חברי וחברות כנסת ה-25
עמותת צלול גאה להציג את האג'נדה הכחולה-ירוקה שאתם חייבים לקדם:
שמירת הים והחופים
לחופים ולים תפקיד משמעותי: לאורכם פועלים נמלים, תחנות כוח, בסיסי צבא ומתקני התפלה המספקים 75% ממי השתייה. הם משמשים כאתרh תיירות, ספורט ונופש, יש בהם משאבי אנרגייה ועושר ביולוגי בעל פוטנציאל להפקת מזון, תרופות, חומרי טיפוח ועוד. תרומתם לכלכלת המדינה – מליארדים רבים בשנה[1] . ניצול אגרסיבי ומשבר האקלים מסכנים עושר ופוטנציאל זה, עובדה שמחייבת ניהול מתואם ושקוף מצד המשתמשים ובעלי העניין השונים.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
לחוקק את חוק התלמ"ת (מוכנות ותגובה עם מצבי שפך שמן בים) ולשפר הצטיידות, לתקן את חוק החופים, לקדם חוק איזורים ימיים, ליישם חלופות לגיאוטיובים ולהגדיל את שטח השמורות הימיות.
- לחוקק את חוק התלמ"ת – למניעה וצמצום נזק משפך שמן (נפט ודלק) מספינות, נמלים, מכליות נפט או קידוח גז בים.
- לשדרג ולהשלים את התוכנית למוכנות ולטיפול בזיהום שמן בים – לבצע הערכת סיכונים מחודשת, לרכוש את הציוד החסר, להקים תחנות חירום בחיפה ואשקלון, לאשר תקציב ותקני כוח אדם חסרים (להערכת המשרד להגנת הסביבה יש צורך בתוספת 20 תקנים ו-100 מיליון שקל בחמש השנים הקרובות).
- לקדם חוק אזורים ימיים– שיסדיר את הרגולציה של ישראל במים הכלכליים[4], תוך תיקון הצעת החוק הממשלתית כך שתחייב שקיפות, תגדיל את סמכויות המשרד להגנת הסביבה [5] ואת התיאום בין הרשויות העוסקות בים וחופים.
- לתקן את חוק השמירה על הסביבה החופית (חוק החופים)– לבחון את כל התוכניות הישנות עליהן לא חל החוק[2] , ולתקן או לבטל את כל התוכניות שיש להן פוטנציאל לפגוע בסביבה החופית.
- לקדם שמורות טבע ימיות– לאשר תוכנית לפיה לפחות 30% משטח המים הטריטוריאליים והכלכליים יוכרזו כשמורות טבע ימיות מוגנות, האוסרות דיג, הפקת נפט וגז, חקלאות ימית וכרייה. בדומה לאמנות שמירת טבע בינ"ל[3].
- לבחון וליישם חלופות לשוברי גלים וגיאוטיובים – בשל החשש מפני פגיעתם בים ובחופים.
קידום מהיר של אנרגיות מתחדשות והפסקת קידוחי גז ונפט
הגז ישמש את ישראל עד למעבר מלא לאנרגיות מתחדשות. על המדינה חלה החובה להבטיח את ניצולו תוך שמירה על הסביבה הימית, פיקוח מחמיר להפחתת פליטות ודאגה לביטחון ובריאות הציבור.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
להפסיק לחלק רשיונות לחיפוש גז ונפט לחמש שנים, להטיל מס פחמן, לדאוג לערבויות וביטוחים ולעבור לאנרגיות מתחדשות.
- להפסיק לחלק רישיונות לחיפוש גז ונפט– לתקופה של חמש שנים, ובפרק זמן זה לבחון את הצורך בקידוחים נוספים, לתכנן פעולות למזעור הנזקים, ולעשות שימוש בתשתיות קיימות.
- להמנע מהקמת תשתיות הנזלה וייצוא גז– הגז המחצבי הוא מקור אנרגייה זמני. המאגרים שפותחו צריכים לשמש את הביטחון האנרגטי של אזרחי המדינה.
- לעבור לאנרגיות מתחדשות – כאלטרנטיבה לייצור חשמל מנפט וגז, שהם דלקים מחצביים מזהמים. לאמץ יעד של 50% אנרגיות מתחדשות עד 2030.
- לפעול לקידום חסכון באנרגייה – ניהול ביקושים של חשמל ודלקים.
- להטיל מס פחמן על פליטות ודליפות של גז טבעי – ולייעדו לעידוד התייעלות אנרגטית ואנרגיות מתחדשות.
- לדאוג לערבויות וביטוחים– במטרה להבטיח פיצוי מלא של אזרחי ישראל במקרה של תאונה, תקלה או אסון זיהום מקידוחי גז ונפט.
הגנה על מפרץ אילת
חשיבותן הרבה של שוניות האלמוגים במפרץ אילת היא עמידותן הגבוהה יחסית לעליית טמפרטורת הים – עובדה שמחייבת לשמור עליהן מכל משמר. שוניות אלמוגים הן מגוון ביולוגי נדיר ומשאב כלכלי עצום הנמצא בסכנת קריסה בכל העולם.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
למנוע את מימוש הסכם קצא"א, למנוע את הפגיעה בחופי אילת, לדבוק בעיקרון של אפס תוספת זיהום למפרץ ולאפשר חקלאות ימית המנותקת מהמפרץ.
- למנוע את מימוש עסקת קצא"א–Med-Red L.B, ולמנוע כל הסכם אחר לשינוע נפט ממדינות המפרץ דרך ישראל לים התיכון – דרישה שחייבת להופיע בקווי היסוד של הממשלה.
- לקדם הסכם בינלאומי בין במדינות השוכנות בגבול מפרץאילת/עקבה לשמירת ערכי הטבע.
- לעצור את הבנייה הפוגענית על החופים באילת– לבחון מחדש ובשקיפות מלאה את כל התוכניות הישנות וההיתרים, ולקדם את מסמך המדיניות למרחב הימי ולחופי אילת. על נציגי המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים (רט"ג) ונציג ארגוני הסביבה האזרחיים להיות שותפים מלאים לתהליך זה.[3]
- לנתק את החקלאות הימית באילת ובערבה ממפרץ אילת – אסור להחזיר את כלובי הדגים לים, יש לקדם חקלאות ימית במעגל סגור ולמנות נציג של ארגוני הסביבה בוועדת המכרזים הבודקת את הפרויקטים לחקלאות ימית.
- לדבוק בעיקרון של אפס תוספת מזהמים למפרץ אילת– כפי שקבעה ועדת המדענים ב-2016, ודרישות הוועדה למתן היתרי הזרמה לים.
קידום משק מים בר קיימא
משק המים מתמודד עם מספר אתגרים מרכזיים: גידול אוכלוסייה של 1.8% בשנה, משבר אקלים שמגדיל את חוסר הוודאות ומקטין את המילוי החוזר של מים למי תהום, איומים ביטחוניים המחייבים הערכות, זיהום ממפעלים, רשויות, נחלים חוצי גבולות ועוד.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
לשמור על מקורות המים הטבעיים ולמנוע את זיהומם, לשפר את איכות הקולחים ולהביאה לרמה אחידה ולנהל ביקושים (חסכון במים).
- לא להתסמך רק על התפלה – תופסת שטחי חוף, צרכנית אנרגייה גבוהה, חשופה לזיהום ים ומשמשת כיעד אסטרטגי לטילים ופגיעות סייבר.
- לשמור על מקורות המים הטבעיים – שיש להם יתרונות בריאותיים, סביבתיים, כלכליים ובטחוניים (קידוחי מים ימשיכו לעבוד גם אם מתקני ההתפלה ישותקו). לטפל בזיהומים קיימים, למנוע זיהומים חדשים ולשמור על כושר ההפקה. בשנים האחרונות נסגרו כ-200 קידוחי מים בשל זיהום, וכ-800 קידוחים עומדים בפני סגירה. זאת בנוסף לקושי למצוא אתרים לקידוחים חדשים.
- לעודד קידוחים חדשים במקום חדשים שהתיישנו – באמצעות סיוע לתאגידים ולמגזר הכפרי בתקציבים וכלים אסדרתיים.
- לשפר את איכות כל הקולחים – להעלותם לאיכות שלישונית ואף למעלה מכך, באמצעות סגירת מכוני טיהור קטנים ולא יעילים והקמה ושדרוג מט"שים גדולים, תוך הקצאת כסף ממשלתי. להקים ועדה בינמשרדית שתבחן את העלאת רמת הטיפול שתכלול גם טיפול בתרופות, הורמונים וחומרים שאינם נכללים כיום בתקנות.
- להקים מאגרי קולחים – מחסור במאגרים גורם להזרמת הקולחים בחורף לנחלים ולים ולסגירת חופי רחצה.
- ניהול ביקושים– להעלות תעריפים על צריכה בזבזנית מעל ל-4.5 מ"ק לאדם לחודש, ולהפחית את תעריף השימוש הבסיסי ל- 2.5 מ"ק בחודש.
- שימוש במים אפורים – לתקן חקיקה.
- תכנון גינות וגנים מותאמי אקלים.
הפסקה של הזרמת ביוב לים וטיפול מיטבי בנגר עירוני
הפיתוח המואץ מגדיל את כמויות הנגר שאינו מצליח לחלחל למי התהום. התוצאה היא שטפונות, הצפות, פגיעה ברכוש פרטי וציבורי וזיהום ים – במיוחד בעקבות גשם ראשון. תופעה שרק תלך ותגדל בעקבות משבר האקלים.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
לאמץ טכניקות לחלחול נגר, לצמצם את כמות הנגר הזורמת לים ולשפר את איכותו.
- בתחום העירוני– לצמצם את כמות הנגר באמצעות תכנון רגיש למים (אכיפת תנאי תמ"א 34 ב' 3), ניתוק חיבורים צולבים בין מערכות הנגר והביוב, יצירת גינות ופארקים קולטי גשם, השארת שטחי חלחול בגינות פרטיות, עידוד בניית גגות וקירות ירוקים.
- להתחייס את הנגר כאל משאב – להקים מאגרי השהייה לנגר, להחזיר לנחלים את הפיתולים ולמנוע את זיהומו באמצעות שמירה על סביבה נקייה.
- הסביבה הימית – לקבוע אמצעים למניעת הגעת פסולת וביוב לים.
מניעת זיהום נחלים
הם משמשים בית למגוון ביולוגי עשיר, כאזורי חיץ וכאזורי קיט ונופש. למרות זאת רוב הנחלים הזורמים לים התיכון סובלים מהזרמת קולחים בחורף, תקלות חוזרות במערכות הביוב ומחסור במים. בשנים האחרונות מתרבות אזהרות גם לזיהום בנחלי הצפון.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
להקים יחידה ארצית להגנת המים והנחלים, להטיל היטל על מזרימי ביוב וקולחים לנחלים, לאכוף את הרפורמה במדגה, לקדם רפורמה בבתי הבד ולשחרר מעינות אחוזים.
- להקים יחידה ארצית להגנת הנחלים והמים במשרד להגנת הסביבה – בדומה ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, שתאתר מזהמים, תעמיד אותם לדין או תטיל עליהם קנסות.
- להטיל היטל על מזרימי ביוב וקולחים לנחלים –בדומה להיטל ההזרמה לים.
- להעלות את איכות כל הקולחים המיוצרים במכונים לטיפול בשפכים– לעשות בהם שימוש חקלאי ולמנוע את הזרמתם לנחלים.
- לתכנן תוכניות לשיקום נחלים וליישם אותן– באמצעות תקציב ממשלתי ייעודי.
- לאכוף את תקנות הרפורמה במדגה– לטיפול בפלט בריכות הדגים.
- לקדם רפורמה בבתי הבד – שתמנע הזרמת עקר למכונים לטיהור שפכים וכתוצאה מכך להזרמת ביוב לנחלים.
- נחלים חוצי גבולות– להשלים הקמת מכונים לטיפול בשפכים בתחום הקו הירוק ויהודה ושומרון, ובראשם מכון טיהור שפכים (מט"ש) יד חנה שמזרים את שפכי טול כרם ושכם לנחל אלכסנדר ולים התיכון.
- לחבר את כל מחנות צה"ל בתחום הקו הירוק וביהודה ושומרוןלמערכות לטיפול בשפכים, ולמנוע בכך את זליגת השפכים לנחלים ולמי התהום.
- נחלי הצפון – להרחיק את עדרי הבקר מהנחלים באמצעות הקמת שקתות שימנעו מהעדרים להגיע למים.
פסולת וחד פעמי
ישראל מפגרת בתחום הטיפול בפסולת – התוצאה היא הטמנה של למעלה מ-80% מהפסולת ושריפות המזהמות את האוויר. המשרד להגנת הסביבה אמנם פועל לעידוד חדשנות בתחום אך אינו פועל ליישום הטכנולוגיות.
שינויי מדיניות שחייבים לקדם:
שמוש חוזר, תמיכה במערכות הפרדה במקור תוך גיוון שיטות הטיפול לכל סוגי הפסולת.
- הרחבת חוק השקיות – שיאסור חלוקה בחינם בכל בתי העסק (שינוי חקיקה).
- חוק הפיקדון – שיפור נגישות הציבור להשבת בקבוקים וגביית הפיקדון.
- חקיקה ראשית – לטיפול במפגעי פסולת, כגון חוק אחריות יצרן מורחבת.
- חקיקת חוק לאומי – האוסר הכנסת פלסטיק חד פעמי לחופי הרחצה, שמורות טבע וגנים לאומיים. הכללת החוק בחוק העונשין ותקצוב פקחים ליישומו.
- המנעות מהטמנה, פסולת וסגירת אתרים פירטיים – צריכים להיות האחרונים במדרג הטיפול בפסולת.
- חינוך והסברה – תמיכה ממשלתית (מתקציב קרן הניקיון) ויצירת תשתיות קהילתיות ועירוניות להפרדה במקור (נייר, זכוכית, אורגני ואריזות) במתקני מיון, במפעלי מחזור ובמתקני קומפוסטציה.
- עידוד מיחזור באמצעות תחרותיות ומתן ערכים כלכליים.
- יצירת רגולציה המבטיחה מיחזור העומד בתקנים אכיפה תקנים למניעת הטעיית הציבור ו"גרין ווש".
- אימוץ מודלPAYT (Pay As You Throw) – גביית תשלום עבור השלכת פסולת בהתאם לנפחה או משקלה – בדומה לחשמל ומים.
- מתקני השבת אנרגייה (שריפת פסולת) – אך ורק כפתרון עבור פסולת שאי אפשר למחזרה. גיבוש תקנים לניצול מיטבי של הגז במטרה למנוע זיהום אוויר. ההקמה והניהול בשיתוף חברות בינלאומיות בשקיפות מלאה משלב התכנון, ההקמה וההפעלה.
- הגדלת תקציב קרן הניקיון: לטיפול מערכתי בפסולת בחופים, בנחלים ובשטחים הפתוחים.
- חקיקת חוק האוסר ייצור ויבוא של כלי פלסטיק חד פעמיים בתהליך מדורג ומבוקר עד שנת 2032. המהלך ילווה בפעילויות חינוך והסברה נרחבות, תוך עידוד חדשנות באמצעות מתן תמריצים ליצרני טכנולוגיות וחלופות של כלים ואריזות המיועדים לשימוש חוזר.
