"צלול" אירחה וובינר מרתק שבו נטלו חלק המשנה למנהל רשות המים, זאב אחיפז, ראש השירות המטאורולוגי, עמיר גבעתי, ד"ר דוד כץ מאוניברסיטת חיפה, וסמנכ"ל אסדרה לשעבר ברשות המים, תמי שור. כיום סמנכ"לית תפעול ב"אן דרריפ". נושא הוובינר - משק המים של ישראל בעידן משבר אקלים - איך ממשיכים מכאן. להלן תמצית מדברי הדוברים. לצפייה לחצו על הכפתור.
"אין כוונה לרדת מתחת לקו האדום"
המשנה למנהל רשות המים, זאב אחיפז, פתח בתיאור מצב משק המים בתום חורף 2026, ובעיקר מצבו של אגן הכינרת שגם השנה התאפיין בכמות גשם נמוכה מהממוצע הרב שנתי. אמנם כמות הגשם שירדה הייתה גבוהה יותר מאשר בחורף 2025 שהתאפיין בבצורת קשה, אך גם הוא שיפר את המצב במידה קטנה בלבד.
כדי שלא להחמיר את המצב ולמנוע ירידה אל מעבר לקו האדום, מתכוונת רשות המים לשאוב מים מהאגם לצרכי האגן וממלכת ירד בלבד. כלי נוסף לשמירה על המפלס הוא הפרויקט להזרמת מים מותפלים לכינרת דרך נחל צלמון בנפח של כ-6,000 קוב שעה. אמנם הכמות אינה גדולה במיוחד אך משפרת את המצב במידת מה וגורמת לכך שהציבור יכול להנות מנחל איתן נוסף. בכל מקרה, כך הבטיח, אין כוונה לרדת מתחת לקו האדום.
גם בתחום ההתפלה המצב אינו מספיק טוב. לדבריו, עד 2023 כל מתקני ההתפלה החלו לפעול לפי התוכנית ואפילו מוקדם יותר. מאז הצטברו פיגורי ביצוע בשל סיבות שונות – קורונה, מלחמת רוסיה אוקראינה והמלחמות המקומיות. התוצאה היא שבמקום שהמתקנים יספקו כ- 800 – 900 מיליון מ"ק בשנה הם מספקים רק 600 מיליון מ"ק בשנה. את הפיגור שנוצר מתכוונת רשות המים להדביק באמצעות מיצוי הפוטנציאל של מתקני התפלה קיימים והגדלתם במהלך חידוש החוזרים. כך למשל, יש כוונה להגדיל את המתקן באשקלון ל-200 מיליון מ"ק ולהקדים מתקנים מתוכננים. בדרך זו ניתן היה להתגבר על המחסור עד ל-2032.
עוד אמצעים לשיפור מאזן המים שבהם מתכננת רשות המים לנקוט:
קמפיין לחיסכון במים שיתחיל בחודש יוני 2026, אפשרות לטיפול בנושא התעריפים, האצת פרויקטים להעברת קולחים לנגב במקום להזרימם לנחלים ולים וקידום תוכניות במעלה כינרת להעברת מים לאזור שעל פי התחזיות יסבול את הפחיתה הגדולה ביותר בכמות הגשם.
"זה לא סטיסטיקה זה פיזיקה"
גם לראש השירות המטאורולוגי, עמיר גבעתי, לא היו בשורות משמחות. להיפך. את חורף 2025 הגדיר לא כ"תאונה" אלא כמגמה שנמשכת זמן רב ורק תלך ותגבר. כלומר, אנחנו צפויים לפחיתה הדרגתית בכמויות הגשם.
חורף 2026 שנמשך עד אמצע אפריל אמנם התאפיין בכמויות גשם נאות באופן יחסי דווקא באזור הערבה (עלייה ב-400 אחוזים שגם היא גרמה ל-70 – 80 מ"מ לא יותר מכך), אך גם באזור המרכז ובעיקר באזור הצפון הוא היה פחות מהממוצע – 70 אחוז מהמילוי החוזר בלבד.
"זה לא סטטיסטיקה זה פיזיקה", אמר, "כשהפיזיקה משתנה אנחנו רואים שבירת שיאים של עוצמות גשם ושבירת שיאים של מיעוט גשמים.
גם באשר לעתיד התחזית אינה מעודדת וזה בלשון המעטה – עיקר הגשם ירד לאורך החוף – בגליל המערבי ובאזור חורף הכרמל וזיכרון יעקב ואילו הקיץ יהיה חם והביל. אזור הצפון יסבול מעלייה בטמפרטורה
ומירידה משמעותית בכמות הגשם. "צפון ומזרח הארץ יתאפיינו בפחיתה משמעותית במ"מ ובאחוזים. "סובב כינרת יקבל יותר גשם אך לא מרום גולן והחרמון (לידיעת חובבי הסקי) התחזית היא לעלייה דרמטית של ארבע מעלות ופחיתה של 400 מ"מ גשם. (מ-1,400 מ"מ בשנה ל-1,000 מ"מ בשנה) מבחינת החקלאות אלה הן חדשות רעות במיוחד.
באשר לחורף 2027 לדברי גבעתי הוא צפוי להיות מושפע מתופעת ה"אל ניניו" שבדרך כלל מבשרת שלא תהייה בצורת וכי צפוי גשם בדצמבר ינואר ופברואר. "זה לא אומר שצריך להפסיק לחסוך", הוא אומר.
המסקנה שלו ברורה – לשינויים אקלימיים יש השלכות לא רק על כמות הגשם אלא בעיקר על שטפונות, בעיות ניקוז, תשתיות ועוד. ויש גם נחמה – לרשות החוקרים יש כיום מספיק מידע שמאפשר לקבל החלטות מיטביות.
"המחיר צריך לעודד חיסכון והתייעלות"
הכלכלן ד"ר דוד כץ מאוניברסיטת חיפה הגדיר את ישראל כ"מדינה עם מחסור במים על פי כל המדדים". הסיבה לכך היא שאנחנו שואבים מאה אחוז מהגשם שיורד. בנוסף, לרשותו של כל אדם בארץ עומדים פחות מ-300 מ"ק בשנה, כאשר מחסור מוגדר ככל כמות שהיא מתחת ל-1,000 מ"ק בשנה. לא רק אצלנו אין מים – אצל השכנים המצב גרוע אפילו יותר. "התרגלנו למצב הזה", אמר, "וזה לא נורמאלי. התרגלנו שגם אין מים בנחלים".
מהנתונים שהציג כץ עולה שאנחנו צורכים יותר לנפש מאשר הרבה מדינות וכי אנחנו מתנהגים כאילו המחסור לא קיים. ב-2016 מצא סקר ש-37.5 אחוז מהציבור סבור שיש מחסור במים. 47.8 אחוז אמרו שפעם היה מחסור כזה. ב-2025 התוצאות היו דומות. רק 40 אחוז מהציבור סבר שהמשבר קיים ולכן צריך לחסוך במים.
למה חשוב לחסוך במים? לדברי כץ כדי לשמור על הרזרבה, לחסוך באנרגייה ובכסף, למנוע נזק סביבתי, להקצות מים לטבע ולספק מים לשכנים. איך עושים זאת? באמצעות שיפור תשתיות, כלים רגולטוריים, הסברה, חינוך, כלים טכנולוגיים וכלים כלכליים. "המחיר צריך לעודד חיסכון והתייעלות ולשקף שזה משאב במחסור".
לדבריו, מחיר המים בארץ יציב ב-15 השנים האחרונות. ב-2013 הייתה עליית מחירים ומאז המחיר לא רק שאל עלה הוא אפילו ירד. "המדרגות הראשונה והשנייה מאותתות לציבור שאין בעיה של מים ואין צורך לחסוך זאת למרות שהמחיר אינו מכסה עלויות אמיתיות כאשר המדרגה השנייה אצלנו זולה בהרבה מאשר במדינות אחרות.
"הביקוש למים קשיח", אמר כץ, "מחקרים מראים שאם מעלים את המחיר -10 אחוז הצפי הוא לחיסכון של שלושה אחוז שזה הרבה. על רוב האנשים המחיר הזה לא ישפיע. "אנחנו משלמים אחוז אחד מההכנסות שלנו בעבור מים כשהרף בעולם הוא שלוש עד וארבע אחוז. קביעת מדרגה שלישית היא דחופה ומוצדקת תוכל לחסוך עשרות מיליוני מ"ק בשנה בלי להעמיס על הציבור".
"אדם יכול לצרוך כרצונו, הוא לא רשאי לבזבז"
תמי שור סמנ"כלית בכירה לשעבר ברשות המים סבורה שהדרך לצמצם את הצריכה היא לא בהעלאת מחירים אלא בנקיטת אמצעים שהם בסמכות רשות המים. לצורך כך הביאה דוגמה לפיה בשנות המשבר של 2008 ו-2009 כאשר הרשויות החלו לשלם בעבור צריכת המים לגינון (כחלק מהקמת התאגידים) הוחלט להגביל את הכמות שיכולה כל רשות לצרוך בהתאם למפתח מסוים. עד מהרה התברר שהפתרון אינו מיטבי ויש לחפש שיטה אחרת. ואכן, הרשויות התבקשו לפרט בפני רשות המים את צרכי הגינון שלהן וביחד הוחלט על אמצעים לא לחסכון במים אלא לייעול השימוש. באמצעות אנשי מקצוע הותקנו מחשבי השקיה ושאר עזרים שגרמו להתייעלות לרווחת כל הצדדים. עיקרון זה של ייעול השימוש מתאים לדעתה גם למגזר העירוני.
בניגוד לכץ שתומך בצמצום השימוש באמצעות הטיפול בתעריף, שור סבורה שהטלת היטל צריכה עודפת (מס בצורת) הוא לא המכשיר היעיל ביותר. לדבריה המס שהוטל ב-2008 ייקר את המים ב-250 אחוז שהביאו לצמצום השימוש בכ-20 אחוזים. מהלך זה גרם לכמה נזקים משניים כמו למשל ירידה בכמות הקולחים המשמשים להשקיה חקלאית ולעקירת דשאים וגינות שגרמה לצמצום החלחול ולעלייה בהצפות. לא רק זאת. לדעתה, ייקור המים יגרום לעודף גבייה שתגרום להפחתת המחיר לגבי הכמות המוכרת של התעריף הנמוך. התוצאה הצפויה היא דווקא בזבוז.
שור הדגישה שהעלייה בצריכה בארץ היא לא תוצאה של בזבוז אלא בעיקר של הגידול באוכלוסייה (1.8% בשנה) ואי אפשר לקבוע מי מבזבז יותר – משפחה שבה שש נפשות או משפחה עם שלוש נפשות. מסקנתה היא שעל רשות המים לפעול לשימוש יעיל במים באמצעות חינוך מתמשך בצורה סדורה.
צריך חיסכון במים ויעול כדרך חיים וזה תפקידה של רשות המים. צריך לדרוש שבתי האב ישתמשו באביזרים כמו מכל הדחה דו כמותי, וסתי ספיקה בברזים, מכלי הדחה דו כמותיים ועד. זה נושא מקצועי בתחום הסמכות של הרשות המים שצריכה להסביר לציבור שהוא יכול לצרוך כרצונו אך הוא אינו רשאי לבזבז".