התיחסות "צלול" להצעת חוק התוכנית הכלכלית – חוק התקציב 2025

עמותת "צלול" מוכנה לקבל את הרעיון שמציע חוק ההסדרים – חקיקת חוק אסדרת משק פסולת והקמת רשות שתרכז בידיה את הטיפול בה, אך מתנגדת לכך שהפתרון המיטבי אליו שואפת הצעת החוק הוא שריפת פסולת וייצור קומפוסט, תוך התעלמות מוחלטת מ"היררכיית הטיפול בפסולת" המקובלת במדינות ה- OECD, הכוללת מניעת ייצור פסולת במקור, טיפול בפסולת שהופרדה במקור, ורק אחר כך  מחזור והשבת אנרגייה.
ההצעה לפתור את משבר הפסולת חייבת לכלול מהלכי ייעול ושיפור מערכתיים של משק הפסולת, בדגש על צמצום פסולת במקור וייעול מערך הפרדה במקור. רק כך תוכל מדינת ישראל להפחית את הפסולת, לצמצם את אחוזי ההטמנה העצומים המאפיינים את המצב הקיים ולהפוך את הפסולת ממטרד למשאב.

1. אסדרת משק הפסולת סעיף 1 (ב') (עמ' 158):

במטרות החוק אין שום אזכור להיררכיית הטיפול בפסולת המקובלת במדינות ה- OECD ובדירקטיבה האירופאית, המורכבת מחמש חוליות: מניעה במקור, הפחתה במקור, שימוש חוזר, תיקון, ומחזור/השבה (הפקת אנרגייה מפסולת). הטמנה אינה כלולה בהיררכייה זו ויש לעשות בה שימוש אך ורק כמוצא אחרון. "צלול" רואה חשיבות עליונה בהצמדות להיררכייה זו ושוללת הסתמכות על שני סוגי פתרונות בלבד: טיפול בפסולת אורגנית והשבה (שריפה). היעדר התייחסות מפורשת להשקעה ממשלתית בפיתוח טכנולוגיות טיפול ומחזור פסולת, מעלה חששות כבדים לגבי השאיפה לייעל את תחום המחזור בישראל.

סעיף 1 (ב') (7) (עמ' 158 – 159):

בסעיף זה חשוב לכלול בחינה מקיפה של יישום מנגנוני תמרוץ כגון: Pay as you throw (PAYT) וכלים פיננסיים דומים, שמטרתם המרכזית הפחתה ניכרת של ייצור פסולת במקור. מנגנונים מסוג זה שייכים בדיוק לסעיף זה הדן באמצעים ובסמכויות שייתנו לרשויות המקומיות על מנת ליישם את החוק המוצע לאסדרת משק הפסולת.

בנוסף, הצעת החוק מציעה להפריד את הטיפול בפסולת מתקציב הרשויות. כלומר להפריד את התשלום עבור הטיפול בפסולת מהארנונה הכללית ולגבות אותו בנפרד. במידה שיוקמו תאגידי פסולת, כמו  תאגיד המים, הם יהיו אלה שייגבו את הכסף. יש לתכנן את מנגנון הגבייה עבור סוגיה זו מבעוד מועד ולהציגו לציבור בשקיפות.

סעיף 1 (ב') (5) (עמ' 158):
בהתייחס לבחינת ניהול משק הפסולת הארצי כמשק סגור בהתאם לעקרון העלות כך שתעריפי הפסולת יעודכנו בהתאם לעלות אספקת השירותים.לדעת "צלול": נושא מורכב זה מחייב התייעצות עם גורמים בעלי ניסיון וידע מוכחים ביצירת "משק סגור".

סעיף 1 (ב') (6) (עמ' 158):
ההצעה לבחינת ניהול תקציב הטיפול בפסולת ברשויות המקומיות וגביית התשלומים בגינו בנפרד מיתר תקציבי הרשות נכונה אך מדגישה את הצורך לכלול בצוות הבינמשרדי שיקבל החלטות בנושא זה נציגות של הרשויות המקומיות, אקדמיה וארגוני חברה אזרחית. 

סעיף 1 (ב') (7) (ג') (עמ' 159):

בין החובות שמציע החוק לכלול במסגרת מתן "רישוי לעסקים" חשוב לכלול את החובה להפחית באופן משמעותי שימוש במוצרים חד פעמיים המעמיסים רבות על נפח הפסולת, ולחייב את העסקים לעמוד ביעדי הפחתה משמעותיים. פעולות אלה יסייעו באופן ישיר בהפחתת פסולת במקור.

סעיף 1 (ג') (עמ' 159):

החוק מציע להקים צוות בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, הממונה על התקציבים, בהשתתפות נציגי אגף החשב הכללי, הממונה על התחרות, משרד ראש הממשלה, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות ומשרד הפנים. עוד נכתב שהצוות "ישמע" גורמים הנוגעים לנושא, ביניהם את נציגי השלטון המקומי. 

לדעת "צלול" על הצוות לכלול נציגי רשויות מקומיות להן ניסיון רב בטיפול בפסולת מתוקף אחריותן לאיסופה ושינועה, כלכלנים ומומחים מקצועיים מתחום הפסולת ונציגי חברה אזרחית שפועלים במשך שנים בתחום זה. היעדרם של חברים אלה בצוות יגרום לקבלת החלטות לא מאוזנות ולוקות בחסר ויגרור התנגדות נרחבת לרעיון ה"משק הסגור" בדומה לאי נחת המאפיין את "המשק הסגור" בתחום המים. 

2. החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ 

סעיף 2, (עמ' 159):

ההצעה להרחיב את מטרות החברה לשירותי איכות הסביבה, לצד תהליך ההפרטה בו מצויה החברה, מחייבים מתן תשומת לב מיוחדת כך שלא תהיה פגיעה בתחרות במשק וכדי שהחברה לשירותי איכות הסביבה לא תהפוך למונופול. לדעת "צלול": ככל שיתקדם תהליך הפרטת החברה עלול להיווצר ניגוד עניינים. יש לבחון בסוגיות הללו מבעוד מועד ולא לאחר מעשה.

3. תכנון משק הפסולת בטווח הבינוני

סעיף 4 (א') (עמ' 160):
היעד להקמת מתקני השבת אנרגייה כפי שמופיע בהצעה בסעיף זה (16 מתקנים עד לשנת  2045 בנפח שלא יפחת מ- 6.5 מיליון טונות בשנה), גדול בהרבה ממה שממליץ האיחוד האירופי שיש ללמוד מניסיונו רב השנים.

כידוע, עלויות הקמה של מתקני שריפת פסולת ותפעולם גבוהות מאוד ומגיעות למיליארדי שקלים. הקצאת משאבים אדירים להקמתם ותפעולם יחבלו במאמצי הפחתת הפסולת והפרדתה במקור. הצמדת מתקן מיון פסולת למתקן שריפת הפסולת, במיוחד אם מדובר באותו זכיין, עלולה ליצור תמריץ שלילי למחזור ולהפניית כל החומר האורגני שיש לו ערך קלורי גבוה, לשרפה. לראיה, בינואר 2017 פרסם האיחוד האירופי מסמך העוסק בקשר שבין מתקני השבת אנרגייה וכלכלה מעגלית, בו הוא קרא למדינות החברות לשמור על עקרון ההפחתה במקור, למנוע ייצור פסולות ולמחזרה.

בישראל סכנה זו גדולה שבעתיים לנוכח המחסור ביכולות הפיקוח והאכיפה של הרשויות ושל המשרד להגנת הסביבה שאינו מצליח למלא את תפקידו בנושא אכיפה ברוב התחומים. בנוסף, נדרש להתאים את  תקנות חוק "אוויר נקי" ותקנות הפליטה על מנת לנטר את כל החומרים שעלולים להיפלט ממשרפות הפסולת. ללא פיקוח על הרכב הפסולת, תפעול המשרפה, הפליטות ועוד, התוצאה הצפוייה היא מפגעים סביבתיים חמורים. המסקנה המתבקשת היא שיש להגדיר יעדי מחזור ברורים ולקבוע היטלים על מתקני השבה כמקובל  במדינות המפותחות בהן קיים ניהול משק פסולת סגור.

סעיף 6, (עמ' 161) 

על מנת לקדם תוכניות בתחום הטיפול בפסולת, ובהתאם לסמכותה לפי סעיף 76ב(ג) לחוק התכנון והבנייה, הממשלה קובעת את התנאים והקריטריונים שבהתקיימם תמליץ השרה להגנת הסביבה לממשלה להסמיך גופים פרטיים להכנת תוכנית לתשתית לאומית להקמת מתקני טיפול ומיחזור בפסולת שיוגשו לוועדה לתשתיות לאומיות.

המשמעות של הצעה זו היא העברת התכנון מהוועדות המחוזיות לות"ל עלולה להיות בעייתית משום שקיימים יתרונות להכרות שיש לגורמי המקצוע בוועדות המחוזיות, המכירים מקרוב את עם מאפייני המקום, וכן העובדה שבות"ל אין נציגות מספקת לשלטון המקומי ולאנשי סביבה ובריאות  (לרשות הטבע והגנים ולמשרד הבריאות יש רק מעמד של משקיף בות"ל כלומר אין להן זכות הצבעה.

4. טיפול בבעיות במשק הפסולת בטווח קצר סעיף 11, (עמ' 162)

יצירת ודאות בנוגע לשימוש בקומפוסט מפסולת מעורבת ומאפר תחתי

לדעת "צלול": החוק אינו מתמודד עם השאלה מה יעשה עם הפסולת האורגנית לאחר תהליך הייבוש. האם תהפוך לקומפוסט או שתשלח להטמנה או לשריפה, הצעת החוק גם אינה מתמודדת עם השאלה מי ישלם את ההפרש בין היטל ההטמנה הנוכחי שעומד על כ- 200 ₪  לטונה לבין עלות הפרדת הפסולת, ייבוש ושריפה שעלותם כ-  700 ש"ח לטונה.

סעיף 11, (עמ' 161 – 162):

בסעיפים אלה מוזכרים אך ורק טיפול בפסולת אורגנית והשבתה לשם יצור אנרגייה. 

לדעת "צלול", יש לכלול במסגרת הפתרונות לטווח הקצר מהלכי אישור מואץ של פתרונות לצמצום היקפי ייצור הפסולות – הפרדה יעילה ורחבה במקור ומיקסום פעולות המחזור שרובם אפשריים ליישום מיידי:

• הקמת תשתיות נגישות להפרדת פסולות במקור בכל הערים, ובניית מנגנון שיחייב הגעת קבלני פינוי של כל זרמי הפסולת, לכל הערים והישובים בישראל – נייר, זכוכית, אורגני ואריזות. הטמעת אופני פינוי יעילים למתקני מיון, ובהמשך טיפול בפסולות במפעלי מחזור ובמתקני קומפוסטציה.
• הטמעת פתרונות קיימים לטיפול מקומי בפסולת אורגנית (כדוגמת "אקודראם", "הום ביוגז" ועוד)  ביישובים, בחברות ובאזורי מסחר, בהתאמה לגודל ולשיטת הטיפול המתאימה לתוצר הרצוי: קומפוסט, גז או כל תוצר אחר בהתחשב בצרכים ובמגבלות.
• מיקסום היקפי השבת בקבוקי פיקדון במסגרת "חוק הפיקדון", ושיפור משמעותי של התהליך ושל אופן קבלת דמי הפיקדון: 
• השקעה בשיפור התשתיות הקיימות לאיסוף המכלים בדגש על פעולות משמעותיות והקצאת לחץ ומשאבים, שיביאו להצבת מספר מכונות מותאם לריכוזי אוכלוסייה ובפריסה ארצית מספיקה לנפש הן בערים וביישובים במרכז הארץ והן בפריפריות (השאיפה צריכה להיות, לפחות מכונה אחת ל- 2000 תושבים. זהו היחס הנכון במדינות בהן שיעורי האיסוף באמצעות מכונות אוטומטיות גבוהים, והמנגנון עובד ביעילות). 
• לשם סגירת הפער בפריסת מכונות אוטומטיות אנו מציעים להיעזר ביצרני המשקאות לצורך מימון עלויות המכונות והטיפול בהן. במדינות בהן פריסת המכונות יעילה, יצרני המשקאות מממנים את דמי הטיפול במכונות, על מנת שאלה לא ייפלו על הציבור (על פי העיקרון "המזהם משלם"). 
• העלאת יעדי האיסוף ל- 90% ויעדי המחזור ל 100% עד שנת 2027.
• חיזוק ושיפור משמעותי של אמצעי האכיפה וההרתעה נגד העוברים על החוק.
• פרסום מפה אינטראקטיבית של בתי העסק המחוייבים על פי חוק, לקבל מכלים ולהשיב פיקדון תמורתם. 
• מיקסום שיעורי איסוף פסולת האריזות הביתית – אסדרה דחופה של השוק ומתן אפשרות כניסה של חברות נוספות לשוק האריזות על מנת ליצור מנגנון תחרותי, שיביא את הגופים המוכרים הנוספים להתחרות על איסוף הפסולת מהמגזר הפרטי ומהרשויות המקומיות. מאחר שלא נקבעו בחוק האריזות הוראות להפחתה במקור (בפועל רק 1% מהפסולת הביתית ממוחזרת במקור), "תמיר" – הגוף המוכר היחיד כיום, מצליחה לעמוד ביעדי המחזור מאיסוף הפסולת מחברות יצרניות בלבד (רק  56% מהעסקים התקשרו עם תמיר למרות חובתם בחוק), וזאת ללא צורך לאסוף את פסולת האריזות הביתית שאוספות הרשויות המקומית.
• גיבוש תקנות עזר מקומיות – שיאסרו הכנסת מוצרים חד פעמיים מפלסטיק לכל החופים, הפארקים והגנים. 
• חינוך והסברה – הקצאת משאבים להסברה ופרסום רחבים ברמה הארצית, בנוגע לחשיבות הפעולות לצמצום פסולת והפרדה מרבית במקור של כל סוגי הפסולת.
• פסולת פלסטיק במגזר החקלאי – הטמעת פתרונות מיידיים של מערכי איסוף ומחזור פסולת פלסטיק במגזר החקלאי בכל הארץ.

5. תחרותיות  סעיף 12, (עמ' 162):

ההצעה להנחות את השרה להגנת הסביבה לפנות אל הנהלת קרן הניקיון בבקשה לבחון להתנות תמיכות מקרן הניקיון למתקני טיפול בהגבלת העסקאות בין בעלי עניין במתקנים המקבלים תמיכה מהקרן, בעייתית מאוד.

לדעת "צלול" יש לשמור מכל משמר על מטרתה החשובה של קרן הניקיון, שמקורה בהיטל ההטמנה אותו משלמות הרשויות המקומיות (כ-540 מיליון שקל בשנה), כך שתשמש  מקור תמיכה להקמת פרויקטים לצמצום ההטמנה. החשש הגדול ביותר לגבי הקרן הוא שהיא תמשיך לשמש כ"קופה הקטנה" של האוצר למטרות שונות ולא תשמש למטרה לה נוצרה.

6. השפעת ההצעה על מצבת כוח האדם – אין (עמ' 166)

לדעת "צלול": אם האוצר לא יאשר למשרד להגנת הסביבה תוספת תקנים ל"חברה לשירותי איכות הסביבה" ותוספת מפקחים על מתקני ההשבה ותוספת כוח אדם למשטרה הירוקה צפויה פגיעה סביבתית אדירה.