האוקיינוסים והימים בעולם, ובהם הים התיכון ומפרץ אילת, ניצבים בפני משבר משולש: משבר האקלים, משבר הזיהום, ומשבר קריסת המגוון הביולוגי. אלה אינם משברים נפרדים אלא מערכת של לחצים הדדיים המזינים ומחמירים זה את זה. עלייה בטמפרטורת הים וחמצון המים מגבירים את פגיעותם של מינים ימיים לזיהומים ולפלישה של מינים זרים. הזיהום מחליש את חוסנן של המערכות האקולוגיות, מערער את יציבותן, ומאיץ את קריסתן. אובדן המגוון הביולוגי פוגע ביכולת המערכות הימיות להסתגל ולספק שירותים חיוניים כמו ספיחת פחמן וייצור חמצן – מה שמחמיר עוד יותר את משבר האקלים.
שלושת המשברים – שכולם תוצאה של פעילות אנושית מואצת – מובילים להידרדרות במצב הימים והחופים, ועלולים להפוך את מערכות הים ל"מדבר ימי" – אזור דל חיים ותפקוד. מסמך זה מציג את השלכות המשבר המשולש על הים התיכון ומפרץ אילת, ומציע שורת המלצות לצמצום הנזקים ולהבטחת חוסן המערכות הימיות לדורות הבאים.
האוקיינוסים והימים הם מקור למזון, מים (בישראל כ-80% מהאוכלוסייה העירונית שותה מים מותפלים שמקורם במתקני ההתפלה שלחופי הים התיכון שמספקים כ-500 -600 מיליון מ"ק בשנה), מקום לנופש, ספורט והשראה, ובית למגוון ביולוגי עשיר. ויש להם תפקיד חשוב נוסף – הם מספקים 50% מהחמצן הדרוש לקיום החיים על־פני כדור הארץ ואוצרים בתוכם 90% מהפחמן הדו חמצני וגזי חממה נוספים. הפיטופלנקטון שבמימיהם מנצל את אנרגיית השמש, מקבע פחמן דו חמצני ליצירת סוכרים שהם הבסיס לכל שרשרת המזון הימית. על פי הערכה, הים התיכון לבדו קולט כ-18 מיליון פחמן דו חמצני בשנה. שירות השווה ל-340 מיליון אירו בשנה. הפעילות האנושית מייצרת מדי שנה כ-60 מיליארד טון גזי חממה שנפלטים לאטמוספירה שגורמים לתופעות שהולכות ומקצינות עם השנים – עלייה בטמפרטורה, הפשרת קרחונים, עליית מפלס פני הים, סערות, סופות ופגיעה קשה במגוון הביולוגי. אלא שלמרות חשיבותם הרבה, הימים והאוקיינוסים בעולם נמצאים בתהליך מתמשך של הידרדרות שאם לא נפעל למניעתה נשלם מחיר יקר.
הים התיכון וחופיו שאורכם כ-46 אלף ק"מ, שמתוכם 25 אלף ק"מ מיושבים, נחשב לאחד המאוימים בעולם. לחופיו מתגוררים כ-150 מיליון בני אדם ובכל קיץ פוקדים את חופים אלה עוד כ- 150 מיליון תיירים – כשליש מהתיירות העולמית. במימיו עוברת כ-30% מכלל התחבורה וההובלה הימית. הנתונים הפיזיים של הים התיכון – קיצים ארוכים וחמים, פחיתה בשפיעת הנחלים ופעילות אנושית מוגברת רק מגבירים את הסכנה. ואכן, נתונים מלמדים שמזרח הים התיכון מתחמם בקצב מואץ במיוחד – עלייה של כשלוש מעלות בעשורים האחרונים, שפוגעת ביכולת שרידותם של בעלי חיים מקומיים ולשגשוגם של מינים פולשים שמקורם באוקיינוס ההודי. על חופי הים ומימיו חלים בנוסף גם שורה של איומים: זיהום נפט, הזרמת שפכים וקולחים, זיהום פלסטיק ומיקרו־פלסטיק, דיג יתר, רעש תת ימי מספינות, חיפושי גז ונפט, פעילות צבאית, בניית תשתיות בים ועל החופים, הרס פיזי של בתי גידול והתפשטות מהירה של מינים פולשים ומזיקים כתוצאה מיצירת תנאים לכך (למשל – כריית תעלת סואץ).
מפרץ אילת שהוא בית לשוניות אלמוגים נדירות ומגוונות שבשל תכונותיהן הגנטיות המיוחדות יש סיכוי שיישרדו את משבר האקלים שהשמיד שוניות בכל רחבי העולם, סובל גם הוא מאיומים רבים ובראשם התחממות וזיהום – ולמרות זאת ממשלת ישראל אינה עושה מאמצים כדי להגן עליו. להיפך, היא מעודדת מיזמים בעלי פוטנציאל לפגיעה קשה – העברת דלקים, פיתוח חקלאות ימית ששואבת מים מהים ומזרימה לתוכו פלט ועוד, שהם סכנה ממשית להמשך שרידותן של שוניות האלמוגים.
כדי לסייע לימים להתמודד עם משבר האקלים שגורם לשינוי משטר הגשמים, עליית הטמפרטורה של מי הים והחמצתו [1] מוטלת עלינו האחריות לשמור עליהם – למנוע זיהום בשפכים, קולחים, שמנים, דלקים ופסולת, ולמנוע את הפגיעה במגוון הביולוגי שהוא נדבך חשוב בשמירה על חוסנו של הים ולהמשך עמידותו בפני אתגרי האקלים שרק ילכו ויתעצמו עם השנים.
