות הולחוף/ולחוף מורחבת (סעיף 3.1.1 בפרק משאב החול) ולאחר מכן, ובסתירה לאמור, בפרק 3.1.2 נקבע שהסמכות לאשר פעולות חפירה, ניוד והטלת חול מוקנות דווקא לוועדה המקצועית של רשות הים.
לגבי ניוד חול, במסגרת שימושים עתידיים בחול הימי, יש לבחון את השאלה של השפעת פרקטיקה זו על התיישבות של מינים אופורטוניסטים/פולשים.

הערות פרטניות (לפי סדר הפרקים במסמך)

פרק/ תת פרק סעיף הערות
הערה כללית: במסמך חסרה התייחסות לסיכון של צונאמי. יש להוסיף בנייר המדיניות הנחיות להמשך חקירה והערכות לסיכוני צונאמי למתקנים בים ובחוף. הבסיס לתוספות יכול להיות המלצות המסמך "המלצות למדיניות עקרונות התרעה ומסגרת הערכות לצונאמי בישראל", (סלומון וחוב', 2014 )
… https://www.gsi.gov.il/_uploads/ftp/GsiReport/2014/Salamon-(Amos)-GSI-16-2014.pdf .
מיפוי סיכוני צונמי בקנ"מ של 1:250,000 אינו מספק למיפוי צונמי לאורך החופים, ולכן יש לצרף לנספח האטלס מפות מפורטות יותר ע"פ עידכון המפות של המכון הגאולוגי מ-2009.
מומלץ להנחות את הרשויות המקומיות להטמיע מפות מפורטות (קנ"מ של 1:20,000 ) לסיכוני צונאמי לכל אורך החופים של הים התיכון, מ 400 מט' מקו החוף לתוך הים, ועד גובה של 10 מטר מעל פני הים (הערכות השיא לסיכונים מעל פני הים ביבשה ע"פ חיא"ל (סלומון וחוב', 2014 ); לאזורים נרחבים ביבשה כבר נערך מיפוי של 1:50,000 כזה (סלמון, 2009)
https://www.gsi.gov.il/_uploads/ftp/GsiReport/2009/Salomon-Amos-GSI-24-2009.pdf ,
את ההערכות יש לעדכן ע"פ הערכות חדשות לגבי גובה גל צונמי המקסימלי המתועד/האפשרי.
במוקדי פיתוח הסמוכים לקו החוף יש לחייב מיפוי בקנ"מ של 1:10,000 וכך גם בתכנון מפורט של מבנים ימיים. לאור הניסיון המצטבר בעולם, בתכנון של מבנים ימים יש לערוך הערכת סיכונים גם מזרמים תת ימים חזקים במיוחד בשל אירוע צונאמי, ולא רק למופע העילי של גל הצונאמי.
ניהול והנגשת מידע – קווי מדיניות מסמך המדיניות לא מתייחס כלל לאוספים הלאומיים (במוזיאונים ובגופי מחקר אקדמיים), שהם נדבך חשוב למידע על הסביבה הימית. ההתעלמות מהאוספים במסגרת מסמך המדיניות עשויה לפגוע בתקצובם ובמעמדם בעתיד.
ב בנוסף לגופי ממשלה וגופי מחקר העוסקים באיסוף מידע ימי, צריכים לקחת חלק בגיבוש תכנית הפעולה החוקרים ב"אוספים הלאומיים" ובמוסדות מחקר העוסקים במגוון החי הימי, שכן למרות שהאוספים המשמרים פרטים ומאפשרים בדיקות חוזרות, והם חלק חשוב ממאגר המידע הימי, המסמך, כאמור, אינו מתייחס אליהם. לעניין זה – לעמדתנו מאגר המידע אכן צריך להיות מנוהל ברשות ים (וראה לעיל הערותינו לגבי רשות ים).
יא לגבי הנתונים הסביבתיים והאקולוגיים, המהווים חלק ממרכיבי המידע שייכללו במאגר המידע החדש: להוסיף לפירוט הדוגמאות: מגוון ביולוגי (native and non-native biota), החי באזורים מזוהמים ומופרים, שינויים זמניים.
יב התייחסות לצורך באישור זיהוי נתונים ביוטיים המוכנסים למאגר על-ידי מומחה, כדי להבטיח את אמינות הנתונים (צוות החוקרים ב'אוספים הלאומיים' ובמוסדות המחקר צריכים להיות חלק מאנשי המקצוע המנהלים באופן שוטף את מאגר המידע).
הכשרה מקצועית- כללי לרשימת הקטגוריות שנדרש להכשיר לצרכיהן כוח אדם מקצועי (כמו צי הסוחר ותפעול כלי שיט) יש להוסיף את חשיבות כוח אדם בעל הכשרה מדעית בשמירה על הטבע.
ניטור לאומי של הים – כללי לכל אורך הפרק, יש להדגיש את הצורך בשיתוף המוסדות האקדמיים בתכניות הניטור.
לדוגמה, יש להוסיף כי במסגרת תכנית הניטור הלאומית, שמפעיל המשרד להגנת הסביבה ומבוצעת ברובה על ידי חיא"ל, הזיהוי הנעשה בארץ יתבסס על ה'אוספים הלאומיים' ע"פ ומנהלי האוספים כפי שיוגדר בועדה לעניין זה ברשות הים. וכן זיהוי חומר בשמורות טבע.
2.2, 2.3 יש לציין כי השיתוף בביצוע עבודת המטה שתרכז רשות הים, יכלול שיתוף עם מומחים מהאקדמיה, כדי להבטיח את שהגדרת תכנית הניטור תתבסס על שיקולים מדעיים-אוביקטיביים. כך גם הועדה המקצועית הרב תחומית צריכה לכלול אנשי אקדמיה. יש לשתף מומחים זרים בתחומים שחסרה בהם מומחיות בארץ.
2.10 יש להוסיף, שביוטה, הנאספת במימון ציבורי מלא או חלקי, תשומר ותימסר לאוספים הלאומיים (בנוסף למסירת נתוני מחקר).
ספנות וסחר ימי 2.2 נדרשת הקפדה על ניצול מיטבי של שטחים, תוך התחשבות בשיקול של מחסור בשטח חופים פתוחים לציבור ופינוי שימושים שאינם מחייבים קרבה לים.
חסרה התייחסות למוכנות למצבי חירום.
חסרה התייחסות להתאמת המדיניות לדרישות של אמנות בין-לאומיות רלוונטיות לנמלי HUB או לכל הפחות הטמעת עיקרי האמנות בקווי המדיניות.
3 מקשרים ימיים – יש לבחון את מרחק המקשרים מהחוף ומהכניסה לנמל, לאור הסיכון שנשקף מהם הן מבחינת זיהום, הן מבחינת בטיחות והן מבחינת סיכון רצפטורים ציבוריים.
3.1(ה) צלול מתנגדת למיכול של שמן לסוגיו וחומרים נוספים המסכנים את הסביבה הימית על קרקעית הים או בתת הקרקע בים, בגלל סכנות לדליפה שתזהם את הים, בין היתר לאור הקושי במניעת דליפות ממכלים תת ימיים.
פנאי ונופש, חינוך וספורט ימי 2.3(א) גיבוש המדיניות לאתרי צלילה ושוניות מלאכותיות צריכה לכלול בדיקה של השפעות אקולוגיות של שוניות מלאכותיות. מחקרים מדעיים מצביעים על השפעות של השוניות המלאכותיות, כמו היותן אבני דרך למינים פולשים, ואתרי התיישבות למיני דגים מסוימים, המשנים את מגוון המינים בסביבה. ראו לעיל הפניות למאמרים בנושא.
2.3(ב) טיבוע כלי שיט בעייתי ולכן לא צריך לעודד אותו – מחקרים מצביעים על כך שאניות טבועות מעודדות ריבוי מינים פולשים. ראו הפניות קודמות לנושא.
2.3(ג) אין להקים שוניות מלאכותיות או להטביע כלי שיט באזורים המוכרזים או מיועדים להיות מוכרזים כשמורות טבע. צריך לשמור על הקו שמתווה חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, האוסרת פעילויות שפוגעות במטרות השמורה. אתרי צלילה המבוססים על כלי שיט טבועים ושוניות מלאכותיות הם מסוג הפעילויות שעלולות לפגוע במטרות של הגנה על המגוון הביולוגי בשמורה.
2.3(ד) במסגרת הממשק בין שמירת טבע לצלילה, ובעיקר כל עוד אין מידע על מצאי החי בשמורות, יש לבחון מגבלות על סוגי פעילות (למשל, התרת צלילה חופשית), מספר הצוללים ביום, קביעת אזורים אסורים לצלילה, שבהם יידרשו היתרים לצלילה לצרכי ניטור ומחקר בלבד). השלמת פערי מידע על מצאי החי בשמורות חיוני כבסיס לניטור שיש לקיים על השפעות הצוללנים על השמורה (על מגוון המינים ועל הביולוגיה של מינים שונים).
2.4 בקביעת מדיניות לגבי מעגנות – יש לקחת בחשבון את המחקרים המצביעים על כך שמעגנות וכלי שיט קטנים מהווים גורם מכריע בהסעת מינים זרים. ראו לדוגמה את תוצאות מחקר שבחן, בין 2015-2016 את הפאונה על מצע קשה של 34 מרינות בים התיכון, בצרפת, ספרד, איטליה, מלטה, יוון, תורכיה וקפריסין את תפקידן של מרינות ו- 600 סירות באותן מרינות, אשר מצביע על תפקידן הקריטי של מרינות ושל סירות המשמשות לפנאי ונופש, המגיעות למרינות כאבני דרך למינים פולשים. להלן ציטוט מתוך המאמר, Ulman et al. (2017), A massive update of non-indigenous species records in Mediterranean marinas. PeerJ 5: e3954; DOI 10.7717/peerj.3954:
"Here, we present data revealing that Mediterranean marinas indeed act as major hubs for the transfer of marine NIS, and we also provide evidence that recreational boats act as effective vectors of spread."

כן ראו מסקנות המחקר הבא שנערך בקנדה (2011) שבדק את הפצתם של מינים פולשים באמצעות סירות פנאי ונופש, לרבות סירות שנצבעו בצבעים, שאמורים למנוע צמדה –
Clarke Murray et al. Recreational boating: a large unregulated vector transporting marine invasive species Diversity and Distributions, (Diversity Distrib.) (2011) 17, 1161–1172:

"Recreational boating is a major vector contributing to the spread of marine invasive species. Our results indicate that recreational boats represent a high-risk vector both for primary introduction and secondary spread of marine NIS and should be subject to vector management regulations."

כן ראו מאמר נוסף (2010) שבחן את השפעת סירות נופש על תפוצת מינים פולשים במפרץ סן פרנסיסקו:
Davidson et al. (2010) Recreational boats as potential vectors of marine organisms at an invasion hotspot Aquatic Biology Vol. 11: 179–191
דיג – כללי יש לקחת בחשבון שדיג אינו הגורם היחיד המשפיע על הדגה, שכן באזורנו, בשל הפלישה המסיבית של מינים ים סופיים הדוחקים את המינים המקומיים ומשנים את כלל מארג המזון, הדעיכה בדגה ארעה בד בבד עם הגידול בנחילי החוטית אשר מצויים בחופינו בשיא הפלנקטון. טריפה מוגברת של צעירי דגים ומזונם עי החוטיות תורמת לשינוי בדגה.
קווי מדיניות 2 המטרה היא לא הימנעות מהרעת מצב המערכת האקולוגית- מצבה רע כבר עכשיו. המטרה היא לשפר את מצבה.
גוף מקצועי מייעץ לפקיד הדיג 2.2(ד) זיהוי פערי מידע צריך להתייחס לא רק לדגה אלא לכלל מארג המזון, החל מרמת מיקרו פלנקטון וזואופלנקטון.
מגבלות מרחביות על דיג 2.5 המגבלה על דיג בשמורות צריכה להיות מוחלטת – הן לאור המחקרים המצביעים על כך ששמורות שאינן שמורות אל-געת אינן אפקטיביות והן מכיוון שהשטח המיועד לשמורות מזערי – ולכן, הדרישה המינימלית היא, שהן חייבות להיות אזורי אל-געת.
2.5(ד) תיקון טעות: לא אלמוגי עומק אלא אלמוגים כולל
Antipatharia, Ceriantharia, Alcyonaria, ועוד)
הפקת הידרו קרבונים כיוון שנושא ניהול ותכנון האזורים הימיים עדיין נמצא בדיון – הערות פרטניות לפרק זה הן מוקדמות מדי.
3.1 משרד האנרגיה מסרב לחשוף את הביטוחים של היזמים, כדי שאפשר יהיה לבחון אם הביטוחים אכן מכסים נזקים סביבתיים מדליפות ומפגיעות סביבתיות בשגרה. לכן יש מקום להרחיב במסמך המדיניות את ההתייחסות לנשוא הביטוחים. זאת, בין היתר, מכיוון שהביטוחים הם כלי חשוב להבטחת נקיטה באמצעים בטיחותיים ראויים במסגרת פעילויות הנפט.
מעגנות לכלי שיט קטנים הערה כללית: בעת דיון על המעגנות יש לקחת בחשבון את השפעתן על העברת מינים פולשים והצורך להקפיד על צמדת ים על המבנים ועל כלי השיט כדי למנוע הפיכתן לחממות למינים פולשים.
2.4(ג), (ה) בהמשך להערה הכללית: דגש בתסקירי השפעה על הסביבה על הסיכון ממינים פולשים. נושא זה חשוב גם לעניין הזנת החול.
שמירת טבע ראה הפרק העקרוני לעיל. מובאות כאן הערות פרטניות בנוסף לאמור שם.
2.2(ב) בעניין הפטור של מוסד התכנון מהכנת חלק מהרכיבים עת הכנת תכנית ימית לשמורת טבע, יש לחלק את הרשימה לרכיבים שלא ניתן לפטור מהם וכאלה שניתן לפטור מהם. כך, לדוגמה, לא ניתן לפטור מביצוע סקר אקולוגי לתיאור מאפייני השטח (ודרושה הבהרה למה הכוונה ב"מאפייני השטח" והבהרה שהסקר יכלול את האינבנטר של סדרות שונות). מידע זה נחוץ לצורך הכנת תכנית ממשק ייעודית המותאמת לצרכי שימור המגוון בשמורה.
לא ברור גם למה הכוונה ב"אופן שילובם של משתמשים עתידיים נוספים בשטח"
אחד המרכיבים הוא "תנאים להוצאת היתרי בניה, היתרי הטלה והזרמה לים" – מה לאלו ולשמורת טבע ימית – צריך להיות איסור גוף על הזרמות והטלה לשמורה!
2.4 האם ב"אזור ימי מיוחד" הכוונה ל MPA או ל SMPA? יש לדייק בהגדרות, לאור המשמעויות השונות שיש בארצות שונות לאותם מושגים.
דיג 6 רשום כי "בשמורות קטנות ייבחן הצורך לאסור דיג כל השמורה" – לעמדתנו האיסור צריך לחול בשלב זה על כל השמורות הימיות, כיוון שסך השטח השמור המתוכנן מזערי ממילא, וכן ראו ההתייחסות לעיל להשפעת דיג כפעילות נופש על האזורים המוגנים הימיים.
ספורט ימי בחינה והגבלה בעונות/ שעות כדי לא להפריע לשמירת טבע וקיום ניטור קבוע של ההשפעות על השמורה (לדוגמה, יש לנטר את ההשפעות על מגוון החי של הכשרת שמורת חוף דור כחוף רחצה). ראוי שקביעת המתווה לתכנית הניטור ובדיקת התוצאות תיעשה על ידי גוף חיצוני.
כלי מדיניות להגברה ביולוגית יש להגדיר "הגברה אקולוגית" ואת מה רוצים לשמר שימור אקטיבי.
כדי לבצע שימור אקטיבי צריך מידע מקיף על החי הקיים ועל מארג החי הימי, שלמרבית מרכיביו מחזור חיים מורכב בהביטטים שונים. כצעד מקדים יש לבחון היטב את תכליתם של הניסויים ואת סיכויי הצלחתם מעבר למעבדה.

פעולות להגברה אקולוגית ב ראה התייחסויות קודמות לבעייתיות של שוניות מלאכותיות. בנוסף, כיוון שאין עדיין אינוונטר של כלל המינים הפולשים הימיים שדווחו – שנת הדיווח הראשוני, תפוצה בחוף, גודל אוכלוסיה, אורחות חיים, השפעות על מינים מקומיים – לא ברור איך ינקטו אמצעי זהירות למניעת עידוד התפשטותם. לא ברור אם קיימים מספיק מחקרים שמעלים את הסבירות לשיפור המצב של המערכת האקולוגיות ומינים שנפגעו באמצעות ההגברה האקולוגית או דווקא ההיפך.

שיקום ויצירה מחדש של מלחות בשפכי נחלים- כיצד מונעים התיישבות ראשונית של מינים אופורטוניסטיים, בעיקר פולשים, באזורים שעברו תהפוכות סביבתיות ומגוון החי בהם רחוק מן המגוון הטבעי?