עמותת "צלול" שלחה הערות לתזכיר החוק לפירוק תאגידי המים והביוב שבו הביעה את התנגדותה הנחרצת לביטולם והחזרת ניהול משק המים העירוני לידי הרשויות המקומיות – כפי שמציע משרד התשתיות.
לדעת "צלול" הביטול לא רק שלא יגרום לירידה במחיר המים, כפי שמבטיח משרד התשתיות, להיפך – הוא יגרום לייקורם, יפגע באיכות השירות, ביעילות, יגרע מההשקעה בתשתיות יגרום לפגיעה קשה בסביבה וידרדר את משק המים שנים אחורה. במקביל, "צלול" תומכת בצמצום מספר התאגידים באמצעות עידוד הקמת תאגידים "רב רשותיים" (משותפים למספר רשויות).
רקע
מאז קום המדינה הרשויות המקומיות היו אחראיות על משק המים והביוב שלהן – בחלקן בהצלחה מסוימת וברובן בהצלחה מועטה, תוך הזנחת תשתיות הביוב והמים – חוסר בהשקעה נדרשת לתחזוקה שנדרשת בעקבות גידול האוכלוסייה והעומס על תשתיות המים והביוב. התוצאה הייתה תקלות חוזרות ונשנות במערכות המים והביוב, היקף תשתיות לא מספק, תחזוקה שאינה עומדת בתקנים הנדרשים, אי־שימוש בטכנולוגיות חדישות, אי־עמידה בתקני איכות, פחת מים גבוה שהוא נושא קריטי ביותר בעידן של משבר אקלים ובצורות (לפני עידן התאגידים פחת המים היה 15% בממוצע וכיום הוא עומד על 7% – נתוני רשות המים), זיהום נחלים וים בשפכים גולמיים, זיהום מי התהום וסיכון בריאות הציבור. לא רק זאת, הכספים שנגבו מהצרכנים עבור תשלומי המים והביוב הושקעו בשלל תחומים שאינם משק הביוב העירוני באמצעות שלל הסוואות יצירתיות.
לאחר מספר עצום של תקלות שגרמו לסיכון בריאות הציבור, לזיהום נחלים ולסגירת חופים לרחצה לפעמים – בעיצומה של עונת הרחצה, חוקק חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א 2011, שהסמיך את הרשויות המקומיות להקים תאגידי מים וביוב שתפקידם להבטיח רמת שירות נאותה, ייעוד ההכנסות להשקעה במערכות המים והביוב, עידוד החיסכון במים ושמירה על מקורות המים. עוד קבע החוק שהחל מיולי 2007 חל איסור על רשות מקומית להפעיל בעצמה את שירותי המים והביוב, וכי התיאגוד אינו נתון לשיקול דעת.
כיום פועלים 56 תאגידים המשרתים 180 רשויות מקומיות. חלק מהתאגידים הם רב רשותיים שאין ספק שיש להגדיל את מספרם. למרבה הצער ובניגוד גמור לחוק 24 רשויות שחייבות בתאגוד טרם התאגדו, ביניהן כפר שמריהו, סביון, להבים, עומר, בנימינה-גבעת עדה, קלנסווה, פרדס חנה-כרכור, ראש פינה, מעילא, נשר, באר יעקב ועוד. נהרייה היא הרשות המקומית הגדולה ביותר שלא הקימה תאגיד.
ואכן, המציאות מוכיחה שרשויות סרבניות תאגוד סובלות מכשלי ביוב רבים שמשפיעים על בריאות הציבור והסביבה שבסופו של דבר נופלים על חשבון הקופה הציבורית. להלן שתי דוגמאות מהחודש האחרון: מערכת הביוב של קלנסווה, סרבנית תאגוד שכושלת במשך שנים בטיפול במערכת הביוב שלה תוך גרימת סבל רב לתושבים ותוך סיכון בריאותם מזרימה מזה חודשים ביוב גולמי לסביבה שמגיע לנחל אלכסנדר. בתשובה לפנייתה של "צלול" שביקשה מרשות המים לכפות על העירייה הקמת תאגיד כתבה הרשות: "מזה שנים פועלת רשות המים על מנת להעביר את משק המים והביוב של עיריית קלנסווה לתאגיד מים וביוב מקצועי. עד כה, לצערי, ללא הצלחה, לאור מצבו של משק המים והביוב שהדרדר באופן חמור, בשל היעדר כמעט מוחלט של השקעות נדרשות לאורך השנים, וכתוצאה מכך פחת מים ופחת גבייה עצומים, שמקשים מאוד על כל גורם להיכנס בנעלי העירייה. לא זו אף זו. כפי שנמסר לי, לפני זמן מה, אף קיבלה מועצת העיר החלטה, כי היא מתנגדת להעברת משק המים והביוב העירוני לתאגיד מים. עודכנתי, כי קיימת חשיבה מחודשת נושא התאגוד ואני תקווה שאכן כך יהיה". כלומר, רשות המים סבורה שהפתרון הנכון לבעיה הנמשכת של תקלות הביוב בקלנסווה היא הקמת תאגיד.
רק לאחרונה ארעה תקלה קשה בתחנת השאיבה של בנימינה גבעת עדה, שגם היא סרבנית תאגוד ותשתיותיה סובלות מכשלים רבים. תיקון התקלה, בעלות של 400 אלף שקל, לא רק נופל על חשבון הציבור אלא שהוא מסכן את הסביבה והנחלים ברקן ועדה.
מנגד, רשויות חלשות רבות, שמשק המים שלהן הוזנח במשך שנים הצליחו להקים תאגידים ברובם רב רשותיים שזכו לסיוע המדינה, שיפרו באופן מרשים את מערכות המים והביוב שלהן וצמצמו בצורה ניכרת את פחת המים שגרם לבזבוז קשה של משאבים ולאובדן מים יקרים. דוגמאות בולטות הן תאגיד "מי גליל" שכולל 13 רשויות שהשכילו להצטרף לתאגיד. דוגמא בולטת נוספת היא ג'סר א-זרקא שסבלה מתשתיות ביוב רעועות שגרמו לזרימת ביוב ברחובות ולזיהום של נחל תנינים וחוף הים. לאחר שנים רבות של זיהום הצטרף הישוב ב-2021 לתאגיד "פלגי מוצקין" שמטפל בתשתיות בצורה מרשימה. הוכחה לכך היא שחוף הים של הישוב לא נסגר לרחצה אפילו פעם אחת מאז ההצטרפות לתאגיד.
הנזקקים הצפויים מביטול התאגידים
עלייה במחיר המים – בניגוד להבטחות יוזמי הצעת החוק ביטול התאגידים יביא דווקא לגידול משמעותי במחיר המים. רוב התאגידים כיום הם "רב רשותיים" שמשרתים בו זמנית תושבי מספר רשויות. פרוק התאגידים והקמת 180 מחלקות מים עירוניות חדשות תחייב תוספת גדולה של עובדים – מנהלי אגפים, מהנדסי מים, מתכנני תוכניות, מאשרי תוכניות, עובדי שירות, עובדי מנהלה ועוד. על פי התחשיב שערכה ועדת בלניקוב (2019) ביטול התאגידים צפוי להגדיל את עלויות התפעול של משק המים העירוני ב-230 מיליון שקל בשנה, שמשמעותו גידול של 2.5 אחוז בתעריף המים לאזרח.
תקבולי המים ישמשו למטרות אחרות
התנגדותן של חלק מהרשויות המקומיות לתאגוד נובעת בראש ובראשונה מהעובדה שתקבולים אלה הם חלק מתזרים המזומנים שלהן והן משתמשות בכסף למטרות אחרות. אין מנוס מהמחשבה שגם רשויות שמעודדות כיום את ההפרדה עושות זאת כי הן "חומדות" את כספי המים. הצעת החוק אמנם מציעה להקים "חומות סיניות" בתוך הרשות, אך הניסיון מלמד שמדובר באחיזת עיניים ובהבטחת שווא. דוח מבקר המדינה מ-2022 מצא שבניגוד להוראות סעיף 10 לכללי ההתייעלות הכלכלית ולחוזר מנכ"ל משרד הפנים (4/2008) שמחייבים ניהול נפרד למשק המים והביוב – אף אחת מהרשויות לא עמדה בחובה זו. לא רק זאת קיימות הוכחות לכך שברוב 24 הרשויות שלא הקימו תאגיד קיים ערבוב כספי משק המים לשאר כספי הרשות וכי משרד הפנים אינו אוכף הפרדה זו. ואכן, עיון בחלק מהדוחות המפורטים של הרשויות מעלה שאין הפרדה בין תקציב המים לבין יתר תקציבי העירייה.
משרדי הממשלה מתנגדים לפירוק התאגידים
רשות המים, משרד הבריאות ומשרד המשפטים מתנגדים לביטול התאגוד. לדברי משרד המשפטים כפי שהם באים לידי ביטוי בתזכיר הצעת החוק מיום 17 ביולי 2025 "החלפת מנגנוני ההפרדה התאגידית בהפרדה פנים ארגונית אינן מעמידות ערובות מספיקות להמשך תפקודו היעיל של משק המים העירוני ואין בהסדרים המוצעים כדי להסיר את החשש הכבד שהמודל המוצע לא יביא לשימור והמשך פיתוח משק המים העירוני לטובת תושבי הערים".
משרד הבריאות העלה במכתבו על נס את המקצועיות הרבה של אנשי התאגידים בהשוואה לרשויות המקומיות והדגיש את הראיה המערכתית הרחבה של תשתיות הביוב והמים שכוללות, בין היתר הכנסה ועדכון של תוכניות אב למים וביוב.
רשות המים קבעה במסמך מפורט ששלחה בתגובה להצעת החוק שפירוק התאגידים יפגע ביכולת לגייס כסף להקמת תשתיות וכי עובדה זו צפויה לפגוע באופן מידי ביכולת גיוס החוב של תאגידי המים והביוב וביכולת ההשקעה שלהם כבר בטווח הקרוב בפרויקטים נחוצים בעיקר בתחום הביוב המהווה כיום חסם לפיתוח הארץ. כלומר, אי פיתוח תשתיות ביוב ימנע אישור של תוכניות בנייה, יחריף את המחסור בדיור ואת הפגיעה הקשה בסביבה.
היערכות לשעת חירום
בעוד שברוב התאגידים יש ממונה ביטחון, חירום וסייבר, ברשויות שאינן מתואגדות אחריות זו נופלת על קצין הביטחון (קב"ט של העירייה). ברוב הרשויות אין מערכת הגנה מפני מתקפות סייבר. מדוח מבקר המדינה בנושא זה עולה ש-87% מתאגידים ערוכים בצורה טובה עד טובה מאוד לאספקת מים בחירום מבין הרשויות שהתאגדו, ורק 38% מהרשויות המקומיות שלא התאגדו. ואכן, מנתוני רשות המים עולה שבמהלך מלחמת "חרבות ברזל" היה פער ניכר בין רמת המענה של התאגידים לאירועי חירום בהשוואה לרשויות שאינן מאוגדות. במדינה שנתונה כל העת תחת איום פיזי לנושא זה חשיבות רבה.
לסיכום
עמותת צלול מתנגדת מכל וכל להצעת החוק שהיא פופוליסטית, אינה נסמכת על תשתית עובדתית, נכתבה בניגוד לדעתו של אחד מחברי הצוות, דרור שטרום, וכל מטרתה להחניף לכמה ראשי רשויות חסרי אחריות שחומדים את כספי המים והביוב כדי להעשיר את קופתם וכדי להשקיעם בנושאים שאינם משק המים. גם התירוץ שעומד כביכול מאחורי הצעת החוק – הפחתה במחיר המים, אין לה על מה להסתמך. להיפך פירוק התאגידים רק יגרום לעלייה במחיר המים ולפגיעה בתשתיות.
את הזנחת תשתיות הביוב במשך עשרות שנים אי אפשר לתקן בזמן קצר ולכן בחלק מתאגידי המים והביוב יש עדיין תשתיות ישנות ודולפות. יחד עם זאת חזרה לאחור וביטול תאגידי המים והביוב לא ישפרו את המצב – להיפך. על הרגולטורים רשות המים והמשרד להגנת הסביבה לפקח בצורה הדוקה יותר על תאגידי המים והביוב, לוודא שהם אכן מבצעים את תוכניות הפיתוח ושדרוג תשתיות הביוב הישנות, לנתק חיבורים צולבים בין מערכות ניקוז לביוב – אך לא לבטל את התאגידים. באם הצעת החוק תתקבל את מחירה נשלם כולנו – האזרחים, משק המים, הסביבה והדורות הבאים.
