בחודשים האחרונים הגיעו לידיעתנו פניות רבות המצביעות על קריסת הפעולות (המעטות) הקיימות בישראל בנושא מניעה במקור (צמצום פסולת), ואמצעי הפרדת פסולת נגישים לצורך מחזור מיטבי. בכל שבוע אנו מתבשרים על עוד רשות שמעלימה מהמרחב הציבורי פחי מחזור להפרדת פסולת, וכי תלונות של תושבים המופנות לרשות המקומית ו/או למשרד להגנת הסביבה בנושא, נותרות ללא מענה. הסיבות לתופעה נעוצות ככל הנראה בעליית מחירי הפינוי של חלק מזרמי הפסולת המופרדת.
מבוא
משבר הפסולת בישראל נמצא בשיאו והוא תוצאה של עשרות שנים של הזנחה וחוסר טיפול מערכתי. ישראל מסתמכת באופן מוחלט על הטמנת פסולת, כש- 80% מהפסולת נשלחת להטמנה, לעומת ממוצע של 56.9% במדינות ה- OECD. מטמנת אפעה, אשר קולטת כיום כ-40% מהפסולת הביתית, כבר אינה יכולה לקלוט פסולת להטמנה, ואין חלופות מתפקדות במידה מספקת. מדיניות המשרד להגנת הסביבה כוללת קיצוץ בתמיכה במתקני מיון ומחזור, דבר שהוביל להסטת כמויות פסולת גדולות, להטמנה.
עמותת צלול מבקשת להדגיש מספר עקרונות הנוגעים למדיניות לטיפול במשבר הפסולת בישראל.
על מנת להימנע מהחמרת משבר הפסולת, נדרש לקדם באופן מיידי מדיניות מקיפה הכוללת פתרונות קצרי טווח וארוכי טווח, כמפורט להלן:
- הקמת תשתיות רוחביות להפרדת פסולת במקור: יש לפתח מייד מערך הפרדה יעיל בכלל היישובים בישראל, כולל חובת פינוי לכל זרמי הפסולת (נייר, זכוכית, אורגני, אריזות). לצד זאת, יש להגדיל את אמצעי ויכולות המיון והמחזור במתקנים הייעודיים.
- טיפול מקומי בפסולת אורגנית: על המשרד להגנת הסביבה לסייע ביישום מיידי של פתרונות כגון "אקודראם" ו"הום ביוגז" על מנת לייצר קומפוסט או גז לתעשייה החקלאית והמקומית.
- שיפור מערך חוק הפיקדון: להגדלת מספר מכונות האיסוף בהתאם לריכוזי אוכלוסייה יש חשיבות גדולה בשיפור אחוזי החזרת הבקבוקים ע"י הציבור, כמו גם לדרישת מימון המכונות מצד יצרני המשקאות, והעלאת יעדי האיסוף ל-90% ויעדי המחזור ל-100%, עד שנת 2027.
- שיפור איסוף ומחזור אריזות: יש לפתוח באופן מיידי לתחרות את שוק מחזור האריזות, באמצעות מתן הרשאות לגופים נוספים מעבר לתאגיד "תמיר". כיום "תמיר" פועלת כמונופול שאינו מעודד תחרותיות, דבר המביא ליעדי איסוף נמוכים ולמחירי טיפול גבוהים המגולגלים על הצרכן.
- תכנון והטמעת מודל Pay As You Throw: מודל תשלום של תושבים ועסקים לפי נפח או משקל פסולת, במטרה לתמרץ צמצום פסולת במקור, יכול לסייע רבות בהפחתת פסולת הנשלחת להטמנה.
- חיוב כל העסקים בארץ בחוק פסולת עודפת: במסגרתו עסקים משלמים בהתאם למשקל הפסולת שהם מייצרים.
- חקיקה לאיסור מוצרים חד-פעמיים בפארקים ובחופים: הרחבת האיסור על פלסטיק חד-פעמי לכל החופים בארץ ובמרחבים ציבוריים משמעותיים.
- הקמת מערכת פניאומטית לאיסוף פסולת בשכונות מגורים חדשות של בנייה רוויה: טכנולוגיה לפינוי פסולת ביתית בצנרת תת קרקעית, שמחברת בין הבניינים ומשנעת את הפסולת בוואקום ישירות למרכז פינוי ראשי הממוקם מחוץ לשכונה, ויכולה להפריד פסולת יבשה ורטובה. ללא משאיות אשפה וללא מטרדי ריח ורעש.
- הצעה לחייב כל רשות מקומית לשאת בנטל של אירוח מתקן לטיפול פסולת מסוג כלשהו (אם בעצמה או כחלק מאשכול רשויות או איגוד ערים אזורי לאיכות סביבה). בכך ימנעו מאבקי NIMBY בין אזורים ויצומצמו מרחקי שינוע ארוכים. אפשרות למתן תמריצים ותחרות במתן הצעות כדי ליצור מצב שגם למתקנים פחות אטרקטיביים יהיה ביקוש ע"י הרשויות.
- הגברת האכיפה וההרתעה: חיזוק הפיקוח והענישה בגין העוברים על חוק האריזות וחוק הפיקדון, כולל אכיפה נגד עסקים שאינם מתקשרים עם גוף מוכר.
- חינוך והסברה: קמפיינים לאומיים בנוגע לחשיבות מניעה במקור, צמצום פסולת והפרדה במקור.
- ניהול פסולת חקלאית: יצירת מערך מסודר לאיסוף ומחזור פלסטיק חקלאית.
- קידום טכנולוגיות חדשניות למחזור והשבה: השקעה במתקנים חדישים שיאפשרו עיבוד מתקדם של פסולת והפיכתה לחומרי גלם לתעשייה.
עמותת צלול דורשת מממשלת ישראל להתקדם לעבר ניהול פסולת בר קיימא, בדומה למדינות מתקדמות בעולם, כדוגמת דנמרק וגרמניה, שהטמיעו מערכות ניהול פסולת מהיעילות בעולם, המבוססת על מניעה במקור, מחזור מתקדם, הפקת אנרגיה משארית הפסולת וצמצום הטמנה כמעט לחלוטין. מדינות אלה, אוסרות על הטמנת חומרים הניתנים למחזור או לניצול אנרגטי, דבר שמוביל לכך שאחוזים בודדים של פסולת מגיעים להטמנה. האזרחים מחויבים להפריד שבעה זרמי פסולת שונים, וקיימות בהן מערכות רוחביות של מרכזי מחזור קהילתיים. בנוסף, מוטמעת במדינות אלה מדיניות אחריות יצרן מורחבת (EPR) המחייבת יצרנים לדאוג למחזור האריזות שהם מכניסים לשווקים.
מדינות אלה אף מצמצמות שימוש בפלסטיק חד-פעמי, מיישמות מערכות פיקדון בקבוקים עם שיעורי החזרה של מעל 90% ומטמיעות רגולציות מחמירות לעידוד מחזור. באשר לשארית הפסולת שלא מוחזרה, משלבות המדינות הללו בחוכמה ובזהירות, מערכות הפקת אנרגיה מפסולת, כאשר מתקנים מתקדמים, כמו CopenHill בדנמרק, ממירים פסולת לחשמל וחום עבור מאות אלפי בתים ועסקים. על אף כל זאת, הן עדיין שואפות לשיפור, עם יעדים להגדלת המחזור, הפחתת שריפת פסולת ומעבר לכלכלה מעגלית מלאה תוך צמצום פלסטיק ושימוש במשאבים בני קיימא.
סיכום
"צלול" דורשת לדעת כיצד המשרד להגנת הסביבה מתכוון להתמודד עם מה שנראה כקריסתה של הפרדת פסולת במקור(המועטת והמוגבלת ממילא), וכן, מפנה דרישה להעברה מיידית של תקציבים מתוך קרן הניקיון, לצורך עצירת הידרדרות מצערת זו. מציאות שבה רוב הפסולת בישראל נשלחת להטמנה אינה בת-קיימא. על המדינה לפעול באופן מיידי לאסדרת השוק, קידום פתרונות מחזור והפחתה, ושיפור מנגנוני האכיפה. ללא שינוי מהותי, ישראל תעמוד בפני משבר סביבתי חמור, אשר יוביל לפגיעה בלתי הפיכה באיכות החיים והמערכות האקולוגיות.
